אפיקי ים חלק א ז

דשאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין בפסח שני אף דלא חזי בראשון. דאטו בפסח הטומאה מעכבת מלהקריב הרי חזינן דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וטמא מת בשביעי שלו ואין הטומאה מעכבת כלל. ורק בטמא מת בששי שלו האכילה מעכבתו מלהקריב. דלא הוה גברא דחזי לאכילה. ושם אחר הוא דקגרים שאינו בכל קרבן בעולם. וא"כ לא מצינן למילף מפסח לעלמא היכא דלא חזי מצד טומאתו. דכך לי בפסח טמא או חולה וזקן ושם אחד להן. דהוי שלא לאוכלי'. וא"כ לעולא דס"ל שוחטין וזורקין על טמא שרץ. אין ראי' מפסח לטומאה דעלמא. וא"ש דאמר לדידי' דלא יוכל להקריב חגיגתו בשביעי משום דלא חזי בראשון דהכא שם טומאה דקגרים ואין ראיה מפסח

ד) ועוד הי' נ"ל לכאורה בזה. דלמ"ש עדיין יש להתעקש בזה ולומר דעכ"פ אף למ"ד שו"ז על טמא שרץ מ"מ טומאתו היא דגרמה לי' בטמא מת בששי שלו. שאינו יכול לאכול הפסח. וממילא הוא דחוי מלהקריב וא"כ אכתי איכא למילף מזה לעלמא היכא דלא חזי מצד טומאתו דיש לו תשלומין. וע"כ נ"ל עוד בזה. דלכאורה יש להבין למאי דקיי"ל דכל שלא עשה פסח בראשון עושה את השני. אף אם הי' חולה וזקן בראשון והוקל לו בשני. והוא משנה מפורשת (דף צ"א) דהחולה והזקן ששחטו עליהם ואירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני. והיינו משום דבשעת שחיטה הי' ראויין. אבל אם לא הי' ראויין בשעת שחיטה עושין את השני. וצריך טעמא למ"ד שני תשלומין דראשון. נימא כיון דחולה אינו ראוי בראשון. לא חזי גם בשני. והרי חידוש הוא שחדשה תורה. למ"ד זה. בטמא דאף דלא חזי בראשון יש לו תשלומין כדאמר הש"ס בחגיגה. א"כ מנלן זה בחולה וזקן. ואין לומר דילפינן מטומאה שיש לה תשלומין בפסח. וה"ה לשאר הנדחים מראשון ז"א. דהרי חזינן בש"ס דחגיגה. דילפינן מפסח לעלמא. דשאני טומאה למאן דאמר שני תשלומין דראשון. ואם נאמר דבפסח יש תשלומין גם לכל שאר נדחים דלא חזו בראשון. מהאי טעמא דילפינן מטומאה. א"כ גם בעלמא יהי' דין אחד לנדחים מחמת טומאה ולנדחים אחרים. והרי בש"ס מבואר שם דאם הי' חיגר בראשון ונתפשט בשני אין לו תשלומין ופשוט דה"ה לחולה וזקן בראשון אין להם תשלומין בראי'. ועי' ברמב"ם פ"ב מהלכות חגיגה. והרי דלא ילפינן מטומאה א"כ גם בפסח גופי' מנלן דיש להן תשלומין לכל הנדחים חוץ מטמא. וצ"ע לכאורה

ה) ולהסביר טעמו של דבר נ"ל דאף דחולה וזקן ממעטינן מראי' בריש חגיגה ומצינו גם בפסח דאין שוחטין עליהם. מ"מ לא דמו אהדדי. דהא דאין שוחטין הפסח עליהם, לאו משום דפטירי מפסח רק משום דאינם ראויין לאכילה. ואין פסח בא מתחילתו אלא לאכילה דכתיב איש לפי אכלו. ונמצא דהוו כאנוסים שאינם יכולים לקיים המצוה. אבל באמת חייבים הם בעשיית פסח. ולזה ניחא דיש להן תשלומין בפסח שני. דלא שייך לומר כיון דלא חזו בראשון לא חזו בשני. כיון דבאמת חייבים גם בראשון. ורק דהוו אנוסים. ומה לי אונס דחולי או אונס אחר. ועיקר תשלומין דשני הוא לשגג ונאנס ולא עשה את הראשון אבל לא כן הדבר בראי' דממעטינן שם זקן וחולה וחיגר וכל שאינו יכול לעלות ברגלי'. דלאו טעמא משום דהוו כאנוסים בקיום המצוה. דהרי יכולים ללכת על משענת או לבוא בסוסים ובפרדים. רק דגזה"כ הוא למפטרינהו. ולזה אף בנתפשט החיגר ונתרפא החולה בשני. מ"מ פטורים ואין להם תשלומין. כיון דפטורים הי' בראשון. וכל דלא חזי בראשון לא חזי בשני

ו) ולפי"ז נראה דהא דמבואר בש"ס דחדוש הוא שחדשה תורה דטמא יש לו תשלומין בשני אף דלא חזי בראשון. הוא דוקא למ"ד אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. והרי חזינן דרחמנא דחי' לטמא. אף שספק בידו לעשות כמבואר (בדף צ"ג א'). א"כ שפיר מקרי לא חזי בראשון דרחמנא דחי' כל זמן שלא טבל. משא"כ למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ. וטמא דקרא מיירי בטמא מת בששי שלו. משום דלא חזי למיכל באורתא א"כ הוי כאונס מחמת חולי. דפומי' הוא דכאיב לי' ואין ספק בידו לעשות. אבל לאו דדחי לי' רחמנא. ובודאי יש לו תשלומין כחולה וזקן

ז) ונראה עוד דתליא בשני תי' תוס' ז"ל לקמן (דף פ' ע"א) בד"ה אתה מדחהו מחגיגתו שז"ל. וא"ת השתא כשמשלחהו לדרך רחוקה נמי מדחהו מחגיגתו שאינו יכול לבוא ביו"ט מחוץ לתחום וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. וי"ל דיכול לבוא ולעשותו ביום ראשון מה"ת דתחומין דרבנן. ועוד נהי דכשישלחהו בדרך רחוקה עד שעת שחיטה שלא יוכל לחזור לירושלים מבעוד יום. מ"מ יכול לבוא תוך התחום ויכנס למחר. ועוד טמא וחיגר דלא חזי בגופו בראשון לא חזי בשני. אבל הכא מחזי חזי אלא שלא יוכל לבוא וכי הוי יום ראשון בשבת אע"ג דלא חזי אמרינן באלו דברים (דף ע' ע"ב) דעביד באינך יומי עכ"ל. ועי' תוס' (חגיגה ד"ב ע"א) ד"ה איזהו. וע"ש בטו"א שהאריך בזה דמ"ט יש לו תשלומין כשחל יום ראשון בשבת. ולפי"ז נראה דאם נאמר כמו דס"ל לתוס' ז"ל בתי' קמא. דגם היכא דלא חזי מחמת שהיום גורם ג"כ אין לו תשלומין ולא אמרינן דהוי כאנוס והוא מחזי חזי. א"כ גם טמא בראשון אף למ"ד שו"ז על טמא שרץ וטמא דקרא רק בלא חזי למיכל לאורתא. מ"מ בודאי לא חזי מקרי דלא עדיף מאנוס מחמת איסור יומא. ועוד דכ"ש הוא דעכ"פ הריעותא בגופו. משא"כ אם נאמר דהיכא דמעוכב מחמת היום יש לו תשלומין. א"כ י"ל קצת דגם טמא אף דלא חזי בגופו מ"מ כיון דלא דחי' רחמנא רק משום דאנוס הוא דכאיב לי' פומי'. הוי כאנוס דעלמא דיש לו תשלומין. דמה לי אם אינו יכול לבוא לעשות מצד איסור תחומין, וכן להקריב מחמת איסור שבת. או שאינו יכול לאכול מצד איסור טומאה. אף דקצת יש לחלק. אבל למ"ד אין שו"ז על טמא שרץ. אף דחזי למיכל לאורתא רחמנא דחי'. וא"כ שפיר מקרי לא חזי. ועי' בש"ס (בדס"ט ע"ב)

ולפי"ז נראה דאף דהרשב"א ז"ל כתב דלמ"ד שו"ז על טמא שרץ וטמא דקרא מיירי בטמא מת בששי שלו לא אצטריך רק לאשמועינן דעביד בשני אף דלא חזי בראשון. מ"מ אף להאמת אין ללמוד מזה לעלמא היכא דהטומאה פוטרתו לגמרי כמו בחגיגה שפטור הוא אף דיכול לשלוח חגיגתו. מ"מ פטור דילפינן מעולת