אפיקי ים חלק א לד

יד) ובזה נ"ל לחרן שיטת רש"י ז"ל ביבמות (דפ"ו) הנ"ל שנותן טעם לשבח אהא דפסיקא לן דתרומה טובלת מקרא דולא יחללו משום דתרומה כתיבא בי' מיתה וצריך ביאור לכאורה דמה"ט גם מעשר ראשון יטבול דאית בי' תרומת מעשר דכתיבא בי' נמי מיתה. ומ"ט לא יהי' בכלל הקרא דול"י את קדשי בנ"י. וכמו שהק' תוס' ז"ל

אמנם למ"ש א"ש. די"ל דס"ל לרש"י ז"ל כשי' הר"ש ז"ל דחיוב תרו"מ אינו חל כלל קודם שהופרש המעשר דמעשר מן המעשר דוקא הוא ומקודם שהופרש המעשר הוי כמו קודם גמר מלאכה לענין תרו"מ. וא"כ כמו דתרומה אינה טובלת קודם מירוח מקרא דולא יחללו משום דאכתי לא נתחייב בתרומה ול"ש אשר ירימו בעתידין לתרום. ה"ה והוא הטעם דל"ש דתרו"מ יטבול קודם שהופרש המעשר דעוד לא חל חיובא דתרו"מ וליכא למילף מקרא דול"י את קדשי בנ"י וגו' אשר ירימו. וטבל לתרו"מ לא הוי רק בתר שהופרש המעשר אבל קודם שהופרש המעשר המעשר הוא דטובל ולא התרו"מ וטבל למעשר לא ידעינן מלא יחללו אי לאו היקישא לתרומה וא"ש. ואדרבה דברי תוס' ז"ל צ"ע במ"ש דהא דפסיקא לי' לש"ס דתרומה טובלת הוא מקרא דלא יחללו. וצ"ע באמת הלא גם טבל לתרו"מ הוא בכלל קרא זה דלא יחללו וגו' אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר. וכמ"ש באמת הרמב"ם ז"ל והרא"ה ז"ל לחלק בין טבל לתרומה ותרומת מעשר לטבל לשאר מעשרות דזהו במיתה וזהו אינו רק בלאו. וע"כ דגם טבל לתרו"מ ילפינן מל"י דתרומה הוא ושייך ע"ז לישנא דאשר ירימו משא"כ טבל לשאר מעשרות אינו בכלל קרא דל"י והוי רק בלאו מקרא דל"ת לאכול בשעריך וכ"כ במנח"ח ועי' ברמב"ם פ"י מה' מאכא"ס ה"כ ובהשגת הראב"ד שם. ואם כונת תוס' ז"ל דמיירי כאן שכבר הופרש התרומות מעשר ולא הוה רק טבל למעשר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והחנוך ז"ל. א"כ מאי קשה להו על מ"ש רש"י ז"ל דטעם דתרומה טובל הוא משום דמיתה כתיב בי'. והק' דא"כ גם מעשר ראשון יטבול מהאי טעמא דאית בי' תרו"מ והוא במיתה. הלא י"ל דמיירי כאן שכבר הופרש תרו"מ ולא הוה טבל למעשר ראשון. וכן הק' במנח"ח באמת על דבריהם. ואין לתרץ דבריהם כמ"ש לשי' רש"י ז"ל דקודם שהופרש המעשר לא הוה טבל לתרו"מ דא"כ גם קושי' על רש"י ז"ל לק"מ וכ"ז צ"ע. ועי' בחינוך שם שכתב דטבל לתרו"מ ילפינן מקרא דואת קדשי בנ"י לא תחללו וגו' ובמנח"ח תמה ע"ז דלא נמצא לימוד זה בשום מקום יעוי"ש ומדברי הירושלמי בספ"ק דתרומות שהובא לעיל יליף מקרא זה למעשר שהקדימו בשבלין שטובל לתרו"מ סייעתא להרא"ה ז"ל. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת קנ"ג דקרא זה דואת קדשי בנ"י לא תחללו ול"ת אתא לאזהרה למעשר הטבול לתרו"מ יעוי"ש. ובפ"י מהל' מאכלות אסורות לא הביא רק קרא דלא יחללו וגו' ומוכח דמזה ידעינן גם לטבל לתרו"מ

טו) ובזה נ"ל לפרש דרש"י ז"ל בנדרים דף פ"ד ע"א בד"ה ר"א אומר וז"ל. הלוקח פירות מעם הארץ בשנה השלישית ובא לו להפריש מעשר עני א"צ לקרות על' שם מעשר עני דלמעשר ראשון ליכא למיחש דליתי לוי ראי' דלא יהבי' עם הארץ וליתב לי' ולתרומה ליכא למיחש דלא נחשדו עמי הארץ על התרומה דאית בה עון מיתה ומעשר שני ליכא בשנה השלישית אבל בתרומת מעשר מיחייב דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקישא דתרומה גדולה והואיל ולא כתיב בה בפירוש מיתה משו"ה לא ציית ע"ה להיקישא ולא מפריש ממנה תרומת מעשר עכ"ל

ובעניי לא אבין דברי' ז"ל ולמיעוט בקיאותי לא אדע אי' מקום זה ההיקש דתרו"מ לתרו"ג לענין עון מיתה שכתב רש"י ז"ל. והלא כמו דילפינן תרו"ג דטובל מקרא דלא יחללו אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר כמו כן ידעינן מזה גם תרו"מ דנקראת בקרא תרומת ד' וכל דיני תרומה עלי' וכמבואר בכ"ד בש"ס ועי' בב"מ דנ"ה ע"ב ברש"י במתנ' שם וכמ"ש באמת הרמב"ם ז"ל בפ"י ממאכא"ס דטבל לתרו"ג ולתרו"מ ידעינן מלא יחללו. ואי נאמר דס"ל כמ"ש החנוך ז"ל דטבל לתרו"מ נפקא מקרא דאת קדשי בנ"י וגו' א"כ מאי זה היקישא שכתב דהלא קרא זה כתיב בגופי'. וד' הרא"ה ז"ל ג"כ צ"ע דל"ל קרא מיוחד לתרו"מ הלא גם בעלמא כל דיני תרו"ג עלי' עכ"פ דרש"י ז"ל צ"ע ולא ראיתי עדן למי מהמפרשים שהרגישו בזה. והרע"ב ז"ל במס' דמאי פ"ד מ"א כתב בביאור יותר וז"ל שם בד"ה תרו"מ של דמאי. להכי נקט תרומת מעשר דעמי הארץ נחשדו עלי' דסברי אינה במיתה כ"ז שלא הופרש מעשר ראשון אבל תרו"ג לא נחשדו עלי' עכ"ל וכ"ז צריך באור עדיין

טז) אמנם א"ש מאד למ"ש. דבאמת מעשר ראשון שטבול לתרו"מ ידעינן מקרא דולא יחללו כיון דכבר חל החיוב דתרו"מ הוי בכלל הקרא דאשר ירימו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. משא"כ קודם שהופרש המעשר דאכתי לא חל עלי' חיוב דתרו"מ וכמ"ש לעיל לא ידעינן מקרא דלא יחללו ורק מהיקישא דבש"ס דיבמות הנ"ל דכתיב כי את מעשר בנ"י אשר ירימו לד' תרומה מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל דמזה ידעינן לקודם שהופרש המעשר שהוא במיתה. ועמי הארץ דלא צייתי להיקישא סברי דמקודם שהופרש המעשר ליכא עון מיתה לא משום טבל למעשר ולא משום טבל לתרו"מ. ולהכי לא מפרשי מעשר ראשון כדי שלא יהי' טבל לתרו"מ דזה יודע שפיר דאחר שהופרש המעשר איכא עון מיתה משום תרו"מ כמו דיודע טבל לתרו"ג וכמ"ש וא"ש מאד. ועמ"ש הרע"ב ז"ל בריש מס' דמאי ובתוי"ט שם

יז) ובש"ס סוטה (דמ"ח ע"א) גבי הא ששלח יוחנן כה"ג בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרו"ג בלבד וכו' אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרו"ג יש בה עון מיתה כך תרו"מ וטבל יש בהן עון מיתה. ופרש"י ז"ל וכשאתם לוקחין מעם הארץ והם לא הפרישו אלא תרומה עודנו טבל למעשרות ואתם נענשים מיתה. ולא תקשי למ"ש דקודם שהופרש המעשר אינו טבל לתרו"מ רק למעשר ובטבל למעשר פסקו הרמב"ם ז"ל והרא"ה ז"ל דליכא מיתה דלק"מ. דאדרבה שי' הרמב"ם ז"ל והרא"ה ז"ל צ"ע מש"ס דיבמות הנ"ל דלמסקנא גם טבל למעשר ראשון במיתה ועי' במנח"ח מ"ש בזה. עכ"פ שי' רש"י ז"ל בודאי א"ש ואדרבה מדוייקים דברי' ז"ל שכתב דהוי טבל למעשרות מוכח דמשו"ז לחוד איכא עון מיתה. והא דציין שם לפרק אלו הנשרפים היינו דלפי האמת מקור נאמן אחד להם דטבל למעשר מקשינן לחרו"ג לתרו"ג ובתרו"ג ילפינן שם באלו הנשרפין מולא יחללו והא