אפיקי ים חלק א מא

אתוס' דפסחים ועי' בש"ך חו"מ סי' מ"ד ס"ק י"ט. א"כ לסברא זו אם נאמר דתלינן בטעות גם בשנים. בודאי הדין נותן דמהני בזה חזקה לכו"ע. אף למ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא וכמ"ש

יז) וא"כ יקשה ש"ס ערוך דיבמות (דף ל"א ע"א) שם דאי' בהדיא המחלוקת גם בתרי אמרי קרוב לה ותרי אמרי קרוב לו. וגם בזה לרבה ור"י שם הו"ל ספיקא דאורייתא וכן מבואר בסוגיין דלעיל (דכ"ג) דדחיק לאוקמה דוקא בע"א עיי"ש בתוס' בד"ה מ"ש בתי' ראשון. וצ"ע

סימן י"ד

בענין עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך. או כל נכסי קנויין לך. אי שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וכיון דלא מהימן לומר בפני נכתב לענין הנכסים לא מהימן גם אעצמו. או לא

גיטין (דף ח' ע"א) ת"ר עבד, שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסיי קנויין לך עצמו קנה נכסים לא קנה. ופרש"י ז"ל עצמו קנה דנאמן הוא על שיחרורו לומר בפני נכתב וא"צ עדים לקיימו נכסים ל"ק דבעי עדים כשאר קיום שטרות. איבעיא להו כל נכסי קנויין לך מהו. אמר אביי מתוך שקנה עצמו קנה נכסים. א"ל רבא בשלמא וכו' אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים ל"ק

א) וכתב הר"ן ז"ל וז"ל וסלקא שמעתין דפלגינן דיבורא וכו' ומשמע דקרוב נמי שהביא גט אשה בחו"ל. וכתוב בו מתנת נכסים נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם לגבי אשה. ואע"ג דאיתמר בסנהדרין עלה דההיא דאמר רבא פלוני בא על אשתי וכו' סד"א אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן. כלומר ולא פלגינן דיבורא אלא בעצמו לפי שאין לגבי עצמו תורת עדות כלל. ובאשתו נמי דמסקינן דפלגינן. היינו משום דאשתו כגופו אבל גבי קרוב אחר לא דעדות מקריא. ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אפ"ה הכא אפשר דפלגינן לפי שעפ"י הגט שהוא חתום ברחוקים היא נשאת. וקרוב גלויי מלתא בעלמא הוא דמגלי דהיינו חתימת ידייהו דסהדי לאפוקי מחששא בעלמא דחיישינן בה. אלא מיהו איכא למידק מדגרסינן בירושלמי כתב כל נכסי' לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו. מה את עביד לה כגט הוא ועירורו בטל או כמתנה הוא ועירורו קיים. יבא כהדא כתב כל נכסי' לשני ב"א כאחת. והי' העדים כשרים לזה ופסולים לזה. ר"א בשם ר' אסי איתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה. וחד אמר כשרים לזה ופסולים לזה. אלמא דהא בהא תליא ואשכחן לי' לרי"ף ז"ל שכתב בפ"ק דמכות ירושלמי כתב כל נכסי' לשני בנ"א והעדים קרובין לזה ורחוקים מזה. ר"י אמר מאחר שהם פסולין לזה פסולין לזה. וכיון דנקטינן כההיא דר"י היכי מסקינן הכא דפלגינן דיבורא והרי בירושלמי תלאה זו בזו. ואפשר דהתם ה"ק וכו' עכ"ל

ועמ"ש בחי' הגרע"א ז"ל בביאור דברי' במה שהקדים לומר ומשמע דעבד לאו דוקא אלא דה"ה קרוב שהביא גט אשה. משום דלכאורה י"ל דעבד דוקא קתני דכיון דהוא בעל דין לא מקרי עדותו עדות ול"ש עדות שבטלה מקצתה ב"כ. אבל בקרוב כיון דשם עדות עלי' רק דהתורה פסלתו י"ל דאמרינן בי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. לזה הקדים הר"ן ז"ל דמשמע דעבד לאו דוקא אלא ה"ה קרוב שהביא גט. ועפי"ז שפיר הקשה דנימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועמ"ש במח"א הל' עדות סי' ג'

ב) והנראה להמציא בזה עצה עמוקה שלא יהי' בכאן דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. דהנה לעיל (דף ה' ע"ב) איתמר בפני כמה הוא נותנו לה ר"י ור"ח. חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה. ומסיק הש"ס דכו"ע ס"ל שליח נעשה עד ועד נעשה דיין ובהא קמיפלגי. דמר סבר כיון דאשה כשרה להביא את הגט זימנין דמייתא לי' איתתא וסמכי עלה. ואידך אשה מידע ידעי ולא סמכי עלה. וכתבו בתוס' ז"ל דה"ה דהו"מ למימר זימנין דמייתי לי' קרוב. והר' ז"ל כתב די"א דכיון שהזכיר חשש הבאת האשה שהוא דבר שאינו מצוי. ולא הזכיר קרוב או פסול משמע שאף הקרובים מצטרפים לשלשה. דאע"ג דדיינים קרובים לבעל דבר פסולים בעלמא. אפ"ה הקלו להכשירן כאן כמו שהקלו והאמינו הבע"ד לקיימו ולומר בפני נכתב ובפני נחתם. וכדתנן האשה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ. ואעפ"כ לא הכשירו שתצטרך האשה לשלשה. משום דאשה לאו בת דין היא כלל. מבואר דעתו דכמו שנאמן הקרוב לקיים הגט ולומר בפ"נ ובפ"נ. כן הכשירוהו גם להצטרף לשלשה ולהיות דיין. ורק האשה לא הכשירו משום דאינה בת דין בשום מקום

ג) ועפי"ז יש לנו עצה עמוקה להכשיר עדות הקרוב בנ"ד. ולא יהי' בזה דין עדות שבטלה מקצתה ב"כ. דהנה אם הקרוב הביא גט זה שכתוב בו מתנת נכסים. ונותנו בפני שנים דהכי קיי"ל דסגי בשנים. ואומר בפניהם בפני נכתב ובפ"נ. והדין דנאמן בקיומו על הגט ואינו נאמן על הנכסים. והוא עצמו מצטרף להיות דיין כמ"ש הר"ן ז"ל. לא קשה כלל דנימא בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. דכיון דאין כאן דיינים רק בצירוף הקרוב. ולא הכשירוהו לדיין רק לענין הגט כמו שהכשירו עדותו משום עיגונא. אבל לענין הנכסים בודאי אינו מצטרף לדיין כמו שפסולה עדותו. נמצא ממילא דלקיים הגט יש לנו דיינים כשרים. ולקיים המתנה אין לנו ב"ד כלל דהקרוב אינו מצטרף ומבלעדו אין לנו רק שני דיינים וקיום שטרות בשלשה. ונמצא דעדות הקרוב שאומר בפ"נ ובפ"נ לגבי הגט הוי כמעיד בפני דיינים. ולגבי הנכסים הוה כמעיד חוץ לב"ד. דאין כאן דיינים כלל לענין הנכסים ואין שם עדות ע"ז כלל. ולא שייך כלל לומר עדות שבטלה מקצתה.