אפיקי ים חלק א יז

דהחולין אסורין ליאכל בעזרה ואף אי נימא בעלמא דליכא איסור באכילת חולין בעזרה היכא דהוי לצורך אכילת קדשים. לרוב שי' הפוסקים ז"ל דהוא רק איסור מדרבנן. וכמ"ש כ"ז המל"מ ז"ל שם. וה"נ הוי בזה צורך אכילת קדשים כיון דמוכרח לאכול שם החתיכת חטאת חטאת וצריך ממילא לאכול שם כל התערובות אגב אותה חתיכת חטאת. מ"מ כיון דבטלה החתיכת חטאת ממילא ליכא תו צורך אכילת קדשים בזה ולא עוד דאפי' חתיכת חטאת עצמה כיון דבטלה בחתיכות חולין. ממילא אסורה לאכול בעזרה דבטל מינה שם חטאת והויא כחולין. ובודאי דינא בזה דיוציא כל התערובות בחוץ ויאכל שם

ולפי"ז ממילא נראה דל"ש שוב בזה דנאמר דלא בטיל לענין איסור חוץ משום דהוי דבר שיל"מ. וכיון דלא בטיל והוי ע"ז שם חטאת. ממילא יוכל לאכול גם כל התערובות בפנים אגב אותה חתיכה והוי כצורך אכילת קדשים דזהו אינו כיון דבלאו דינא דדבר שיל"מ לא בטיל באמת אין לזה התערובות מתירין כלל ליאכל בפנים כמ"ש. ואין לו מתירין רק אחרי שיהי' בזה דין דבר שיל"מ דלא ליבטול. וא"כ בודאי ל"ש בכה"ג דין דבר שיל"מ. כיון דטרם נדון בזה האי דינא דדבר שיל"מ. באמת אין לו מתירין. ואיך שייך לדון מקודם שיהי' ע"ז דין דדבר שיל"מ. אם רק עיין יולדו המתירין. ואדרבה לא נימא בזה דין דבר שיל"מ וממילא לא יהי' לו מתירין באמת. ועי' במנח"ח מצוה רפ"ד מש"ש לענין טבל ויבואר לקמן בס"ד. והניחא אם אמרינן דטעמא דחתיכת חטאת טהורה לא תעלה. משום דהוי חתיכה הראוי' להתכבד וכמ"ש תוס' שם ד"פ ע"ב בד"ה ד"ה. אתי שפיר דיאכל כל התערובות בפנים אגב אותה חתיכת חטאת דלא בטלה. משא"כ אם אתאן עלה מכח טעמא דדבר שיל"מ משום דיכול לאכול כל התערובות בפנים יקשה טובא דהלא באמת אין לו מתירין לתערובות זה. דגם החתיכת חטאת בטלה מדינא. וממילא אין כאן קדשים ליאכל בפנים. ולא הוי דבר שיל"מ רק בתר דנימא דלא בטיל מטעם זה. וממילא ל"ש דין דבר שיל"מ כלל ואדרבה הדין דבטיל איסור חוץ גם לכהן דהוי דבר שאין לו מתירין. וא"ש דברי הש"ס דהא דר"א בדותא היא

ה) שבתי וראיתי דיש עוד מקום עיון בזה. דאיתא בש"ס דמכות (דף י"ז ע"ב) אמר רבא זר שאכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש לר"ש. ופרש"י ז"ל דחדא משום חוץ לחומה דאתי בק"ו ממעשר וכו' וחדא משום חוץ לקלעים דאתי מק"ו מחטאת ואשם וכו' עיי"ש. מבואר מזה דאיכא תרי איסורי באוכל קדשי קדשים חוץ לחומה לר"ש דהכי קיי"ל א' משום חוץ לחומה ב' משום חוץ לקלעים. וכדאמר ר"ש בהדיא שם ע"א בקרך וצאנך זו חטאת ואשם מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר וכו' הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מחטאת ואשם אפי' לאחר זריקה חוץ לקלעים שהוא לוקה

ולפי"ז אכתי יקשה טובא דברי הש"ס דיבמות הנ"ל דנראה פשוט בהאי חתיכת חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין. אם באנו לדון לגבי כהן לענין אם מותר לאכול התערובות חוץ לחומה. בוודאי שורת הדין בזה דאסור לאכול כ"א לפנים מן החומה דלענין איסור זה דחוץ לחומה בודאי שפיר הוי דבר שיש לו מתירין לאכול בירושלים ואף דאיסור דחוץ לקלעים בטיל. דלענין זה לא הוי דבר שיש לו מתירין לאכול כל התערובות בעזרה כמ"ש. אבל מ"מ איסור זה דחוץ לחומה דהוי שפיר דבר שיש לו מתירין לא בטיל. וא"כ לשי' הר"מ ז"ל בביכורים. דכיון דהוי דבר שיל"מ איסור חוץ לגבי כהן. שוב לא בטיל גם איסור זרות לגבי זר. א"כ הכא נמי כיון דהוי דבר שיל"מ איסור דחוץ לחומה גבי כהן. ממילא לא בטיל גם לגבי זר. וכל שכן דנימא כן ממילא לגבי כהן גופי' ולענין איסור דחוץ לקלעים דלא בטיל ג"כ מהאי טעמא דהוי דבר שיל"מ לגבי' לענין איסור דחוץ לחומה ממילא לא בטיל גם איסור דחוץ לקלעים. דאם אמרינן שם בבכורים דהוי דבר שיל"מ לכהן לענין איסור חוץ ממילא לא בטיל גם איסור זרות לזר. וא"כ דיינינן בזה מגברא לגברא ומאיסור לאיסור. דהוי אדם אחר ואיסור אחר. א"כ כ"ש דנדון בחד גברא ורק מאיסור לאיסור. ואכתי קשה טובא מ"ט בדותא היא הא דר"א

ו) ועוד יותר קשה לי. לפי מאי דמבואר שם במכות דזר שאכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש חזינן דגם בזר איכא איסורי דחוץ לחומה וחוץ לקלעים מלבד איסור זרות. וא"כ מ"ט לא נאמר דה"ט דחתיכת חטאת טהורה דלא תעלה. משום דהוי דבר שיל"מ לגבי זר גופי' לענין איסור חוץ לחומה וחוץ לקלעים. וממילא לא בטיל גם איסור זרות. דאם דיינינן מגברא לגברא כ"ש בחד גברא וכמ"ש

ז) ובמג"א (סי' שי"ח סק"ב) תמה על הרמ"א ז"ל ביו"ד (סס"י ק"ב) שפסק דהמבשל בשבת ונתערב כיון דלו אסור לעולם בטיל. וע"ז תמה משי' הרמב"ם ז"ל והרע"ב ז"ל גבי בכורים שנתערבו בירושלים דכיון דהוי דבר שיל"מ לגבי כהן שיכול לאכול כל התערובות בירושלים. שוב לא בטל גם לזרים אף דלדידהו לא הוי דבר שיל"מ. וא"כ במבשל בשבת נמי כיון דלאחרים דמותר לדידהו במוצאי שבת הוי דבר שיל"מ. א"כ לא יבטול גם לדידיה עיי"ש. (ועי' בחת"ס יו"ד סי' רכ"ג). ובחוות דעת (סי' ק"ב) כתב דלא דמי כלל דהתם גבי בכורים יש לזר שני איסורים כשאוכל חוץ לירושלים איסור זרות ואיסור דחוץ לירושלים ומשו"ה לא נתבטל בכורים אף לזרים לענין אכילת חוץ לירושלים. דנהי דאיסור זרות נתבטל מחמת שאין לו מתירין. איסור דחוץ לירושלים שהוא גם לזרים לא נתבטל כיון שאיסור זה יל"מ דאטו נבילה שיש עלי' איסור מוקצה שנתערב יהי' מותר לאכול גם ביו"ט זה ודאי אינו. כיון דאיסור מוקצה יל"מ. משא"כ במבשל בשבת כיון דלדידיה אין לו מתירין מכל וכל מותר עיי"ש. ולפי דברי' גם הרמב"ם ז"ל והרע"ב ז"ל לא ס"ל דהיכא דהוי לאחד יש לו מתירין לא בטל גם לגבי השני דאין לו מתירין וטעמי' דהרמב"ם ז"ל משום דאיסור חוץ לירושלים הוי גם לזר גופא דבר שיל"מ ואיסור זרות גם כן בטיל

ח) ומלבד דכל גדולי האחרונים ז"ל לא הבינו כן בפי' הר"מ ז"ל. דהיש"ש ז"ל ביבמות (דף פ"ב) הק' דאמאי לא מוקמינן הברייתא דחתיכת חטאת לא תעלה. שנתערב לכהן טמא או טבול יום דלדידיה דבר שיל"מ הוא והיינו למאי דמשמע מפי' הר"מ ז"ל דהכל תלוי בבעה"ב שנתערב לו אם לדידיה דבר שיל"מ הוא. שוב אסור לכל העולם. וכמ"ש המג"א ז"ל בסו"ד שם. והתבואת שור ז"ל הק' יותר למאי דאמרינן דאם לאחד דשיל"מ הוא שוב אסור לכל העולם. א"כ מי ליכא בכל השבט כהנים טמאים