אפיקי ים חלק א מג

בתרי דיבורי מיירי דבאשה ל"ש לשון מתנה. ועוד נ"מ. דעדות שבטלה מקצתה ל"ש רק בקרוב שהביא. ולא באשה ועבד עצמן. דבע"ד אינו בגדר עדות וכמ"ש הראב"ד ז"ל בסופ"ק דמכות שם. וכן מבואר בר"ן ז"ל כאן. אבל לפי"ז ע"כ צ"ל דירושלמי מיירי בקרוב שהביא וי"ל דגם ש"ס דילן מודה להאי דירושלמי. רק כיון דמיירי בעבד שהביא ל"ש עדות שבמ"ק דהוי בע"ד. ועי' בד' הראשונים ז"ל סופ"ק דמכות. וחידוש הוא שלא דיברו מכ"ז. ועי' מח"א הל' עדות סי' ג' דנראה דהבין דהירושלמי לא קאי על עדות הקיום. רק על עדות שבשטר דכיון דבטל במקצת ב"כ. ובכ"ז צ"ע

סימן טו

ביאור דברי תוס' ז"ל בגיטין (דף ע"ג). ויבואר ספק קדושין. היכא דלהעדים עצמם היה ספק במעשה הקדושין. אם הוי בזה דין ספק קדושין. או דהוי כמקדש בלא עדים

א) גיטין (דף ע"ג ע"ב) ת"ר ראוה שנתייחדה עמו באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה. אין חוששין שמא נתעסקו בד"א. וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין. ריבר"י אומר אף חוששין משום קידושין. מ"ק אמר ר"ל אמר רבב"א ה"ק ראוה שנבעלה חוששין משום קדושין. נתן לה כספים חוששין משום זנות דאמרינן באתננה נתן לה. ריברי"א אף בזו חוששין משום קדושין כמאן אזלא וכו' מתקיף לה אביי מידי כספים קתני. אלא אמר אביי ה"ק ראוה שנבעלה חוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין. רבי יוסי בר"י אומר אף חוששין משום קידושין. כמאן אזלא וכו' מתקיף לה רבא א"כ מאי אף אלא אמר רבא ה"ק וכו'

וכתבו התוס' ז"ל בד"ה א"כ מאי אף וז"ל דהני תרי מילי סתרן אהדדי דאי חוששין לזנות אין חוששין לקדושין עכ"ל. ודבריהם מוקשים לכאורה. דהא בדבור הקודם לזה כתבו וז"ל פי' רש"י דבזנות אין שייך לשון חוששין. דלכהונה כבר נפסלה שהרי היא גרושה. ולתרומה לא מיפסלא בת כהן אלא בביאת עבירה שנבעלה לכותי חלל נתין וממזר. ואגב קידושין נקט חוששין. ומיהו לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה. נקט נמי שפיר חוששין בזנות עכ"ל. ודבריהם מבוארים דס"ל דלר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה מיפסלא בתרומה. וחולקין אדבריהם ביבמות (דף ס"ט ע"א) בד"ה לא פוסלין. דאפי' לר"א לא מיפסלא בתרומה. עכ"פ לפי דבריהם דהכא איך כתבו. דהני תרי מילי סתרי אהדדי דאי חוששין לזנות אין חוששין לקדושין. הא י"ל דברייתא אתיא כר"א דפנוי הבא עה"פ עשאה זונה. א"כ שפיר אמר אף חוששין משום קדושין. היינו דלחומרא חיישינן לזנות לפוסלה מתרומה. וחיישינן אף לקדושין להצריכה גט. וליכא סתירה בדבר וכבר הקשה כן הגרעק"א ז"ל בתשו' סי' קפ"ב יעוי"ש מ"ש בזה

ב) והנראה לישב דבריהם ז"ל שלא יהי' תמוהים עפ"י מה שכתב הב"ש ז"ל באהע"ז (סי' ל' סעיף ק"ט) בשם הגהת אשר"י ז"ל. ובח"מ שם (סק"ח) כ' ד"ז בשם תשובת מהר"ם ז"ל. דהא דאמרינן בזרק לה קדושין ספק קרוב לה או לו הוי ספק וצריכה גט מספק היינו דוקא בעד אחד אומר קרוב לה וע"א אומר קרוב לו. משא"כ אם שני העדים שראו המעשה מסופקים אי הוה קרוב לה או קרוב לו. אין כאן דין קדושין כלל דלא מקרו עדים בכה"ג שמסופקים בעצמם איך הי' הדבר והוי כמקדש בלא עדים ואינו קדושין. ובח"מ ז"ל שם טעם אחר בזה יעוי"ש ועמ"ש בפ"י בקו"א למס' קדושין (סי' ט') ובנובי"ק חאהע"ז (סי' נ"ז)

ומעתה יבואר היטב עפי"ז דברי תוס' ז"ל שלפנינו. וכונתם במ"ש דהני תרי מילי סתרי אהדדי ר"ל דאי אפשר לומר דהא דאמר ר"י בר"י אף חוששין לקדושין. היינו דחוששין לשניהם לחומרא. לזנות לאוסרה בתרומה ולקדושין להצריכה גט. דזה אינו דממ"נ כיון דספק הוא בביאתו אולי לשם זנות בעלמא קמיכוין. ולא הי' כאן מעשה קדושין כלל. א"כ ממילא אף אם כיוונו לשם קדושין. אין כאן דין קדושין כלל דהוי כמקדש בלא עדים. וזהו שדייקו התוס' ז"ל דהני תרי מילי סתרי אהדדי דאי חוששין לזנות אין חוששין לקדושין. והיינו דספק זנות סותר ומסלק לגמרי הספק קדושין כמ"ש. ועוד כ"ש הוא בנ"ד מנידון דהב"ש ז"ל. דהתם הרי ודאי זרק לה קדושין. ועמ"ש תוס' ז"ל בכתובות (דף כ"ג ע"א) דמשו"ה איתרע לה חזקת פנוי' ויש שכתבו שם דמה"ת הוא ואפ"ה כיון דספק הוא לעדים אם הגיעו הקדושין לחצרה לאו עדים מקרי והוי מקדש בלא עדים. לא כ"ש הוא בנ"ד שספק הוא על עיקר המעשה אם הי' כאן מעשה לשם קדושין כלל. בודאי מקדש בלא עדים מקרי לפי"ז וא"ש, ועי' לקמן (דף ע"ח ע"ב) בתוס' ד"ה והא. ועי' בבה"ל ח"ג סי' ט"ז יעוי"ש. רק דצ"ע מהא דקיי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה. ומבואר באה"ע (סי' קמ"ט ס"ב) דהוי קדושי ספק. שו"מ שהרגיש בזה בישוע"י (בסי' ל') יעוי"ש

ג) ובעיקר מ"ש תוס' ז"ל בדבור הקודם דלר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה. שייך שפיר לשון חוששין בזנות שסותרים לדבריהם ז"ל ביבמות הנ"ל דאף לר"א מ"מ לא מיפסלא בתרומה משום זה וכמ"ש. וכ"כ הגרעק"א ז"ל בתשו' שם ועמש"ש בשם הגאון מליסא ז"ל

ולי הי' נראה בזה עפי"מ דמבואר בש"ס דתמורה (דף כ"ט ב') דלר"א דפנוי הבא עה"פ עשאה זונה. אם נתן לה אתנן אסור בהקרבה. דאתנן זונה מקרי יעוי"ש א"כ א"ש בפשוט מ"ש תוס' ז"ל אהא דאמר נתן לה כספים באתננה חוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין דלר"א דעשאה זונה א"ש לישנא דחוששין. דכונתם י"ל בפשוט דחוששין להאתנן לענין דהוי עלי' שם אתנן זונה ואסור למקדש. וכמבואר (בד"ל ע"ב) שם נתן לה זהב ר"י בר"י אומר אין עושין ריקועין אפי' אחורי בית הכפורת. א"כ ה"נ בנתן לה זהב אסור לעשות ממנו צפוי למזבח וכדומה. ואף לאוקימתא דאביי דמתקיף עלה מידי כספים קתני. היינו דלא תלוי בזה עיקר מחלקותם דיהי' הטעם דחוששין לזנות משום דנתן לה כספים ומוכח דבאתננה נתן לה. דא"כ הוה תני כספים בהדיא אבל מ"מ