אפיקי ים חלק א נ

איסורא על הבועל. וגם בלא"ה כיון דגם בלא מוסיף מ"מ יהי' האיסור סוטה על הבעל עכ"פ לענין תרי איסורי. א"כ אפשר אף דלא יחול איסור גמור גם לענין חיובא ורק איסור קלוש לאיסור בעלמא. מ"מ אפשר דעכ"פ שייך בזה תו לומר דטומאה כתיב בה ויהי' דינה כסוטה דעלמא לענין יבום. אכן כל דברינו סובבים הולכים לשי' הפוסקים ז"ל. דס"ל למסקנא דכל היכא דאין איסור חע"א גם תרי איסורי ליכא. ועמ"ש בסי' כ"ט

ומ"ש עוד. דמ"מ עכשי' נמי איסור חמור הוא דטומאה כתיב בה. וכונתו דיחול איסור סוטה אאיסור דחייבי לאווין משום האי חומר דאית בי' דטומאה כתיב בה. לענ"ד תמוה. דכללא הוא דאין איסור חע"א אם לא באחת משלש אלה. דהיינו כולל ומוסיף ובת אחת. ומשום חומר לחוד לא מצינו דאחע"א. וראי' עוד לזה ממ"ש תוס' ז"ל בשבועות (דף כ"ג ע"ב) דגם איסור לאו אינו חייל אאיסור עשה. אף דודאי לאו חמור מעשה כיבמות ד"ז ע"א. ועי' (בכריתות די"ד ע"ב) בריש העמוד בתוס' ד"ה נישאת ועי' בקידושין (דף ע"ז ע"ב) שם זנות פוסל בישראל ובתוס' (יבמות דפ"ה ע"ב) בסוה"ע שם וצע"ק

ז) ונסתפקתי ביותר. למאי דמבואר בתוס' יבמות (דף ג' ע"ב) בד"ה לפי דהא דאמרינן בסוטה טומאה כתיב בה כעריות אינו אלא בטומאה דלגבי בעל דכתיבא בלשון לאו. משא"כ טומאה דלגבי בועל כיון דלא כתיבא רק בלשון עשה ונטמאה לא הויא כערוה יעוי"ש. ועי' במל"מ פ"ו מה' חליצה ויבום הי"ט שהאריך בזה. ונמצא דלפי"ז אם נשאת הסוטה לאחי' של בועל אחר שמת בעלה או גירשה. ואח"כ מת הוא ונפלה ליבום לפני הבועל אף דודאי אסורה להתייבם לו משום איסור עשה דונטמאה. מ"מ כיון דלא הויא כערוה גמורה משום טומאה זו הדין דחולצת וצרתה מתייבמת ג"כ וככל חייבי עשה דעלמא וכן יהי' הדין אם נשאת להבועל ומת ונפלה לפני' אחי' הרי היא עצמה ג"כ מתייבמת. דכיון דמצד טומאה דלגבי בועל אינה כערוה ולדידי' שריא ושפיר מתייבמת. וכמ"ש כ"ז המל"מ ז"ל שם

ח) ולפי"ז נסתפקתי איך יהי' הדין. אם נשאת לבועל וזינתה תחתי' ואח"כ מת ונפלה לפני אחי' ליבום. מי נימא כיון דזינתה תחתי' הרי היא ככל סוטה דעלמא והויא כערוה גמורה. כיון דנטמאה לגבי בעלה ושייך שפיר דטומאה כתיב בה כעריות. או די"ל בזה. דכיון דכבר היתה אסורה ועומדת לגבי בעלה שהוא הבועל הראשון מצד איסור עשה דונטמאה, וא"כ כיון דטמאה ועומדת היא לו תו לא יחול עליו הלאו דלא יוכל בעלה וגו' משום דאין איסור חל על איסור ואפי' איסור לאו אינו חל אאיסור עשה כמ"ש תוס' ז"ל בשבועות (דף כ"ג ע"ב) ולא שייך לכאורה בזה לומר כמ"ש לעיל לגבי שאר חייבי לאווין ועשה. דנימא דלא חל הלאו דלא יוכל בעלה וגו' מ"מ עכ"פ אתוסף בה טומאה משום סוטה והויא כערוה. דזה לא שייך הכא לכאורה כיון דגם טומאה איכא בה מכבר לגבי' ואף דטומאה דמכבר הויא רק באיסור עשה וטומאה דהשתא הויא באיסור לאו מ"מ ל"ש לומר דאתוסף בה טומאה. א"כ לפי"ז יהי' הדין דמתייבמת ג"כ וכמו דהי' הדין אילו לא זינתה תתחי' דמחמת טומאה דמעיקרא היתה מתייבמת כמ"ש. וגם השתא לא הוסיף בה הזנות כלל. ואף די"ל דלא גרע מספק סוטה דעלמא דחולצת ולא מתייבמת. ומטעמא דמבואר בש"ס לקמן (דף ו' ע"א) אבל מ"מ כערוה גמורה לא תהי' לפטור עצמה וצרתה מחליצה ומיבום. ועוד דגם לענין שתתייבם בעצמה אינו פשוט כ"כ די"ל שפיר דעדיפא מסוטה ספק. דטעם דאמרינן דסוטה ספק אינה מתייבמת מק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש. אפ"ל דל"ש הכא כיון דלגבי בעלה לא אתוסף איסור כלל ע"י הזנות כמ"ש. ובש"ס איכא עוד טעם דר"י מקרא דלאחר ולא ליבם. ולטעם זה גם בכאן עכ"פ לא תתייבם. כיון דאסורה ליבם עצמו באיסור מיוחד ובכ"ז צ"ע עוד. עכ"פ לא יהי' בה דין ערוה גמורה לפטור עצמה וצרתה מחליצה ויבום

ט) ודע שבכ"מ פי"א מהל' גירושין הי"ד עמ"ש הרמב"ם ז"ל שם. דאשה שזינתה תחת בעלה נאסרה עלי' ולוקה עלי' משום לאו דלא יוכל בעלה וגו'. הקשה שם, סתירת דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי. דמדברי' בסוף פ"א מה' איסו"ב משמע דאינו לוקה אלאו זה. וכתב הכ"מ ז"ל לתרץ בשם י"מ דהא דכתב דלוקה מיירי בשגירשה והחזירה ואח"כ בא עלי'. דכי אמרינן אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ארישא דקרא וכתב לה ספר כריתות וגו' קאי. וה"פ דקרא לא יוכל בעלה וגו' אם היתה לאיש אחר. וכן אע"פ שלא היתה לאיש אחר אם הוטמאה תחתי' וגירשה לא יוכל לשוב לקחתה יעוי"ש ולפי שיטה זו א"כ לעולם מחיים דבעל לא חייל עלי' הלאו דלא יוכל וגו' כ"ז שלא גירשה. ואפ"ה הדין דאם מת הבעל אין בה דין יבום מטעם דטומאה כתיב בה. ואם נאמר גם לשיטה זו דטעם החילוק בין סוטה ספק לסוטה ודאי הוא כמ"ש התוס' ז"ל וכן הרא"ש ז"ל לחלק. בין טומאה דכתיב בלשון לאו ובין טומאה דאינה אלא בלשון עשה. א"כ לפי"ז יהי' מוכרח דאף דלא חל על הבעל מחיים כלל הלאו דלא יוכל וגו' כיון שמת בעודה תחתי' ולא גירשה. מ"מ אין בה דין יבום מטעם דטומאה כתיב בה ויהי' מאיזה טעם שיהי'

י) עכ"פ אין מקום למה שנסתפקנו בזה באופן דלא חל הלאו מצד דאין איסור חל על איסור כיון דגם בלא"ה אין מקום לאיסור הלאו קודם שגירשה אף דהוא נגד הסברא הפשוטה. אם לא דנאמר דבע"כ לשי' זו לא תלי טעם החילוק במ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ורק דאף מצד האיסור דונטמאה לחוד ג"כ אמרינן דהויא כערוה גמורה ליבום. ואיסור זה בודאי חייל מחיים ואף קודם שגירשה. ועי' במ"ש הראשונים ז"ל בסוגיא דיבמות שם לתרץ הסוגיות הסותרות מיבמות לסוטה יעוי"ש בחי' הרשב"א ז"ל ובנימוקי יוסף ז"ל וספר הזכות להרמב"ן ז"ל: