אפיקי ים חלק א כב

אתי איסור אחות אשה וחייל כמ"ש. דהיכא דהוא בגדר דחי' נמצא דאכתי איתי' לאיסורא. ולא אתי שני וחייל. וכיון דהתירה התורה איסור דאשת אח לגבי מצות יבום. א"כ פשיטא דהיכא דאי אפשר לקיים המצוה אם יהי' בגדר היתר אז יהי' בגדר דחי' עכ"פ. כיון דאלימא מצוה זו שהותר לגבה לגמרי האי איסורא לא כ"ש דבידה לדחותו עכ"פ. ולא דמי לאשת אחי' שלא הי' בעולמו ואיילונית. דהתם ליכא בהו מצות יבום כלל. אבל הכא המצוה איתא. ורק דאין עצה במה שיותר האיסור דאשת אח יקשה דעכ"פ יודחה ויקוים המצוה. ולזה פרש"י ז"ל. דאין כונת ר"א משום דאין עצה במה שיותר האיסור דאשת אח. והלכך לא פקע והוא הוא הפוטר מיבום. ורק משום דכיון דאיכא בה מצות יבום כדת הנשים. ועי"ז ממילא מוכן ועומד לחול עלי' איסור דאחות אשה. הלכך פטורה מן היבום משם זה דערות אחות אשה. ולא פקע תו איסור אשת אח וחייב משום אשת אח

ו) והגאון מ' ירוחם יהודה ליב ז"ל "הגדול" ממינסק כשהרצתי הדברים לפני' זה רבות בשנים. גמגם בסברא זו שכתבתי. דאף דלא יפקע איסור אשת אח. מ"מ יודחה לגבי המצוה דיבום. ואמר דלמאי דקיי"ל בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. וביבום התירה התורה שמצוותו בכך. א"כ היכא דאינו יכול להיות בגדר היתר ממש. לא שייך נמי דיהיה נדחה מפני המצוה

ז) אכן לענ"ד אי מהא לא אריא. מלבד שהדבר בעצמו איננו מוסכם עוד ועי' בס' ד"ח לבעל השדי חמד (סי' ע"ו) שהביא שי' דגם ל"ת שי"ב כרת דוחה עשה עיי"ש, ולא הביא שם שי' מהרש"ל ז"ל עי' מהרש"א ז"ל בדף ג' ע"א שכ' ג"כ דלמסקנא עשה דוחה ל"ת שיב"כ. אבל מ"ש בזה לאו מטעם כללא דעשה דוחה ל"ת בעלמא הוא דבלא"ה הלא גזה"כ הוא ביבום בכל עריות מקרא דעלי' אף אם בעלמא דחי גם ל"ת שי"ב כרת. ולא אמרתי רק בכה"ג דקיימינן דבאמת אית בה מצות יבום. ולגבי מצות יבום הרי התירה תורה לגמרי איסור דאשת אח. ורק דאמרינן דבכה"ג לא התירה משום דלא נרויח בזה לקיים המצוה. דאם יופקע איסור אשת אח יחול איסור אחות אשה. בזה יש סברא אלימתא לומר. כיון דמה"ד מצוה מיהא איתא. ואלימא מצוה דיבום דלגבה הותר איסור אשת אח. בודאי בכחה לדחות האי איסורא גופי' היכא שלא יכול להיות ניתר לגמרי ול"ד לערוה אחריתא דגזה"כ דליתא למצוה. רק בלא"ה עדן לא ברירא לי סברא זו בלא ראי' מש"ס. וידעתי שיש אכתי מקום להתעקש בזה. דכיון דמצות יבום לעולם בגדר היתר אפ"ל דאם לא יוכל להיות בהיתר גמור ל"ש דיהי' בתורת דחי'. ועי' זבחים (דף ל"ב ע"ב) א"ל רבא אדרבא איפכא מסתברא מצורע היתירא הוא להא אשתראי ולהא לא אשתראי. טומאה דחוי' היא מה לי חד דיחויא מ"ל שתי דחיות דנראה לכאורה סתירה לזה דאל"כ עכ"פ יהי' גם במצורע בתורת דחי'. וי"ל

ח) ונ"ל עוד דתוס' ז"ל הוכרחו לפרש דפטור היבום בכאן הוא משום ערוה דאשת אח. דהנה (בדף כ"ו ע"ב) בתוס' ד"ה וחליצה בתו"ד שם כתבו וז"ל. דאע"ג דכשיבם לאה יהי' אסור בצרת רחל כמו שאסור בצרת קרובת חלוצתו. מ"מ חליצה מיהא בעיא דאורייתא דאינה צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה כיון שכבר לא היתה צרת אחות אשה משמת בעלה עכ"ל. ולמדנו מדבריהם ז"ל דאם נעשית ערוה לאחר מיתה שוב אינה פוטרת צרתה דכבר אינה צרתה משמת בעלה. א"כ לפי"ז ע"כ אין לפרש כפרש"י ז"ל דפטורה מיבום משום דאיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עלי' אם נפקע איסורא דאשת אח. דא"כ נמצא דהוי ערוה לאחר מיתת הבעל. דמחיים לא הי' מוכן ועומד לחול עלי' איסור אחות אשה. דאין איסור חל על איסור. ורק לאחר מיתה משום דנפקע איסור אשת אח לגבי יבום. עומד איסור אחות אשה מוכן לחול עלי' וכיון דלא הויא ערוה רק לאחר מיתה. א"כ אינה פוטרת צרתה ובודאי דלר"ש גם צרתה אינה מתייבמת ורק ב"ש מתירין הצרות לאחין. וכמ"ש תוס' ז"ל בזה. וע"כ מוכרחין לפרש דאיסור אשת אח הוא הפוטר מיבום כאן. משום דכיון דלא יקוים מצות יבום. בכה"ג לא התירתו תורה. והויא ערות אשת אח וכדקאי קאי ושוב פוטרת גם צרתה כמו צרת איילונית דג"כ פטורה משום דהויא צרת אשת אח וכמ"ש התוס' ז"ל

ט) וידידי ושארי הרב הגאון מ' חיים עוזר שליט"א מ"ץ בווילנא העירני בזה לדברי הרשב"א ז"ל בחידושי' בדף י"ג ע"ב אהא דאמר רבא שם דטעמייהו דב"ש דמתירין הצרות לאחין משום דאין איסור חל על איסור וז"ל שם. ואי קשיא לך למאי דקאמר רבא דטעמייהו דב"ש משום דאאחע"א. א"כ ערוה גופה תשתרי. הא אמרינן לקמן בפרק ד"א אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי וחייל. אבל לגבי צרה כיון דמחיים לא חל איסור אחות אשה. לאו צרת ערוה היא עכ"ל. הרי מבואר כמ"ש דאי מטעם ערות אחות אשה אינה פטורה צרתה. והוא כשי' תוס' ז"ל הנ"ל דבנעשית ערוה רק לאחר מיתה אינה פוטרת צרתה. וברוך ד' שהנחני בדרך אמת בזה

ולפמ"ש א"ש מאי דלב"ש דס"ל אין איסור חל על איסור מתייבמת הצרה. ולר"ש דג"כ ס"ל אאחע"א מ"מ הצרה ג"כ פטורה וכמ"ש תוס' ז"ל. וצריך טעם בזה. ולמ"ש א"ש. דב"ש ס"ל דסברא דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי. לא מהניא רק דהויא מטעם זה כערות אחות אשה. הואיל ועומד מוכן לחול עלי'. וכמ"ש רש"י ז"ל. וכמ"ש הרשב"א ז"ל דערות אחות אשה היא. ולפי"ז לא מהני רק לפטור את עצמה. ולא את צרתה דהויא ערוה לאחר מיתה. אבל ר"ש ס"ל. דמטעם זה דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי. הויא שוב ערות אשת אח משום דכיון דלא יקוים מצות יבום. בכה"ג לא הפקיעה תורה איסור אשת אח. וכמ"ש בשי' תוס' ז"ל וכיון דהויא ערות אשת אח פוטרת גם צרתה כמו א"א שלא הי' בעולמו ואיילונית דפוטרת צרתה וא"ש. ובשי' רש"י ז"ל אפ"ל אף דפי' גם בדר"ש דרק מטעם ערות אחות אשה פטורה מיבום. מ"מ אפ"ל דס"ל גם כשי' תוס' ז"ל דאם נעשית ערוה לאחר מיתה אינה פוטרת צרתה. אמנם י"ל דזהו דוקא היכא דהותרה שעה אחת לאחר מיתה כמו בגוונא דקיימי תוס' שם. משא"כ בכאן דלא הותרה אף רגע אחת. א"כ אף אם טעם הפטור בה בעצמה הוא משם ערות אחות אשה שעומד מוכן לחול עלי' מ"מ כיון דממילא פטורה מיבום מטעם זה. וא"כ ממילא היא ערות אשת אח שלא במקום מצוה. והדר הויא כמו איילנות דפוטרת צרתה משום צרת אשת אח. וטעמייהו דב"ש דמתירין הצרות לאחין היינו דכיון דע"כ אין שם צרת אחות אשה עלה. א"כ ממילא לא נוכל