אפיקי ים חלק א סא

דברי' של אחד במקום שנים. והקשה שם. הא כיון דחד מינייהו ודאי פסול הוא שמעיד בשקר. איך מקבלין עדותן יעוי"ש ומבואר דע"א שמעיד בב"ד בשקר. אף בדבר שבערוה דאין תועלת בעדותו. מ"מ עובר על ל"ת ומיפסיל לעדות משום ש ועי' בהגהות אמרי ברוך לחו"מ סי' ל"א. שכתב דזהו באמת טעמי' דהרמב"ם ז"ל שם. דלא חש לקושי' הר"ן ז"ל. משום דס"ל שע"א אינו עובר כלל בל"ת בכה"ג יעוי"ש. ולעומת זה מצאתי בנודע ביהודה קמא חאה"ע סי' ע"ב. פשיטא לי' שם דאפי' ע"א המעיד בממון דמהימן לחייב שבועה. מ"מ אינו עובר בלא תענה והביא כן מהרמב"ן ז"ל במלחמות סנהדרין גבי גניבה בנפש יעוי"ש

ג) וזה נ"ל בטעמי' דרש"י ז"ל דלא ניחא לי' לפרש כפי' תוס' ז"ל. דהא דאמרינן בע"א כי אתי ע"א מצטרף בהדי'. היינו אפי' למ"ד דאין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד. מ"מ מצטרף להעיד כאחד בב"ד כשיבוא. דהנה באמת קשה לי טובא לפי' תוס' ז"ל. ולשיטה זו דגם ע"א המעיד שקר עובר בל"ת. א"כ למאי דפריך הש"ס לעיל (דף ע"ג ע"א לאביי דע"ז למפרע נפסל. ממתני' דגנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם. והוזמו משלמין את הכל. ואי ס"ד למפרע נפסל. כיון דאיתזמו להו אגניבה. איגלאי מילתא למפרע דכי אסהדו אטביחה פסולין הי' אמאי משלמי אטביחה. א"כ תקשי הכא. דהאיך נקבל עדות עד הראשון שהעיד ביחידי. עפ"י מאי דיעיד שנית עם חבירו כשיבוא. הלא אם יוזמו אלו העדים. יהי' איגלאי מילתא למפרע. דהראשון נפסל משעה שהעיד יחידי. כיון שגם ע"א עובר בל"ת כשמעיד שקר. ונמצא למפרע דכשהעיד שנית בב"ד ביחד עם השני. כבר פסול הי'. וממילא אי אפשר לחייבו בכאשר זמם על אותה עדות. שהיא העיקר שהעידה ביחד עם השני. והראשונה שהעיד יחידי לא נתקבלה בב"ד למ"ד דבעינן הגדה כאחד. וא"כ מה דבאנו לחייבו בכאש"ז. הוא על עדות השני' ואז כבר פסול הי' מעדותו הראשונה. ואין בו תורת הזמה. וא"כ ממילא איך מקבלין עדותו בתחילה. הלא הויא עדות שאי אתה יכול להזימה ובקנס קיימינן דלכו"ע בעינן עדות שאתה יכול להזימה וע"כ צ"ל דתוס' ז"ל ס"ל דע"א אינו עובר בל"ת. וא"כ לא נפסל משעה שהעיד יחידי. והוי שפיר כבכל עדות דעלמא. וא"כ א"ש שי' רש"י ז"ל. די"ל דס"ל כשיטה זו דגם ע"א עובר בל"ת. וממילא הויא עדות שאי אתה יכול להזימה. אם נאמר דהגדה הראשונה אינה כלום. ורק שיחזור ויעיד שנית כמ"ש. וע"כ צ"ל דהש"ס קאי כמ"ד דגם עדות מיוחדת כשרה. וממילא הו"ל כעדות דעלמא. וא"ש. ועי' בקצוה"ח סי' כ"ח סק"ז ודו"ק

ד) והגאון הגדול מוהר"י יהודה ליב ז"ל מד"א דמינסק. כשהרציתי הדברים לפני' בשכבר הימים. אמר לי שגם הוא עמד בזה על דברי תוס' הנ"ל. אך יותר קשה לו מש"ס סנהדרין (דף ל' ע"א) דאמרינן שם אמתניתין דכיצד בודקין את העדים. הי' מכניסין אותן לחדר וכו' ומשיירין את הגדול שבהן ואומרים לו כו' ואח"כ מכניסין את השני כו' גמרו את הדבר היו מכניסין אותן כו'. ואמרינן שם למאן אילימא לבעלי דינים התם קיימי. אלא לעדים כמאן דלא כר' נתן דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת וכו' ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהם כאחד. ר"נ אומר שומעין דברי' של זה היום ולכשיבוא חבירו למחר שומעין דברי'. וכתב רש"י ז"ל לימא דלא כר"נ דהא מתניתין קתני דלעיילינהו לסהדי. משום דבתחילה כשבדקום שמעו דברי' של זה בלא זה. וכן מסיק שם הש"ס דלר"נ הי' מכניסין את העדים. שיעידו שנית ביחד, ובזה יקשה טובא. דמאי מהני שיעידו שנית כאחד. הלא הויא עדות שאי אתה יכול להזימה. דאם יוזמו איגלאי למפרע. דמשעה שהעיד כל אחד יחידי נפסל לעדות. וממילא אין לחייבם בהזמה על עדותן השני' שהעידו ביחד. שכבר פסולין הי' אז מעדותן בראשונה ואין בהם דין הזמה. וממילא קשה איך מקבלין עדותן לכתחילה. הלא עדות שאי אתה יכול להזימה היא. ע"כ קושית הגאון ז"ל

ה) ולהקל החומר י"ל בזה. עפ"י מאי דנ"ל לכאורה דאם נאמר דעדים פסולין שהעידו בב"ד לשקר. לא עברי על לאו דלא תענה. וכמ"ש בזה בסי' הקודם. ה"ה אם העידו עדים שאי אתה יכול להזימן כיון דדינא הוא דעדות כזו פסולה. ג"כ לא קרינן בהו עד שקר. דליכא ע"ז שם עדות כלל. ועי' בש"מ כתובות (דף ל"ג ע"א) בדברי ר"א דעדים זוממין ל"ש בהו התראה. שכתב שם בשם הרא"ש ז"ל. דאם עדות העדים הויא עדות שא"א יכול להזימה. ל"ש בזה כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד. דלאו הגדה היא כלל יעוי"ש. והא דגם עד אחד עובר בל"ת להני שי' שכתבנו. היינו משום דבאמת עדותו אינה פסולה. וראוי הוא להצטרף עם אחר ועד שקר קרינן בי'. וכמ"ש גבי שבועת העדות. דה"ט דע"א חייב בשבועת העדות במקום דמהימן כגון עד טומאה ומיתה. ול"ד לנשים דאפי' במקום דמהימני ליתנהו דקרבן שבועה. משום דע"א כיון שבעצמותו כשר וראוי בעלמא בצירוף. קרינן בי' והוא עד. רק במקום דלא מהימן פטור מקרבן. משום דלא אפסדיה בכפירתו ממון. משא"כ נשים דאינן בתורת עדות. לא קרינן בהו והוא עד. ועי' בתשובת נובי"ת (חחו"מ סי' ח') ותשובת הגרע"א ז"ל (סימן קע"ט)

ולפ"ז לר"נ דאין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהם כאחד. וסדר בדיקת העדים בב"ד הוא לדידיה. דמתחילה שומעין עדות כל אחד מהן ביחידות ואח"כ שוב מכניסין אותן ומעידין שנית כאחד. ונמצא לפי"ז דכל עדות הבאה לפנינו. הויא עדות שאי אתה יכול להזימה כקושית הגאון ז"ל הנ"ל. א"כ ממילא ל"ש דיעברו על עדותן לשקר בלא תענה. כיון דעדות פסולה היא. ואינה ראויה להתקבל בשום אופן. ואין לתפוש את החבל בשני ראשין. דאיך נאמר דהוי עדות שא"א יכול להזימה. משום דכשיוזמו יהי' איגלאי למפרע דנפסלו מהגדה ראשונה. דהרי ממילא אם אתה אומר דנפסלו מהגדתן הראשונה. ועי"ז נסתבב דהוי עדות שא"א יכול להזימה. ממילא שוב אינן נפסלין, והוו תרתי דסתרי. דאם עי"ז דנפסלין. הויא עדות שאאי"ל ממילא שוב הדין דאינן נפסלין. וע"כ באמת מקבלין עדותן בתחילה ואם יוזמו לא יהי' פסולין למפרע רק מעדותן השניה. ולא מהראשונה ממ"נ כמ"ש. וממילא הוי שפיר עדות שאתה יכול להזימה. והוא בדרך חידוד קצת לחומר הקושיא: