אפיקי ים חלק א סד

גמר בלבו למולים נמי. אלא ע"כ דמחשבה לחודא לאו כלום היא ורק דיבור בעינן. וראיה זו הביאו התוס' ז"ל בפסחים שם. אכן הש"מ ז"ל שם כתב דאין זו ראיה די"ל דמיירי שגמר בלבו להוציא בשפתים ולומר למולים ולערלים. וכיון שלא אמר בשפתים בסוף כה"ג דוקא לא מהני יעוי"ש. הרי דמפורש הוא דדעתו ז"ל. דגם לפי האמת יש חילוק בכ"מ דמהניא מחשבה. בין גמר בלבו סתם לגמר בלבו להוציא בשפתים. וה"ה דבתרומה וקדשים ג"כ ודאי יש לחלק בזה. והיכא דגמר בלבו להוצא בשפתים לא מהני בהו. וכמדומה לי שראיתי שהרגיש בד' הש"מ ז"ל בס' שפה"י

ט) וכיון שזכינו לזה. א"כ אזדא לה ראייתנו מדברי תוס' דב"ק הנ"ל. דבממיר לא מהניא מחשבה משום דהויא מחשבת עבירה. דהלא כונתם במ"ש דאף אם נתכוין מתחלה לכך ל"מ. היינו שנתכוין מתחלה להוציא בשפתים ולומר הרי זו תמורת שלמים. ולא אסקי' לדיבורי' רק לאחר כדי דיבור גדול. ובזה שפיר כתבו דהוי דברים שבלב. דהלא מחשבתו שגמר בלבו להוציא בשפתים לאו כלום היא גם בהקדש דעלמא. ודבורו ג"כ לאו כלום הוא שאסקי' לאחר כדי דבור גדול. ולהכי אין דברי' קיימין. דלא מהני לא מצד דבורו. ולא מצד מחשבתו. משא"כ בגמר בלבי סתם י"ל דגם בממיר מהני. אף דהוי מחשבת עבירה. ונראה עוד הכרח לפרש כן דבריהם וכונתם י"ל, דהלא מחלוקת זו עצמה דר"מ ור"י בתפוס לשון ראשון. דאיתא התם בתמורה (דף כ"ה ע"א) במתני' גבי הקדש דעלמא. באומר היא שלמים וולדה עולה דר"מ אומר הרי זה ולד זבחי שלמים, משום דתפוס לשון ראשון. ור"י אומר אם לכך נתכוין מתחלה הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחד דברי' קיימין. ואם משאמר ה"ז שלמים נמלך ואמר ולדה עולה. ה"ז ולדה שלמים. וא"כ גם בזה צריך לפרש דברי ר"י כמו שפי' תוס' ז"ל. והכא דאיירי בהקדש דעלמא. וקשה דהלא גם מחשבה ממש ודברים שבלב מהני בזה. ומ"ט לא מהני מה שחזר ואמר לאחר כדי דבור גדול. אף אם נתכוין מתחלה לכך. אלא ע"כ דכיון דלא גמר בלבו סתם. רק גמר בלבו להוציא בשפתים. ודיבורי' אסקי' לאחר כדי דבור גדול. לא מהני מידי לא מחשבתו ולא דבורו. ושוב אין לנו ראיה למחשבת עבירה בקדשים

י) והגאון ה ה"גדול' מו' ירוחם יהודה ליב ז"ל מד"א דמינסק. כשהרציתי הדברים לפני' בשכבר הימים. בנדון הספק אי מהני בתרומה וקדשים גמר בלבו להוציא בשפתי'. אמר לי אז ראי' דגם זה מהני בתרומה וקדשים. מדברי רש"י ז"ל בקידושין (דף מ"א ע"ב) בד"ה שכן ישנן במחשבה. וז"ל קדשים נמי איתנהו במחשבה. גמר בלבו "לומר" שור זה עולה הרי הוא עולה כדתניא בשבועות כו' עכ"ל הרי דדקדק בלשונו הזהב. דאף אם גמר בלבו לומר ולהוציא בשפתי' מהני ג"כ בקדשים ודלא כהטו"א ז"ל. ומה שהק' הטו"א ז"ל ממתני' דתרומות פ"ג מ"ח. המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר כו' עולה ואמר שלמים כו' לא אמר כלום עד שיהי' פי' ולבו שוין. ומשמע דגם מחשבתו בטילה ואמאי כיון דמחשבה מהניא בתרומה וקדשים. א"כ אף דמה שאמר בפי' לא אמר כלום. משום דהוי בטעות. אבל מ"ט אינה מתקיימת מחשבתו. ומזה הוכיח דגמר בלבו להוציא בשפתי' לא מהניא גם בתרומה וקדשים עי"ש. ועי' תוס' עירוכין (דף ה' ע"א) בד"ה אדם. אמר הגאון דלק"מ. דכבר הרגיש בזה הר"ש ז"ל במתני' שם וכתב דדוקא כששפתי' ולבו מכחישין זה את זה. אבל לא מכחיש זא"ז מהני בתרומה וקדשים. כדדרשינן בפ' שבועות שתים. דמהני גומר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתי'

יא) ועוד הוסיף הגאון ז"ל נופך משלו בזה ואמר דבזה מדוייקים דברי המשנה שם. דאמרה המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים. שלמים ואמר עולה. שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה. שאיני נהנה לזה ואמר לזה, לא אמר כלום עד שיהו פי' ולבו שוין. ולכאורה יש לדייק מדוע בתרומה והקדש ציירה המשנה באופן דסתר פי' ללבו. ודעולה ושלמים ותרומה ומעשר בדבר אחד לא משכחת לה. משא"כ בקונם אמר באופן דלא סתר פי' ללבו. דמשכח"ל לאסור כניסתו לשני הבתים וכן הנאתו לשני בני אדם ומ"ט לא נקטה המשנה כולהו בחד גוונא ולומר גם בתרומה והקדש. המתכוין לומר תרומה על זה ואמר על זה עולה או שלמים ע"ז ואמר ע"ז או דנניור גם בקונם באופן דסתר פי' ללבו כגון מתכוין לומר שאיני נהנה לזה ואמר שאינו נכנס לביתי וכדומה. אבל למ"ש הר"ש ז"ל מדוייק מאד. דבתרומה והקדש דמהניא מחשבה. מצייר באופן שפי' ולבו מכחישין זא"ז דאל"כ הי' לכה"פ מה שבלבו קיים אבל בקונם דלא מהניא גמר בלבו עד שיוציא בשפתי'. מצייר גם באופן דאין פי' ולבו מכחישין זא"ז. דמ"מ לא אמר כלום דמחשבתו ודבורו בטלים. וא"ש בדיוק מאד. עכ"ד הגאון ז"ל. ולפי דבר' יהי' אדרבה ממתני' ראי' דגם גמר בלבו להוציא בשפתי' מהני בתרומה וקדשים וכן מוכרח מדברי הר"ש ז"ל. אכן כבר כתבנו דלא כן נראה שיטת תוס' ז"ל בב"ק (דף ע"ג ע"ב). והגאון מ' שלום מרדכי שליט"א מבערזאן. השיג עלי בכנח"י סי' קנ"ג מתוספתא דתרומות פ"ג דמוכח דלא מהני גמר בלבו להוציא בשפתי'. ובאמת לא עלי תלונתו דכבר כתבנו דד"ז תלוי באשלי רברבי. וגם עיקר ראייתו יש לדחות. ואכמ"ל יותר

יב) הדרן לדידן דאין לנו ראי' מתוס' ב"ק הנ"ל לענין מחשבת עבירה בקדשים. ומצאתי בעזה"י ראי' ברורה דאף מחשבת עבירה מהניא. דבש"ס תמורה דף ד' אמר ריב"ח דמקדים תרומה לבכורים אינו לוקה. משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה. ופריך הש"ס מ"ש מימר דבדיבורי' איתעביד מעשה. מקדים תרומה לבכורים נמי איתעביד מעשה בדיבורי'. ובש"ס החדש נדפס עלי הגליון דברי השיטה מקובצת ז"ל וזה לשונו. וא"ת שאני תרומה דאיתא במחשבה. וי"ל דמ"מ ע"י מחשבה איתעביד מעשה. הרי מבואר דגם במקדים תרומה לבכורים אף דהויא מחשבת עבירה. מ"מ מהניא מחשבתו. וכיון שזכינו לזה. הדר תקשי לן מה שהקשיתי על דברי הש"מ ז"ל במסכתין שכתב. דלהכי לא הוי לאו דפגול לאו שיש בו מעשה. משום דאיתא גם במחשבה. וקשה מהא דלאו דמימר דחשבינן ללאו שיש בו מעשה. אף דאיתא גם במחשבה. וכן תקשי גם מלאו דמקדים תרומה לבכורים דחשבינן לאו שי"ב מעשה. וג"כ איתא במחשבה.