אפיקי ים חלק א יח

וטבולי יום דלדידהו דבר שיל"מ הוא ושוב אסור לכו"ע והיינו אם לא נאמר דתלוי בבעה"ב. וכ"ז מובא במחצית השקל שם. ואינם בידי לעי' בהם. עכ"פ נראה דהבינו גם הם הפי' בד' הר"מ ז"ל כהמג"א ז"ל. וכן מבואר מד' האחרונים ז"ל. ומלבד זה המעיין בדברי הרע"ב ז"ל יראה להדיא דמבורר בד' דגם איסור זרות לא נתבטל. וכן מאי דפשיטא לי' להחוו"ד ז"ל בנבלה שיש עלי' איסור מוקצה. דודאי לא בטיל איסור מוקצה דדבר שיל"מ הוא. כבר מובא (בסי' ד') שהוא מחלוקת התפל"מ והצ"צ ז"ל. ועי' מ"ש עוד לקמן בזה בס"ד

ט) אכן מאי דקשה לי. ל"ל להר"מ ז"ל ולהרע"ב ז"ל למתלי זר בכהן. כיון דגם לזר גופי' איכא איסור חוץ מלבד איסור זרות. א"כ כמו דלא בטיל איסור חוץ לגבי זר גופי' משום דהוי דבר שיל"מ. לא בטיל נמי איסור זרות לדידיה כיון דדיינינן כן בתרי גברי כ"ש בחד גברא. ואף דלשון המשנה אף לזרים ולבהמה. משמע דמקודם מיירי לענין איסור חוץ בכהן. והשתא אמרינן דאף לזרים אסור. דאל"כ הול"ל אף איסור זרות ובהמה. מ"מ על משנתינו גופה תקשה דל"ל למתלי זר בכהן. כיון דבזר גופי' איכא איסור חוץ. וכמ"ש החוו"ד ז"ל בפשיטות

י) ולבאר כל חמירא בזה הי' נלע"ד לכאורה. עפ"י מאי דנחלקו אבות העולם בטעמא דדבר שיל"מ לא בטיל. דמדברי רש"י ז"ל ביצה (דף ג' ע"ב) בד"ה אפי' באלף לא בטיל מבורר דטעמא הוא משום דאחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לא יאכל באיסור ע"י ביטול והיינו דאמרינן לי' עד שתאכלנה היום באיסור ע"י ביטול תאכלנה למחר בהיתר בלא ביטול. אכן הר"ן ז"ל בפי' לנדרים (דף נ"ב ע"א) כתב טעמא רבא אחרינא בזה וז"ל דחזינא להו לרבנן ולר"י דאיפלגו במין במינו אי בטיל אי לא ואמרינן בפ' הקומץ רבה דשניהם מקרא אחד דרשו דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר שאע"פ שדמו של פר מרובה קרי לי' דם השעיר אלמא לא בטיל. וקסבר ר"י דה"ט משום דמין במינו לא בטיל לפי שכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזקו ומשו"ה ס"ל לר"י בכולהו איסורי דמין במינו לא בטיל. ורבנן לא משמע להו הכי דמ"מ מין במינו דאיסור והיתר אין דומין זל"ז כיון דחד אסור וחד שרי. שאין ראוי לילך אחר דמיונן בעצם אלא אחר חילוקן באיסור והיתר. אלא ה"ט דדם הפר אינו מבטל דם השעיר משום דכיון דשניהם עולין כלומר שכשירין לזריקה אין מבטלין זא"ז. דכמו דר"י אזיל אחר דמיון העצם אזלו רבנן אחר דמיון ההיתר. ולפיכך כל שחלוקין באיסור והיתר אפי' מין במינו בטיל דהו"ל כמין בשאינו מינו ומשו"ה אמרינן בדבר שיל"מ נטו רבנן משום חומרא לדר"י דכיון שאין ד"ז חלוק מן ההיתר לגמרי באיסור והיתר שהרי אף הוא סופו להיות ניתר כמוהו אמרינן שאינו בטל במינו. דאי הכי הוה דמו טובא חדא שהן שווין במין. ועוד שאין חלוקין לגמרי באיסור והיתר וכו' עכ"ל ז"ל עי"ש שהאריך בזה

יא) ונ"ל דנפ"מ רבתא בין הטעמים לענין מאי דקיימינן בזה. בבכורים שנתערבו בחולין. ונבוא בזה לדין אי בטיל איסור זרות לגבי זר או לא. ואיסור מחיצות בודאי לא בטיל לכאורה משום דהו"ל שיל"מ. רק לענין איסור זרות יש לחקור אי בטיל. בזה יהי' נ"מ גדולה משני הטעמים. דלטעם רש"י ז"ל בדבר שיל"מ. משום דאמרינן לי' עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. שפיר יש לומר כזה דאיסור מחיצות בודאי יל"מ ושייך בי' עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ובאיסור זרות י"ל כיון דאל"מ בודאי בטיל. או דכיון דלא בטיל לגבי איסור חוץ משום דבר שיל"מ. ממילא לא בטיל גם איסור זרות. משא"כ לטעם הר"ן ז"ל בדבר שיל"מ משום דכיון דסופו להיות ניתר הו"ל כמין במינו. א"כ לא מבעיא דאיסור זרות נתבטל. אלא איסור מחיצות נראה ג"כ דבטיל ולא שייך בזה כלל דין דבר שיל"מ. דכיון דאסורים הבכורים לזר איסור עולם. נמצא ממילא דחלוקין המה לגמרי מההיתר באיסור עולם שאין סופו להיות ניתר. והוה מין בשאינו מינו ממש משו"ז כיון דבתר חילוקן באיסור והיתר אזלינן כמ"ש הר"ן ז"ל. וא"כ מאי יועיל לן איסור מחיצות שסופו להיות ניתר בפנים שיקרא משום זה מין במינו. הלא לא עדיף משו"ז מאילו לא הי' כלל בבכורים איסור מחיצות והי' נאכל בכ"מ. מ"מ הו"ל מין בשאינו מינו עם חולין מצד איסור זרות שזה אסור וזה מותר. ומין בשאינו מינו הוא. וא"כ פשוט הוא דבטיל גם איסור מחיצות כיון דהו"ל מין בשאינו מינו מצד איסור זרות. ול"ש לומר דאחמור רבנן בזה דהו"ל כמין במינו משום דיש לו היתר בירושלים. כיון דחלוקין לגמרי באיסור זרות ולא עדיף מאילו לא הי' בבכורים איסור מחיצות כלל וטעמא דאדתאכלנו באיסור לית ליה להר"ן ז"ל

יב) ודאתאן עלה אתי שפיר. מאי דתלינן במשנתינו לפי' הר"מ והרע"ב ז"ל זר בכהן. ולא תלינן איסור זרות באיסור חוץ בזר גופי'. די"ל דס"ל כטעמא דהר"ן ז"ל בדבר שיל"מ משום דהו"ל כמין במינו. וא"כ ל"ש לומר דכמו דלא בטיל איסור חוץ לא בטיל נמי איסור זרות דאדרבא כיון דאסורין לזר איסורא דלעולם. הו"ל מין בשאינו מינו גמור. וממילא יבטול גם איסור מחיצות כמ"ש משא"כ לגבי כהן דליכא גבי' איסור זרות רק איסור מחיצות ולאיסור זה יש היתר ליאכל בירושלים. הו"ל לגבי' כמין במינו כמו בעלמא בדבר שיל"מ. דאין סברא כלל לומר דכיון דחלוקין הן באיסור והיתר לגבי זר ממילא שוב הו"ל מין בשאינו מינו גם לגבי כהן. כיון דעכ"פ לגבי' דהאי גברא מין במינו הוא. וא"כ הדין לגבי כהן דלא בטיל שם בכורים לענין איסור מחיצות. וממילא אמרינן כיון דשם בכורים על התערובות לגבי כהן. שוב אסור גם לזרים ולא בטיל כלל לא איסור זרות ולא איסור מחיצות. וניחא דתלינן זר בכהן. ולא איסור זרות באיסור חוץ בזר גופי', וכ"ז דלא כאחרונים שכתבו דגם הר"ן ז"ל ס"ל לטעמא דרש"י ז"ל אדתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. (ועי' בחת"ס יו"ד סי' צ"ו)

יג) ולפ"ז נ"ל דבחתיכת חטאת שנתערבה במאה חתיכות אין שייך כלל לדון בזה דנימא דלא בטיל לגבי כהן איסור דחוץ לחומה וחוץ לקלעים משום דהו"ל דבר שיל"מ ליאכל בפנים. לטעמי' דהר"ן ז"ל בדבר שיל"מ דהו"ל כמין במינו. דהרי למאי דקיי"ל דחולין בעזרה אסור באכילה ויש שיטת הראשונים ז"ל דהוא גם איסור דאורייתא א"כ נחזי היכי מצינן למימר דחתיכת חטאת בחתיכות חולין לענין איסור דחוץ לעזרה הו"ל כמין במינו דיש לחתיכת חטאת היתר בעזרה. הרי החתיכות חולין אסורין בעזרה ומותרין בחוץ. וחתיכת חטאת אדרבה מותרת בפנים ואסורה בחוץ. ממילא הו"ל מין בשאינו מינו גמור. דחלוקין לגמרי באיסור והיתר. דבמקום שזו אסורה