אפיקי ים חלק א לו

פ"ח ומובאה בש"ס עירובין (דף נ' ע"א) ובקידושין (נ"א ע"א) ומנחות (דנ"ד ע"ב), ויש לחקור על כמה תחול קריאת שם מעשר כגון שהי' לו חמש סאין של טבל והפריש אחת מהן למעשר. אם חל שם מעשר על חצי' כשיעור מעשר לחמש סאין ויהי' בסאה זו שהפריש למעשר חולין ומעשר מעורבין זה בזה דחצי' הויא מעשר על התשע חצאי סאה וחצי' חולין מתוקנים. או דכיון דעשה סאה זו למעשר על הארבע סאין ואין בכחו שלו להתפיס שם מעשר על כל הסאה שוב לא תפיס רק לפי שעור שצריך לארבע סאין וארבע עשרונות המעשר. דהיינו ארבע תשיעיות סאה בדיוק ושארי חמש תשיעיות יהי' טבל כמו שהי' כיון דלא חל עליהן שם מעשר

ב) והנה מדברי רש"י ז"ל בכל הני דוכתי מוכח דאינו חל שם מעשר רק לפי שיעור ארבע סאין והמותר הוא טבל גמור. וביותר מבואר כן בדברי' ז"ל בקידושין שם וז"ל המרבה במעשרות המפריש אחד מחמשה שמנה ארבעה לחולין בצד זה ומדד חמישית למעשר מעשרותי' מקולקלין דטבל ומעשר מעורבין זה בזה שהכרי כולו טבל הוה וכשמנה ארבעה לחולין לא הי' לו ליטול מן הכרי למעשר אלא חצי מדה חמישית והוא הפריש מדה שלימה ושם מעשר לא חל עלי' אלא כפי חשבון ונמצא השאר טבל ואסור לכל אדם עד שיתקנה עכ"ל. הרי מבואר בדברי' ז"ל דאינו חל מעשר אלא לפי חשבון של ד' סאין והשאר טבל גמור. וחצי סאה דנקט בדברי' ז"ל ע"כ לאו דוקא הוא רק ארבע תשיעיות והוא חצי סאה פחות חלק י"ח. וכ"כ בחידושי הרשב"א ז"ל שם וכ"כ תוס' עירובין שם בד"ה שאני בסוה"ד וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מעשר הי"ד דטבל ומעשר מעורבין זה בזה

ג) וראיתי בירושלמי דדמאי פ"ה ה"בדאי' שם. הוה לי' מאה תאנים חמשין רברבין וחמשין דקיקין אין נסב מן רברביא צריך נסיב תשע. ופי' הפ"מ ז"ל. אם יפריש המעשר מן הגדולות הי' שיעור המעשר הראוי תשע שתשע הגדולות יש בהן שיעור מעשר לאלו המאה שיש בהן חמשין קטנות. מן דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה. נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר וכתיב תרומת ד' מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר. ופי' בפ"מ ז"ל דכשנטל למעשר עשרה מן הגדולות הרי יש כאן אחת עודפת וחיישינן שמא יעשה אותה תרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתי' תרומת ד' מעשר מן המעשר שצריך שתהי' מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר. כלומר אבל לא מן החולין המתוקנים ליקח מהן למעשר כמו אם הי' נוטל מן המעשר. אי נמי שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהיו מן המעשר וממילא א"א לעשות חולין לתרומת מעשר ונראה לכאורה מזה דס"ל להירושלמי דהוי רק חולין ומעשר מעורבין זה בזה והא דאמרינן מעשרותי' מקולקלין היינו דחיישינן שמא יעשה תרומת מעשר מהחולין המתוקנים וכתיב מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר והיינו שלא יעשה חולין למעשר וכפי' הפ"מ ז"ל. ובתוס' רי"ד שם הרגיש בכ"ז וכתב דנראה שיטת הירושלמי דלא כמ"ש רש"י והרמב"ם ז"ל

ד) אולם באמת יקשה טובא על כל הראשונים ז"ל שכתבנו לעיל דס"ל דהוי טבל ומעשר מעורבין זה בזה. איך יחלוקו על ש"ס ערוך בירושלמי בעוד אשר לא נמצא לזה סתירה בש"ס דילן דלא הוו שתקי בזה להראות מקורם בחידוש זה שהוא נגד ירושלמי מפורש. ועוד דנפקא מינה עוד גדולה בזה דאם נאמר באמת דגם השאר יצאו מדי טבל והוו חולין מתוקנים ומקולקלין הוו משום דלא יכול להפריש תרומת מעשר מיני' ובי'. א"כ התינח במרבה במעשר ראשון דאיכא חשש דמעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר. משא"כ במרבה במעשר שני מאי איכפת לן בזה כיון דהוי מעשר וחולין מעורבין ומותרין באכילה ולא יבא לידי קלקול כלל. וסתמא קתני המרבה במעשרות מעשרותי' מקולקלין משמע בין במעשר ראשון ובין במעשר שני או מעשר עני. ובהדיא כתבו כן התוס' ז"ל בגיטין (דף ל"א ע"א) דגם במרבה בתרומת מעשר מיירי הא דהמרבה במעשרות והוא ש"ס ערוך במנחות (דנ"ד ע"ב) שם דמוקמינן הא דתורמין תאינים על הגרוגרות במניין בתרומת מעשר ולא הוי מרבה במעשרות דאתי כאבא אלעזר בן גמלא דתרו"מ איתקש לתרו"ג ויכול להרבות במתכוין. אבל לרבנן משמע דאסור להרבות ואף דאין שום קילקול בזה שירבה אף אם לא יחול שם תרו"מ על הכל כמו לאבא אלעזר ב"ג. מ"מ מאי איכפת לן שירבה כיון דהוי תרומת מעשר וחולין מעורבין זב"ז. וכן כתבו תוס' במנחות שם דלאבא אלעזר הא דמרבה במעשרות מיירי במעשר שני או במעשר עני ועי' בתוס' גיטין שם בד"ה ניטלת וכן במנחות שם שכתבו לתרץ הא דמוקי בירושלמי בפ"ק דתרומות הא דהמונה משובח והמודד משובח הימנו בתרומת מעשר וכרבנן דאבא אלעזר ב"ג שלא יקשה מהאי דהמרבה במעשרות. מכל זה נראה פשוט דהמרבה במעשרות הוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז ולהכי גם במעשר שני ומעשר עני וכן תרומת מעשר אסור להרבות דהשאר הוי טבל גמור לאותו דבר שמפריש עתה כמו שכתבנו וכמבואר בכל דברי הראשונים ז"ל שהובאו לעיל. וקצת מזה הרגיש בחי' רש"ש בגיטין שם

ה) ולולא דמסתפינא הייתי אומר פי' אחר בדברי הירושלמי דדמאי הנ"ל דלעולם גם הירושלמי ס"ל דהוי טבל ומעשר מעורבין זה בזה. ורק דס"ל דאין להפריש תרומת מעשר מתבואה בעוד שלא הופרש המעשר ממנה וכמו שכתבנו בסי' הקודם להכריח שכן דעת הר"ש ז"ל. וזהו דאמר בירושלמי דבאם הרבה במעשר ראשון מלבד זה דטבל ומעשר מעורבין זב"ז יש חשש אחר שמא יעשה אח"כ אותו העודף לתרומת מעשר בבואו להפריש תרו"מ וכתיב מעשר מן המעשר אבל לא חולין מן המעשר. ר"ל אבל לא מן חולין הטבולין עדן למעשר והוה כאומר אבל לא מעשר מן החולין וכמו דצ"ל ע"כ גם לפי' הפ"מ ז"ל. והא דקרי להטבל חולין י"ל דלגבי מעשר קרי לה חולין ור"ל שאינו ע"ז שם מעשר. אכן אכתי צ"ע לשי' הרמב"ם ז"ל והרא"ה ז"ל בסי' הקודם דמהני הקדמת תרומת מעשר למעשר. גם יש מהדוחק לפרש כן דברי הירושלמי ואינו סובל פי' זה

ו) וע"כ נראה דהאמת כפי' הפ"מ ז"ל. ומ"מ אין ראי' מזה דס"ל להירושלמי דמרבה במעשרות