אפיקי ים חלק א נא

סימן יט

בענין הנ"ל. ועוד בכמה ענינים בש"ס

שלום רב לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם. חריף ובקי נפלא. צמ"ס וכו' כש"מ מרדכי אלי' שליט"א רבינאוויץ הגאב"ד דוואשילקאווע

אחדשה"ט

.. א) ראיתי לכת"ה שי' שהאריך בנדון הספק בסוטה שאסורה על הבעל בחייבי לאווין. מהו דינה לענין יבום כיון דלא חל איסור סוטה כלל על הבעל. והביא כת"ה ראי' לזה ממתני' דסוטה (דף כ"ג ע"ב) אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר. לא שותות ולא נוטלות כתובה. ופרש"י ז"ל משום דבעינן אשה הראוי' לקיימה והכי תניא בספרי כי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר יעוי"ש. ואי נימא דהיכא דאסורה לו מקודם בלאו לא נתוסף שום איסור ע"י הזנות משום דאין איסור חל על איסור. א"כ ל"ל קרא למעט דאינן שותות משום דאינן ראויין לקיימן תיפוק לי' בלא"ה דלאו בת שתי' הן דהא תנן במתני' (דף י"ח ע"ב) זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא הי' מתנה עמה. א"כ כל הני כיון דאינן נאסרות ע"י זנותן. ממילא לאו בת שתי' הן. ול"ל למעט מטעם דאינן ראויין לאישות. וע"כ ראי' מזה דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ שפיר קרינן בה והיא נטמאה ודינה כסוטה דעלמא לגבי היבם דעכ"פ שם טומאה איכא עלי'

ויתיישב בזה מאי דאמרינן (בדף כ"ו ע"ב) ע"י כל עריות מקנין פשיטא. מהו דתימא ונטמאה ונטמאה שתי פעמים אחד לבעל ואחד לבועל היכא דקמיתסרא בהאי זנות. אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קמ"ל. והקשו בתוס' ז"ל הא שמעינן לה מאלמנה לכה"ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ"ה איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לא"ה היתה שותה עיי"ש. ולמ"ש ניחא דמאלמנה לכה"ג אין ראי' דשאני התם דעכ"פ חייל איסור טומאה אף לגבי הבעל וקרינן בה והיא נטמאה ודינה כסוטה לגבי יבום וע"כ איצטריך מיעוטא דאשתו. משא"כ בהא דתנן ע"י כל עריות מקנין דטומאה כתיב בהו בעריות בלא"ה. ואין נפ"מ בקינוי זה לגבי בועל בשום דבר. ואפי' לפי"מ שמבואר בירושלמי הובא בתוס' ז"ל ר"פ כשם שגם לאחי הבועל אסורה ליבום. מ"מ עכ"פ בעריות ל"ש כ"ז. ואדרבה סוטה נתלית בעריות שטומאה כתיב בה כעריות. וע"כ אמרינן שפיר דה"א כיון דאסירא וקיימא לבועל ולא נתוסף גבי' משום טומאה. אימא לא קמ"ל

אמנם לפי"ז יקשה לכאורה מאי דאמרינן בש"ס (בדף כ"ה ע"א) אהא דמתני' דאלמנה לכה"ג גו"ח לכהן הדיוט וכו' לא שותות ול"נ כתובה מישתא הוא דלא שתיא הא קנויי מקני לה. ולמאי אי לאוסרה עלי' הא אסירא וקיימא אלא לאו להפסידה כתובתה אמר ר"י מדסקרתא לא לאוסרה לבועל כבעל דתנן כשם שאסורה לבעל וכו'. ויקשה דיותר הול"ל דאהני קינויו לענין יבום שתידון כסוטה. ואף אם לגבי יבם נמי אסורה בלא"ה. מ"מ נפ"מ דלולא הקינוי וסתירה מותרת להתייבם מדאורייתא בחייבי לאווין דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ טובא מהני הקינוי ונרויח בזה דאף כשאסורה לבועל ג"כ בלא"ה מ"מ נפ"מ מהקינוי לגבי יבום. והשתא דמשני לאוסרה לבועל ע"כ צ"ל דלבועל היתה מותרת. וא"כ לענין ממזרת דמתני' ע"כ מיירי דהבועל ג"כ ממזר והוא דוחק ויותר ניחא לומר נ"מ לענין יבום. אע"כ כיון דאסורה עלי' בלאו לא חל איסור סוטה דאאחע"א ואינה נידונית כסוטה כיון דאין על הבעל משום איסור טומאה. וע"כ אמר דנפ"מ רק לענין בועל. ואפ"ל דלא אסיק אדעתי' כ"כ שיקנא לה לענין היבום כשימות בלא בנים דזו להוציאה קיימא ולגרשה. וע"כ שייך שפיר לומר שמקנה לה לאוסרה לבועל. ואין להוכיח מזה כ"כ. אלה דברי כת"ה שי'

ב) ונ"ל דאין מכ"ז ראי' לנ"ד. למ"ש לעיל בסי' שלפנינו דאם היא מותרת לבועל כגון שהיא ממזרת והוא ג"כ ממזר. אז י"ל שפיר דאתוסף איסור סוטה גם על הבעל משום איסור מוסיף דבועל. דמוסיף איסור עלי' לאחר מיתה וגירושין למ"ש האחרונים ז"ל דבכה"ג ג"כ הוי מוסיף. א"כ י"ל דמתני' מיירי בכה"ג שהיא אסורה לבעל ומותרת לבועל. וכן מוכרח באמת למסקנא. וא"כ אי לאו דמיעט קרא משתי' מטעם דאינן ראויין לאישות היתה שותה שפיר. ולא תקשה כיון דאינה נאסרת לבעלה בלא"ה לאו בת שתי' היא דכל שתיבעל ולא תהא אסורה עלי' לא הי' מתנה עמה. דז"א כיון דבאמת נתוסף עלי' איסור סוטה ג"כ כמ"ש. וממילא ניחא נמי הא דאמרינן בש"ס דמקני לה לאוסרה לבועל. משום דבע"כ מיירי מתני' באופן דמותרת לו עד השתא. דאל"כ לאו בת שתי' היא בלא"ה דלא אתוסף איסור על הבעל וזה ל"ק כיון דגם על הבעל נתוסף איסור ע"י הזנות א"כ בפשוט ניחא דמקני לה להוסיף איסור. דזה נראה דוחק לש"ס כיון דבלא"ה אסירא וקיימא וע"כ אמר רק לאוסרה לבועל. וא"ש

ג) עוד י"ל דהא דממעטינן משתי' כל הני דאינן ראויין לקיימן הוא חד טעמא עם הא דמתני' דכל שתיבעל ולא תהא אסורה לא הי' מתנה עמה. ואידי ואידי חד טעמא הוא משום שלא נאסרה עלי' מצד הזנות ובין אם אסורה וקיימא עלי' מכבר ובין באופן דמותרת לו מכבר ורק דגם השתא לא נאסרה לאו בת שתי' היא ואין שתי' אלא בראוי' לאישות עד השתא וע"י הזנות נאסרה. ובלא"ה אין ראי' מסוטה ספק למאי שנסתפקתי בסוטה ודאית. דאפי' אם נאמר בודאית דכל שלא נאסרה על הבעל מחיים בלאו דלא יוכל בעלה וגו' ל"ש דתהי' כערוה גמורה לגבי יבום מטעם דטומאה כתיב בה. מ"מ בסוטה ספק בודאי אסורה להתייבם עכ"פ להאי טעמא דאמרינן בש"ס (דף ו') דלאחר ולא ליבם וא"כ לאו מצד טומאה דבעל אסורה להתייבם. רק דהוא איסור מיוחד ליבם ולא תלי בטומאה דבעל. ואפי' לטעמא דק"ו הוא במותר לה נאסרה וכו' אינו ברור עוד דבכה"ג דלא נאסרה על הבעל מטעם דאין איסור חע"א תהי' מותרת להתייבם. וכמ"ש בסי' הקודם. עכ"פ בסוטה ספק לאו מטעם טומאה דבעל הוא ול"ש לספיקותינו בסוטה ודאי: