אפיקי ים חלק א ס

אינו משלם קנס. שזהו בכלל פרט למרשיע את עצמו. כיון דבהודאת קנס ממש פטור. ה"נ בהודאה הבאה משום כפירה עי"ש. וא"כ לק"מ דנחייב להעדים לשלם כאש"ז משום הודאת בע"ד ונהימנינהו לחובתם. דקנס הוא ובקנס לא מהני אף הודאה הבאה משום כפירה וא"ש

יא) והרמב"ם ז"ל בפ"כ מהל' עדות ה"א כ' ז"ל אין עדים זוממין נהרגין ולא לוקין ולא משלמין. עד שיהי' שניהם ראויין לעדות. והוזמו שניהם אחר שנגמר הדין. אבל אם הוזם אחד מהן בלבד. או שהוזמו שניהם קודם גמר דין. או אחר גמר דין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול. אין נענשים אע"פ שהוזמו ונפסלו לכל עדות שבתורה עכ"ל. ונושאי כלי' ז"ל לא הראו מקורו. וע"כ לומר דמקורו במ"ש דאם נמצא אחד מהן קא"פ. אין בהם תורת הזמה. הוא מש"ס דילן דבעדים פסולים אין חיוב הזמה. וה"ה אם נמצא אחד קא"פ. כיון דפוסל כולם בצירופו. ממילא אין בכולם דין הזמה. ועכ"פ חזינן דעתו דעדים פסולים שהעידו קודם שנודע פסולן לב"ד והוזמו. עברי על לאו דלא תענה עכ"פ. מדכתב דנפסלין לכל עדות שבתורה. וע"כ משום דעברו על לא תענה. וע"כ כלל דין זה עם הדין דעדים שהוזמו קודם גמר דין. דהתם בודאי עברו על הלאו דל"ת. וע"כ דס"ל ז"ל דגם הטעם דאין דין הזמה בפסולין הוא משום דהוי גמ"ד בטעות. ודין אחד הוא עם עדים שהוזמו קודם גמ"ד. דלאידך טעמא משום דלא קרינן בהו והנה עד שקר וגו'. א"כ גם בלאו דלא תענה לא יעברו מהאי טעמא גופא. דעד שקר כתיב וכמ"ש באמת בפשיטות הגרע"א ז"ל בסי' קע"ט. ואין לומר דנמצא אחד מהן קא"פ שאני. משום דבאמת השאר כשרים המה. ורק דגזה"כ הוא שעדותן בטילה. ל"ש למעוטינהו מקרא דעד שקר. וע"כ עברו על הלאו דל"ת. ז"א. חדא דא"כ מנלן דאין בהם דין הזמה. דדין הזמה ולאו דל"ת אחד הוא בזה להאי טעמא. ועוד דמשמע מדברי' ז"ל דהקרוב גופי' נפסל עי"ז לעדות. וא"כ ע"כ צ"ל כמ"ש בעל ב"מ ז"ל דהטעם הוא משום גמ"ד בטעות. וד' הגרע"א ז"ל צ"ע. שו"מ בס' זית רענן ח"ב סי' נ"ה עמד קצת על דברי הרמב"ם ז"ל. ולא נחית שם לכל מ"ש בזה

יב) שו"מ בב"י ז"ל סי' ל"ח עמ"ש שם הטור ז"ל דאין העדים זוממין לוקין או משלמין. עד שיהי' כולם כשרים ראוים להעיד וכו' וז"ל כלומר דאם אין כולם כשרים עדותן בטילה כדתנן פ"ק דמכות נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה. מנין אפילו ק' ת"ל עדים. וכיון דעדותן בטילה פשיטא שאין הדין נגמר על פיהם. ואפילו אם נגמר שלא כדין הו"ל כאילו לא נגמר. ותנן בההוא פרקא. אין העדים נעשים זוממין עד שיגמר הדין עכ"ל. והרי מבואר הוא כטעמי' דהגאון ב"מ ז"ל משום דהוי גמ"ד בטעות. וחידוש שלא ראיתי מביאים דברי הב"י ז"ל. ומצאתי בהפלאה כתובות דף ל"ב ע"א על תוד"ה דאין. שכתבו שם דעדים זוממין בכל ענין אין לוקין ומשלמין בין בממון בין בקנס. כגון בשעה שהעידו טבחו שור של גניבה עי"ש. והקשה שם דאיך משכח"ל הלא כיון דגנבים הם ופסולים לעדות. א"כ אין בהם דין הזמה. וכתב דצ"ל אף דליכא דין הזמה. מ"מ מלקות מלא תענה איכא. ולא כתב טעם לדבר. ולמ"ש אפ"ל דכיון דטעמא משום דהו"ל כאילו לא נגמר הדין. וכבר נידדנו לקמן בסי' מ' לומר דעדים שהוזמו קודם גמ"ד ולקי משום לא תענה יעוי"ש. וא"ש שיטת תוס' ז"ל

יג) ונסתפקתי איך יהי' הדין בעדות החודש כה"ג אם העדים שקידשו על פיהם את החודש. נמצאו שהי' פסולין לעדות והוזמו ג"כ. אם איכא עלייהו חיוב מלקות מלא תענה. אם נאמר דעדים שהוזמו בעלמא קודם גמ"ד אין לוקין על לא תענה. מי נימא כיון דקיי"ל בעדות החודש דאף אם נמצאו העדים זוממין מ"מ כבר מקודש הוא החודש. דאתם אפי' שוגגין אתם אפי' מוטעין. כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' קידוש החודש ה"ב. ועי' בלח"מ רפ"ג שם. א"כ כיון דל"ש לומר בעדות החודש דבטל הגמ"ד למפרע דהרי באמת אינו בטל מה שאמרו מקודש מקודש. א"כ בודאי ילקו לכו"ע. אי די"ל דעכ"פ כיון דהי' גמ"ד בטעות עפ"י עדים פסולים. הו"ל כלא נגמר. והא דנשאר החודש מקודש. גזה"כ הוא דאפי' קידשו ב"ד במזיד ושלא עפ"י עדים מ"מ מקודש. אבל לענין עונש העדים בעינן שיגמר הדין על פיהם. וזה הו"ל כאילו לא נגמר על פיהם

סימן כ"ג

בעד אחד המעיד שקר בב"ד. במקום דלא מהני עדותו. אם עובר בלאו דלא תענה

א) בבא קמא (דף ע"ד ע"ב) מתני' גנב עפ"י שנים. וטבח ומכר עפ"י עד אחד או עפ"י עצמו. משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי דו"ה. ובגמ' שם. עפ"י עד אחד פשיטא. אמרי הא קמ"ל עפ"י עצמו דומיא דעפ"י עד אחד, מה עפ"י ע"א כי אתי ע"א מצטרף בהדי' מיחייב. עפ"י עצמו נמי כי אתו עדים מיחייב. לאפוקי מדר"ה אמר רב דאר"ה א"ר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. ופירש"י ז"ל בד"ה כי אתא ע"א מצטרף. דהוא משום דהלכה כמ"ד שומעין דברי' של זה היום. ולכשיבוא חבירו למחר שומעין דברי' והתוס' ז"ל בד"ה כי אתי ע"א מצטרף בהדי' ז"ל. למ"ד סנהדרין דף ל' אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד. הוי הכא השני מצטרף בהדי' היינו שיעידו שניהם כאחד בב"ד עכ"ל ור"ל דכשיבוא השני יעיד גם הראשון עמו אז, וצריך להבין באמת מ"ט דרש"י ז"ל. שכתב דהש"ס לא קאי רק למ"ד שומעין דברי' ש"ז היום. ולא ניחא לי' כפי' תוס' ז"ל דא"ש לכו"ע

ב) והנראה בזה. דהנה האחרונים ז"ל חקרו בעד אחד שמעיד שקר במקום דלא מהני עדותו כלל. כגון בדיני נפשות ודבר שבערוה. אם עובר על לאו דלא תענה. כיון שאין תועלת בעדותו כלל. ומוכיחים ממ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשה ואתחנן דלזה כתיב בדברות האחרונות. ל"ת ברעך עד שוא. לאסור עדות שקר אפי' במקום שאין תועלת בעדותו ושוא היא יעוי"ש, וכן מוכח מדברי הר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות. גבי עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה. דאמרינן תרווייהו באשת איש קא מסהדי. והאי דאמר נתגרשה הו"ל חד ואין