אפיקי ים חלק א נב

ד) ובעיקרא דמילתא מאי דפשיטא לי' לכת"ה שי' דאם לא נתוסף איסור על הבעל ע"י הזנות. לאו בת שתי' היא מכח מתני' דכל שתיבעל ולא תהא אסורה לא הי' מתנה עמה. לדידי מספקא טובא די"ל כיון דעכ"פ זינתה תחתי' ומעלה בו מעל ונטמאה. ותמעול מעל באישה קרינן בה ובת שתי' היא. וכמו שכתב סברא זו המהרי"ק ז"ל מובא בט"ז יו"ד (סי' צ"ט סק"ט) דאשה שזינתה ולא ידעה שיש איסור בדבר דמ"מ נאסרה דעכ"פ היא מתכוונת למעול מעל באישה יעוי"ש. וה"נ אפ"ל בהיפוך דגם באופן דאינה נאסרת ע"י הזנות מ"מ כיון דמעלה מעל באישה בת שתי' היא. ואף דבקרא כתיב ונטמאה דדרשינן מזה שאסורה לבעל. היינו לומר דאם היתה מותרת לו עד השתא נאסרת עלי' אבל עכ"פ גם אם לא נאסרה השתא כיון דמעלה בו מעל ונטמאה דהיינו שזינתה תחתי' י"ל דבת שתי' הוא

ה) וראי' לזה מהא דמוקמינן בש"ס (בדף כ"ו ע"ב) קרא דשכבת זרע. למעוטי שקינא לה דרך איברים ואף דפריצותא בעלמא היא. מהו דתימא בקפידא דבעל תלי רחמנא ובעל הא קפיד קמ"ל. וחזינן דאי לאו דמיעט דרך איברים הו"א דקינוי הוא משום קפידא דבעל אף דאינה נאסרה עלי' בכך. א"כ אף לבתר דמיעט קרא דרך איברים. י"ל דהוא משום דפריצותא בעלמא הוא ולא קרינן בזה ומעלה בו מעל. משא"כ היכא דבאמת זינתה ומעלה מעל באישה י"ל דבת שתי' היא. והא דתנן דכל שתיבעל ולא תהא אסורה לא הי' מתנה עמה. היינו בזנות דאינה תחתי' כגון לאחר גירושין דע"ז קאי במתני'. או אפי' בזנות שתחתי' רק שלא הי' בזה קינוי. דבזה כל שאינה נאסרת ע"י הזנות וגם לא קינא לה ולא הי' בזה קפידא דבעל לא קרינן בה ומעלה מעל באישה ואינו מגלגל עלי'. ולהכי בהא דבעי ר"י מהו שיתנה אדם על נשואין הראשונים. פשיט לה ממתני' דכל שתיבעל ולא תהא אסורה לא הי' מתנה הא אסורה ה"נ דמתני. דמשמע דאפי' בזנות שתחתי' מ"מ בעינן שתהא אסורה עלי'. היינו טעמא משום דעל אותו זנות לא קינא לה ולהכי אי לאו דנאסרת לא קרינן ומעלה בו מעל. משא"כ אם קינא לה ונסתרה אף באופן דאינה נאסרת מ"מ כיון דבעל קפיד והיא מתכוונת למעול מעל באישה בת שתי' היא. ועי' בתוס' ז"ל (דף כ"ג ע"ב) בד"ה ושומרת יבם שהקשו ארש"י ז"ל שפי' דהא דתנן במתני' ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה. דא"ש אפי' ס"ל דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה דנהי דמותרת מיהו לא בעי למינסב אשה זונה. והקשו בתוס' ז"ל דאי ס"ל דמותרת ליבמה למאי איצטריך קרא למעט משתי' והא תנן כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא הי' מתנה עמה יעוי"ש ולכאורה נראה מקושי' היפך מ"ש דכל היכא דאינה נאסרת לאו בת שתי' היא. אבל באמת אין מזה ראי' ושפיר הקשו. דל"ש ותמעול מעל באשה רק בכנוסה שזינתה. אבל בשומרת יבם בודאי לא מעלה בו מעל במה שזינתה כ"ז שלא ייבמה. ובזה אם אינה נאסרת בודאי לאו בת שתי' היא

ו) והאיר ד' את עיני ומצאתי במנחת חינוך מצוה שס"ה מביא בשם ס' עצי ארזים דגם היכא שאינה נאסרת על בעלה. מ"מ מקנא לה ושותה וכתב כן בדעת הלבוש ז"ל עיי"ש. וכן מביא בשם המל"מ ז"ל שהעיר בסברא זו מהא דאמרינן בש"ס למעוטי דרך איברים ויעוי"ש במנח"ח מ"ש בזה. וראיתי במל"מ פ"א ה"ג שם שהעיר בקושי' תוס' ז"ל ארש"י ז"ל בהא דשומרת יבם. וכתב דצ"ע מה יענו לדברי הש"ס בהא דאמר פרט לשקינא לה דרך איברים. ולמ"ש י"ל דשאני שומרת יבם דלא קרינן בה ותמעול מעל באישה כמ"ש. שו"מ בס' בית הלוי ח"ב סי' מ' שכתב ג"כ דאף בזנות דאינה נאסרת על בעלה. מ"מ מקנין לה ושותה מהכרח סוגיא זו דדרך איברים. רק דלו שיטה אחרת בזה. דאף דבזנות דעלמא אינה נאסרת מ"מ ע"י קינוי וסתירה נאסרת ובזה מתרץ ג"כ קושי' תוס' ז"ל בשומרת יבם יעוי"ש. ונראה שהבין כן גם בכוונת המל"מ ז"ל. ושוב עיינתי בס' עצי ארזים באה"ע סי' כ' כתב בהדיא דאין חילוק ואם אינה נאסרת ע"י זנות לחוד לא מהני גם קינוי וסתירה לאסור. רק דמ"מ בת שתי' היא משום קפידא דבעל יעוי"ש שמפורש יוצא כן מדברי' ז"ל שם

ז) ומ"ש עוד דלכאורה אפשר לומר דאיסור סוטה חייל אאיסור אחר במוסיף. מטעם דשם זנות פסול אפי' בישראל כדאמרינן בש"ס דקידושין (דף ע"ז ע"ב) דמטעם זה חייל איסור זונה אאיסור גרושה וחללה. בלאו מאי דדחי לה כת"ה בעצמו. י"ל למ"ש במל"מ פי"ט מה' איסורי ביאה ה"ה דל"ש זה רק בפסולי כהונה דהוי מוסיף משום דשם זנות פוסל אפי' בישראל משא"כ בפסולי קהל ל"ש זה דבלא"ה אסורה לכל יעוי"ש

ח) מ"ש כת"ה שי' לתרץ מה שמקשים לשיטת הברכי יוסף הובא בפתחי תשובה (יו"ד סי' שכ"ב סק"ב) דאם הפריש חלה מעיסה ונאבדה חייב באחריותה כמו בראשית הגז. ומקשין העולם ממתני' דפסחים (דף מ"ו ע"א) דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט. דאמר ר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עלי' בבל יראה ובבל ימצא והיינו משום דלאו דידי' הוא וכדפרש"י ז"ל. ואי ס"ד דיש על הבעלים חיוב אחריות ואם נאבדה החלה חייב להפריש אחרת. א"כ מי גרע מחמץ של אינו יהודי שקיבל עלי' אחריות דאתרבי' בבל יראה וב"י. וכתב הד"ג יחי' דלק"מ. דדוקא אם רמי עלי' חיוב אחריות בשביל אותו החמץ שנאבד מחשיב כשלו לענין ב"י וב"י משא"כ חיוב אחריות דחלה להברכי יוסף ז"ל אינו בשביל חלה זו שהפריש. רק דחיוב נתינה רמי עלי' בשביל עיסתו. ופשוט שאם נאבדה העיסה אין עלי' עוד חיוב אחריות. וכן אם הפריש תחלה יותר מכשיעור ונאבד יוכל להפריש אח"כ פחות ממה שהפריש בראשונה. דאין האחריות בשביל החלה שאבדה כ"א בשביל העיסה שנתחייבה בחלה. א"כ ל"ש לחשוב החלה שנתחמצה כשלו לעבור עלי' בב"י משום חיוב אחריות כיון דאין האחריות מחמתה רק מחמת העיסה שאפאה ולא נתחמצה. עכ"ד הד"ג יחי'

ואף דלכאורה צדק מאד בסברתו בזה. בכ"ז נראה להכריח דגם בכה"ג דאין חיוב האחריות בשביל החמץ עצמו מ"מ מחשיב כשלו לענין ב"י. דהנה שם לעיל (דף ה' ע"ב) מדמי הש"ס דין זה. דחיוב אחריות מחשיב החמץ כשלו לענין ב"י. לדין דבר הגורם לממון דאיפלגו בזה ר"ש ורבנן בעלמא. והש"ס פריך הניחא