אפיקי ים חלק א לז

הוו חולין ומעשר מעורבין זב"ז. דהכא לאו במרבה במעשר במתכוין מיירי רק כיון דהי' לו חמשין תאנים רברבין וחמשין דקיקין ולא הי' יכול לכוין כראוי שיעור המעשר בצימצום דתשע וי"א דקאמר לאו דוקא וכמו שפי' הפ"מ ז"ל. ולזה נטל עשר הגדולות ולא הי' בכונתו כלל שיחול שם מעשר על כולן רק על השיעור הראוי למעשר יחול שם מעשר והעודף יהי' חולין ככל התשעים הנותרות. ואף אי נימא דבעלמא במרבה במתכוין כגון שמנה ארבעה לחולין ומדד חמישית למעשר כיון דאינו חל שם מעשר על כל הסאה ממילא נשארת חצי' בטבלה כשהי'. אבל בכאן שלא בא להרבות רק דכונתו בתחלה שלא יחול שם מעשר רק על שיעור הראוי והעודף יצטרף עם החולין. בודאי אהנו מעשי' בזה ולא הוו טבל ומעשר מעורבין בזה דעיקרו בא לפטור כל הק' תאנים להפריש מהן מעשר הראוי והמותר יהי' חולין ורק דלא יכול לכוין כראוי. ועמ"ש תוס' ז"ל במנחות וגיטין שם לחלק בין מרבה במתכוין ובין מתכוין לאומד יפה יעוי"ש והיא סברא אחרת דאם מתכוין לאמוד יפה חל שם מעשר על כל האומד עיי"ש בדבריהם. עכ"פ זהו נ"פ דאם לא בא להרבות במתכוין ורק משום דאינו יכול לכוין כראוי נוטל שיעור גדול ודעתו שיהי' העודף חולין בודאי יהי' בזה חולין ומעשר מעורבין זב"ז. וזהו דברי הירושלמי דבהאי גונא מיירי ולא הוי בזה כבעלמא טבל ומעשר מעורבין זב"ז. ואין כאן שום קילקול רק משום שלא יכול להפריש תרומת מעשר דשמא יעשה החולין לתרו"מ ולא הוי מעשר מן המעשר וזהו כונת הפ"מ ז"ל

וראי' לזה. דבסמוך שם הובאה התוספתא דמרבה במעשרות ופי' הפ"מ ז"ל ג"כ שם כמו שפי' כל הראשונים ז"ל דהוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז וע"כ כמו שפירשתי ודלא כתוס' רי"ד. ואין בידי יתר מפרשי הירושלמי לעיין בהם ולא באתי רק לעורר

ז) ובעמדי בזה. נתקשיתי בהא דמרבה במעשרות דאמרי' מעשרותי' מקולקלין דהוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז. למאי שמבואר בש"ס דעירובין (ד"נ) וקידושין (דנ"א) דפריך מברייתא זו דמרבה במעשרות לרבה דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו. ומתרץ הש"ס שאני מעשר דאיתי' לחצאין דאם אמר תתקדש פלגא דחיטתא קדשה. וכתב רש"י ז"ל וז"ל הלכך כשהפריש בבת אחת יותר מכשיעור יש לו למעשר לחול על כל חטה וחטה לפי חשבון ואיכא למימר דנתפסו כולהו לפי חשבון עכ"ל. א"כ מאי קילקול איכא בזה דהוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז הלא יכול להפריש ממנו עלי' מיני' ובי' כיון דבכל חטה וחטה חצי' מעשר וחצי' טבל א"כ שפיר יכול לעשר מיני' ובי' לפי חשבון כמבואר ברש"י ז"ל גיטין (מ"ז ע"ב) בישראל ועובד אלילים שלקחו שדה בשותפות דאמר רבי דטבל וחולין מעורבין זה בזה ופרש"י ז"ל דאין לך כל חטה וחטה שאין חצי' טבל וחצי' חולין וצריך לעשר מיני' ובי' ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עלי' מפני שמפריש החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. אבל כי מעשר מיני' ובי' מעשר שלם נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו. וא"כ הכא נמי שפיר יכול לעשר מיני' ובי' ולכאורה צ"ל דהא דאמרינן מעשרות' מקולקלין היינו דצריך לתקן הטבל שמעורב בו וקודם התיקון מקולקלין הן

ח) אלא שראיתי למהרי"ט ז"ל בסי' י"ח שהוכיח מזה דאמרינן דמעשרותי' מקולקלין דאין בילה ומשו"ה א"א למעשר מינ' ובי' דהו"ל מפריש מפטור על החיוב ומחיוב על הפטור יעוי"ש. וע"ז קשה טובא כיון דבכל חטה וחטה חצי' טבל וחצי' מעשר א"כ אפי' למ"ד אין בילה בעלמא ג"כ יכול לעשר מיני' ובי' וכמבואר בהדיא ברש"י ז"ל חולין (דף קל"ה ע"ב) אברייתא דגיטין הנ"ל וע"כ צ"ל דהא דמקולקלין היינו קודם שתקנה ובאמת יכול לעשר מיני' וב' ואולי כונת מהרי"ט ז"ל למאי שפי' בתוס' בעירובין שם בשם הר"י ז"ל שחולק ארש"י ז"ל דעל כל גרגיר וגרגיר חל המעשר לפי חשבון רק דכיון דאיתי' לחצאין שאם אמר סאה אחת מהן מעשר כל חצי חטה וחטה ואח"כ אמר ג"כ בסאה האחרת חל מעשר בשתיהן במקצת וכיון דאיתי' לחצאין בזה אחר זה גם בב"א ישנה להיות חל מעשר על סאה אחת והאחרת תהי' טבל. ולפי' זה שפיר אין יכול לעשר מיני' ובי' כיון דסאה אחת כולה מעשר והשני' כולה טבל אי לאו משום דיש בילה. ואכתי צ"ע ד' המהרי"ט ז"ל

סימן יג

ביאור שיטת רש"י ז"ל בחזקת אבהתא אם מהניא לולד וביאור מחלוקת ר"י ור"א כתובות דף י"ג ע"ב

א) כתובות (דף כ"ו ע"א) אמתני' דשם ר"י אומר אין מעלין לכהונה עפ"י עד אחד אמר ר"א אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה עפ"י ע"א רשבג"א משום ר"ש בן הסגן מעלין לכהונה עפ"י ע"א. פריך הש"ס רשב"ג היינו ר"א וכ"ת ערער חד א"ב דר"א סבר ערער חד ורשב"ג סבר ערער תרי. והאמר ר"י ד"ה אין ערער פחות משנים אלא הב"ע דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עלי' קלא דבן גרושה או ב"ח הוא ואחתיני'. ואתא ע"א ואמר ידענא בי' דכהן הוא ואסקיני' ואתו בי תרי ואמרי בן גרושה וב"ח הוא ואחתיני' ואתא ע"א ואמר ידענא בי' דכהן הוא. ודכו"ע מצטרפין לעדות והכא במיחש לזילותא דבי דינא קמיפלגי ת"ק סבר כיון דאחתיני' לא מסקינן לי' חיישינן לזילותא דב"ד ורשב"ג סבר אנן אחתינן לי' ואנן מסקינן לי' ולזילותא דבי' דינא ל"ח. וכתב רש"י ז"ל וז"ל ואנן מסקינן לי' ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמי' אחזקי' קמייתא דאסקינ' עפ"י עד הראשון שהוא נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא עכ"ל

ב) מבואר מדברי' ז"ל. דס"ל דחזקת האב לא מהני ולהכי כתב דמוקמינן לי' אחזקי' קמייתא דאסקיני' עפ"י העד ועי' בר"ן ז"ל מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל. וכן מבורר שיטתו ז"ל בקידושין (דף ס"ו ע"א) גבי ינאי המלך דאמר בש"ס שהי' אומרים אמו נשבית במודיעים ויבוקש הדבר ולא נמצא ואמרינן שם היכי דמי אילימא דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וכתב רש"י ז"ל סמוך