אפיקי ים חלק א מב

דלאו עדות שבטלה היא כלל. דמעיד אותה חוץ לב"ד. ואיך שייך דתבטל עדותו לגבי הגט משום דאינו נאמן לגבי הנכסים. לעדות הגט הויא בפני ב"ד ועדות נכסים שלא בפני ב"ד. ולאו שם עדות עלה. ופשוט הוא

ד) ואף אם הביא הקרוב גט זה בפני שלשה. דנמצא אז שיש כאן דיינים כשירים גם מבלעדו. ג"כ א"ש. למאי דקיי"ל בקיום שטרות דעד נעשה דיין. והמל"מ ז"ל פט"ז מה' עדות כתב בשם מוהרש"ח. דגם בדיינים הדין דאם נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלו כלם. וכ"כ בכנה"ג ומובא בקצוה"ח סי' ל"ו סק"ז. ויעוי"ש שכתב דבקיום שטרות דהוי נמי תורת עדים על הדיינים שמעידים שנתקיים השטר בפניהם. בזה לכו"ע הדין דאם נמצא אחד מהן קא"פ דיינותן בטילה יעוי"ש

ולפי"ז בהביא הקרוב הגט בפני שלשה ומקיימו ואומר בפ"נ ובפ"נ. ומן הדין נאמן אגט ולא אנכסים. רק דבאנו לפסול עדותו גם אגט משום עדות שבטלה מקצתה ב"כ. יש לנו עצה בזה שנצרפו ג"כ להיות מן הדיינים. דעד נעשה דין בקיום שטרות כל היכא דמצרכינן לזה. וה"נ בלא"ה הרי נבוא לפסול עדותו משום עדות שבטלה מקצתה. אבל כשנצרפו ג"כ לדיינים. ולגבי הגט הרי הוא כשר לדיין. כמ"ש הר"ן ז"ל דכמו שהכשירו אותו לעדות משום טעמא דעיגונא, ה"נ כשר הוא גם להיות דיין. ולגבי הנכסים הרי בודאי פסול הוא לדיין. וממילא יפסול גם את כלם מטעם דנמצא אחד מהן קא"פ. ונמצא דלגבי הגט כלם כשירים ולגבי הנכסים כלם פסולים. ושוב נמצא דעדותו לגבי הנכסים הוי כמעיד חוץ לב"ד דאין כאן דיינים כשירים. וממילא שוב ל"ש דתבטל עדותו לגבי הגט משום דבטלה עדותו לגבי נכסים. והויא עדות שבטלה מקצתה וב"כ. כיון דעדות נכסים לאו שם עדות עלה כלל דמעידה שלא בפני ב"ד. ושפיר מתקיימת עדותו לגבי הגט. ואף דלא הקילו משום עיגונא להכשיר הקרוב לדיין. רק היכא דבלאו איהו ליכא דיינים כשירים לפנינו. והכא הרי איכא שלשה דיינים כשירים מבלעדו. אבל באמת הרי בלא צירופו תבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה. וע"כ צריכים לצירופו לגבי הנכסים כדי שיפסול כלם. וכיון דבע"כ צריכים אנו לצרפו. ממילא שוב שייך בזה טעם עיגונא להכשירו לגבי הגט ודוק. ואף דרחוק לומר זה בתי' שי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל. אבל הדברים בפ"ע ראויין להאמר לכאורה: ה) אמנם כ"ז אינו רק בקרוב שהביא הגט. דלשי' הר"ן ז"ל כמו שכשר לעד בגט אשה ה"נ כשר להיות דיין. משא"כ באשה ועבד שהביאו גט של אחרים ל"ש כ"ז. למ"ש הר"ן ז"ל עצמו דאשה לא הכשירו לדיינות משום דאינה בתורת דין. וכמו שמבואר בש"ס דקאמר זימנין דמייתי לי' איתתא וסמכי עלה. א"כ לכאורה יהי' הדין דנאמר בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ול"ש דנצרפם לדיינים ולגבי הגט כשירים. ולגבי נכסים פסולים ופוסלים את כלם כמ"ש. כיון דגם לגבי גט פסולים לדיינים. ואין עצה בזה. ואפשר באמת יהי' הדין כן. ועי' מ"ש בתומים סוס"י ל"ו דבאשה ועבד כיון דאינם בגדר עדות. ליתא הדין דנמצא אחד מהן אשה או עבד דבטלו כלם. א"כ ה"נ א"ש דלפי"ז ל"ש ג"כ עדות שבטלה מקצתה ב"כ בהו. דלא הוי ע"ז שם עדות פסולה וא"ש. וכן אם הביא פסול את הגט ג"כ א"ש. דממ"נ רשע דאורייתא הרי הוא פסול גם לעדות הגט כמבואר באה"ע סי' קמ"א. ורשע בעל עבירה דרבנן דכשר לעדות זו. אפ"ל כיון דאינו פסול רק מדרבנן. לא גרע מקרוב דהכשירוהו גם לדיין. ואף דגרע בזה שפסול בכ"מ. מ"מ י"ל דלא החמירו בו יותר מקרוב. ושוב שייך כל מה שכתבנו בקרוב ועוד דכבר מובא בתומים שם בשם כנה"ג דבפסול דרבנן ליתא הדין דפוסל בצירופו משום נמצא אחד מהן קא"פ יעוי"ש. וא"כ א"ש דלפי"ז ל"ש גבי' ג"כ דין דעדות שבטלה מקצתה ב"כ. וצ"ע בזה

ו) ובעיקר דברי הירושלמי שמדמי דין דכתב כל נכסי' לעבדו לכתב כל נכסי' לשני בני אדם והעדים קרובין לזה ורחוקין לזה דפליגי ר"י ורשב"ל. נראה לכאורה בפשטות דכונת הירושלמי דכמו דפליגי ר"י ור"ל אי פסלינן העדים גם להרחוק משום שפסולין להקרוב. ה"נ תלי בזה האי דינא דכתב כל נכסי' לעבדו. והוא מקיימו ואומר בפ"נ ובפ"נ. אם נאמר דכמו דלא מהימן אנכסים ה"נ אגט. דעדות שבטלה מקצתה ב"כ. דזהו טעמי' דר"י כמבואר בירושלמי ועי' ברא"ש סופ"ק דמכות שכתב בשם הראב"ד ז"ל דלהכי אמרינן דעדות שבטלה מקצתה מחמת פסול קורבה בטלה כולה. ולא אמרינן בזה פלגינן דיבורא משום דלא פליג בהו רחמנא דמה שנים נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה אף שלשה וכו' אלמא, לא פלגינן עדותם. ויעוי"ש שמביא דברי הירושלמי, ונראה ג"כ דאין שייכות מחלוקת דר"י ורשב"ל בהא דכתב כ"נ לעבדו. למאי דתלי לה הירושלמי. למחלוקת דאביי ורבא בש"ס דילן בהאי דינא. דהא אביי ורבא ל"פ כלל לענין עדות הקיום אי אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ ולא פלגינן דיבורא. ולא פליגי רק מטעם דבטל השטר במקצת לגבי הנכסים. ובטל מקצת דיבור הנותן דאמר כל נכסי. אי אמרינן בזה פלגינן דיבורא ועצמו קנה או לא

ז) ונ"מ רבתא בין הא דירושלמי ובין ש"ס דילן אף דתלי לכאורה בחד דינא וטעמא דפלגינן דיבורא. דהרי בש"ס דילן מבואר דלכו"ע בכותב לעבדו עצמך ונכסי קנויין לך. עצמו קנה נכסים לא קנה וה"ט משום דתרי דיבורי נינהו ולכו"ע פלגינן. ולמאי דאמר בירושלמי דשייך בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. נראה דאפי' בעצמך ונכסי קנויין לך ג"כ שייך זה. דאף דבגט איכא תרי דיבורי עצמו ונכסים. אבל מ"מ עדות הקיום הוא בחד דיבורא שאומר בפ"נ ובפ"נ. וכיון דשייך בכה"ג עדות שבטלה מקצתה ב"כ. מה לי אם בשטר כתוב בתרי דיבורא או בחד דיבור. דעכ"פ עדות קיומו אחת היא

ח) וראי' לזה. דנראה מירושלמי שם דגם בגט אשה קאי בכתוב בו מתנת נכסים יעוי"ש. וכן הר"ן ז"ל הזכיר בד' גט אשה. והרי בגט אשה ע"כ