אפיקי ים חלק א מ

האם. נמצא דיש לנו שתי חזקות חדא חזקת צדקת ועוד, לנו כשרות של אמו לכהונה כיון דיירטין אמו רק דנחלקו העדים אם נפסלה לכהונה ע"י גירושין או לא ועלינו להעמידה בחזקתה לכהונה. וא"כ כיון דאיכא לפנינו שתי חזקות הרי מהני גם בתרי ותרי כמבואר בסוגיא דעירובין (דף ל"ה ע"ב) וכ"כ בש"ש ש"ו פי"ח ועי' מ"ש הגרע"א ז"ל בסי' קל"ו והאב"מ סי' ג' סעיף ח'. וע"כ דחזקת צדקת לא מהני בתרי ותרי. ולהכי גבי ינאי דאנו מסופקים באמו אם נפסלה לכהונה ע"י שבי'. לא שייכה חזקת צדקת שבודאי לא היתה נשאת לכהן ולצרפה עם חזקת כשרות לכהונה. דנתירו ע"י ב' החזקות. דמהני גם בתרי ותרי ליוחסין דחזקת צדקת אין לה מקום כלל בתרי ותרי. ולא נשאר רק חזקת כשרות לכהונה ושפיר הוי ספיקא מדרבנן ומזה יהי' גם ראי' דחזקת אב לא שייכה בכה"ג. כיון דהספק מעיקרו הוא רק על הבן כמ"ש. דאל"כ הרי אכתי איכא התם גבי ינאי שתי חזקות. חזקת האם לכהונה וחזקת אבי' וע"כ דחזקת אב ל"ש כלל דאינו בכלל הספק

וע"כ צ"ע לי באמת עמ"ש הפוסקים ז"ל דמוקמינן לי' בחזקת אבי' דהלא בכה"ג שאנו מסופקים באמו אם נתגרשה ונפסלה לכהונה. איכא עכ"פ חזקת כשרות של אמו לכהונה וא"כ איכא שתי חזקות ומ"ט כתבו דלא מהני רק בתרומה דרבנן. הלא ב' חזקות מהני גם בתרי ותרי ואולי באמת זהו טעמי' דהרמב"ם ז"ל שסתם וכתב וישאר כהן בחזקת אבי' ומשמע דאפי' לתרומה דאורייתא מיירי. ועי' בא"מ שם. ובכלל צ"ע לי מ"ט גבי ינאי שם לא הזכירו הפוסקים ז"ל רק חזקת אם. ובסוגיין כתבו כלם רק חזקת אבי'. ואפי' נאמר דלהכי ל"ש גבי ינאי חזקת אב משום דעיקר החזקה היא חזקת כשרות שבודאי לא נשא אשה האסורה לו, והתם כיון דנחלקו העדים אם הי' שבוי' או לא וא"כ שוב ספק הוא לכל העולם וא"כ מניין יודע הוא יותר מכל העולם אם נשבית מקודם שנשאת לו או לא. א"כ יקשה גם בסוגיין דמיירי בכל גונא אף שמחולקין העדים אם נתגרשה אמו או לא. וא"כ ג"כ ל"ש חזקת אבי' לפי"ז. דהוי ממש דומיא דהתם

יד) ואפ"ל דעיקר סברת חזקת אב הוא. משום דכיון דתרי ותרי נינהו ולא עבדינן עובדא אפומייהו. א"כ הדין דדל עדותן מזה וכלא העידו כלל דמי. ונשאר ממילא הבן בחזקת אבי' וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דמסתמא מחזקינן בן בחזקת אבי' לכהונה. והכ"נ נשאר אחזקה זו כלפני ביאת העדים וכ"ז צ"ע ובירור. ובמ"ש לעיל לתרץ שי' רש"י ז"ל שו"מ שהרגיש לתרץ בכגון זה הגאון בעל ב"מ ז"ל בלקוטי' על הש"ס. וגם הגאון הרי"מ ז"ל דרך בדרך זה קצת אכן מפני הרבה דברים מחודשים שהעליתי בזה בעזה"י לא מנעתי מלכתוב כל הדברים

טו) וצ"ע לי בענין זה דתרי ותרי למאי דמבואר בכל דברי רבותינו האחרונים ז"ל. בטעמם של האמוראים בש"ס יבמות (דף ל"א ע"א). דנחלקו אם תרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא או דרבנן וביארו האחרונים ז"ל דשורש פלוגתתם הוא, דמ"ד ספיקא דאורייתא ס"ל דחזקה לא עדיפא מאילו הי' עוד עדים מסייעים לאחת מהכתות דלא הי' מהני דתרי כמאה. וחזקה לא עדיפא מעדים. ומ"ד ספיקא דרבנן ס"ל דדוקא תרי כמאה אמרינן. משום דהכל מדין עדות. משא"כ לענין חזקה אמרינן כיון דהויא עדות מוכחשת. הדין דמסלקין לכל העדות וממילא נתקיימה החזקה. עי' תשו' הגרע"א ז"ל סי' קל"ו

והנה לעיל (דף כ"ג ע"א) דפריך הש"ס אברייתא שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים ל"נ הר"ז לא תנשא וא"נ תצא ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי תרגמה בעד אחד. ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר ל"נ תרוייהו בפנוי' קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הו"ל חד ואין דברי' של אחד במקום שנים ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר ל"נ תרווייהו בא"א קמסהדי והאי דקאמר נתגרשה הו"ל חד ואין דברי' של אחד במקום שנים. ועי' בר"ן ז"ל שהקשה מדאמר תרווייהו באשת איש קמסהדי משמע דאינה מוחזקת לנו בא"א רק אפומייהו דהני סהדי. ולפי"ז קשה הא חד מהני סהדי בודאי פסול ומעיד בשקרא והאיך מקבלין עדותן. ותי' דמיירי דתרווייהו מודו בגירושין רק אחד אומר קרוב לו ואידך אומר קרוב לה. ובהכי עבידי סהדי דטעו הלכך לא מפסיל חד מינייהו וכ"כ כל הראשונים ז"ל שם ועי' בש"מ

טז) ולפי"ז הי' נראה. דאם תרי אמרי שזרק לה גט קרוב לה. ותרי אמרי קרוב לו. בודאי שורת הדין דמהני בזה חזקה. דכל עיקר הטעם של המ"ד דלא מהני חזקה בתרי ותרי הוא משום דלא עדיפא חזקה מעדים וכמו דאילו הי' עוד שנים מסייעים לאחת מהכתות לא הי' מהני. כן חזקה נמי לא מהני וכ"ז ל"ש רק כשהעדים בודאי מכחישין אלו את אלו. אז שייך לומר דאין שום עדיפות בחזקה נגד עדים משא"כ היכא מחולקין העדים במילתא דעבידי דטעו ואמרינן דאחת מהכתות בודאי אומרת בדדמי. ולא מחזקינן להו לשקרנים ולא מפסלי ולא חד מינייהו אף לעדות אחת וכמ"ש הר"ן ז"ל. נמצא דאין אנו מסופקים עם מי האמת. דתהי' החזקה מסייעה לאחת ומכחשת לאחת. כיון דאמרינן דודאי אחת מהן אומרת בדדמי לה. והוי אצלינו הספק כמו בלא עדים. וכלנו סהדי שזרק לה גט ולא ידעינן אם הי' קרוב לה או לו ואין החזקה מכחשת לאחת מהכתות ומסייעה לאחת. דאינם מכחישים אלו את אלו וברור לנו דאחת אומרת בדדמי ולא ידעינן עם מי הטעות. א"כ דל עדות מזה ועלינו להעמידה אחזקתה כמו בספק דעלמא וכמו אילו לא הי' רק שני עדים שראו זריקת הגט ולא ראו בדיוק אם קרוב לו או לה דשייך בודאי חזקה בזה. כמו כן הכא נמי אף דהוה הספק בין תרי ותרי. מ"מ כיון דאין הכחשה ביניהם רק דאחת טעה. בודאי דמהני חזקה לסלק הספק. ואף שכתבו התוס' ז"ל בפסחים (די"א וי"ב) דלא תלינן בטעות בשני עדים יעוי"ש. מ"מ מצינו לתוס' ז"ל בב"מ (דף ע"ב ע"א) בד"ה שטר בסוה"ד שחולקין ע"ז ועיי"ש באור חדש בפסחים שכ"כ דתוס' דב"מ חולקין