אפיקי ים חלק א יט

זו מותרת. ועי' בר"ן ז"ל נדרים (דף נ"ב ע"א) שכתב דלהכי אמרינן בביצה (דף ל"ט) דלא בטלי מים ומלח לגבי עיסה משום דהו"ל דבר שיל"מ. דהיינו ששניהם מותרין במקום שרגלי שתיהן שווין בה והו"ל מין במינו. אבל בלא"ה כיון דבמקום שזו אסורה זו מותרת הו"ל מין בשאינו מינו. ונמצא לפי"ז ממילא כיון דחלוקין הם החתיכת חטאת עם החתיכות חולין לענין מקום אכילתן דבמקום שזו אסורה זו מותרת והו"ל מין בשאינו מינו משו"ז. ממילא ל"ש לומר דלא בטיל עכ"פ איסור דחוץ לחומה כמ"ש לעיל דיש לו מתירין ליאכל בירושלים דזה אינו. דעכ"פ כיון דחלוקים הם ומין בשאינו מינו גמור הוא. ממילא בטיל לכל דבר כמין בשאינו מינו בעלמא. ועוד דחתיכת חטאת תיכף שיוצאת חוץ לקלעים נאסרה עולמית משום איסור יוצא אף אם תחזור לפנים משום קרא דובשר בשדה טריפה כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר. וכיון דאין לה שוב היתר עולמית. שוב הו"ל מין בשאינו מינו גמור ובטיל שפיר וא"ש הש"ס דיבמות דלא קאמר דחתיכת חטאת הו"ל דבר שיל"מ לגבי כהן לענין איסור חוץ לעזרה וחוץ לחומה כמ"ש

יד) ובעמדי בזה נתעוררתי למ"ש הר"ן ז"ל בנדרים (דף נ"ט ע"ב) דגם היתר באיסור בטיל עיי"ש ועו' בפמ"ג בפתי' לתערובות חקירה ב' דחקר בזה אם נתערבה חתיכה של היתר בשתי חתיכות של איסור אפשר דשייך בזה ג"כ דין ביטול מגזה"כ דאחרי רבים להטות ונתהפכה לאיסור ולוקה על כל אחת עיי"ש. וא"כ לפי"ז אם נתערבה חתיכת חטאת בחתיכות חולין כיון דהחולין אסורין בעזרה. וישנן גם שיטות שהוא איסור דאורייתא. א"כ מן הדין בטלה החתיכת חטאת ליאסר ליאכל בפנים דהו"ל היתר באיסור. וצ"ע רב בזה ואכ"מ

טו) ולמ"ש לחדש בזה. א"כ לכאורה בנידון שנחלקו בו התפל"מ והצ"צ ז"ל בביצת טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה שמובא בדברינו לעיל בסי' ד'. א"כ לשי' הר"ן ז"ל בטעמא דדבר שיל"מ משום דהו"ל כמין במינו. וכתבנו דהיכא דחלוקין באיסור והיתר אחר שוב הו"ל מין בשאינו מינו ובטיל גם האיסור שיל"מ. א"כ ה"נ כיון דאסורה מצד איסור טריפות ואין סופה להיות היתר כלל. שוב הו"ל מין בשאינו מינו ובטיל גם איסור נולד. ואף לטעמא שכ' רש"י ז"ל משום אדתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. בזה יש מקום למחלקותם. ובאמת צ"ע הרי לכאורה מבורר דין זה במשנה דבכורים הנ"ל, דלהר"מ ז"ל בכורים שנתערבו בחולין בירושלים אסורין אף לזרים. משום דאיסור חוץ דבר שיל"מ הוא לכהן. ולהר"ש ז"ל אמרינן להיפך דכיון דאיסור זרות לא הוי דבר שיל"מ. שוכ בטיל גם איסור חוץ גם לגבי כהנים. ולמ"ש לעיל י"ל קצת וצ"ע בזה

טז) ועוד העירותי בזה בביאור דברי הר"ש ז"ל שכתב דבכורים שנתערבו בחולין כיון דאיסור זרות אין לו מתירין. בטיל גם איסור מחיצות. ויפה העירני בזה כבוד ידידי הרב הגאון מ' יהושע העשיל שליט"א מרגליות אב"ד דווישנווע. דע"כ להר"ש ז"ל גם איסור מחיצות בטל דאל"כ הו"ל לאוקמי בין ברישא ובין בסיפא בנתערבו בחולין ורישא דבטלו בק"א מיירי לענין איסור זרות דאין לו מתירין וסיפא דלא בטיל מיירי לענין איסור מחיצות דיל"מ. וע"כ דבנתערבו בחולין כיון דאיסור זרות אל"מ שוב בטיל גם איסור מחיצות. וכ"פ בתפא"י שם. וכ"מ אח"כ בשו"ת שאג"א החדשות

אכן לפ"ז צ"ע לכאורה דכמו דלהר"מ ז"ל אם נתערבו בכורים ומע"ש אמרינן כיון דאיסור מחיצות יל"מ לכהן שוב אסור גם לזרים ולבהמה. ה"נ להר"ש ז"ל דאמרינן להיפך. א"כ בנתערבו מע"ש נימא כיון דאיסור בהמה אל"מ. שוב בטיל גם איסור מחיצות. ול"ל דמיירי גם במעשר שנתערבו בתרומה דליכא אלא איסור מחיצות. דלא משמע כן ורק בבכורים כתב כן הר"ש ז"ל. ועוד דאמאי דחקה הברייתא בב"מ (דף נ"ג ע"א לאוקמי מתני' דמעשר בטיל ברוב בשאין בו ש"פ ושנכנס לירושלים ויצא. הא כיון דמיירי מתני' לענין בכורים שנתערבו בחולין כמ"ש הר"ש ז"ל דאיסור זרות אל"מ וממילא בטיל גם איסור מחיצות. א"כ בכה"ג גם מעשר בטיל משום דאיסור בהמה אל"מ. וע"כ דאין חילוק גבי מעשר בין נתערבו בחולין לנתערבו בתרומה וגם בלאו ראיות א"א כלל לומר דמיירי בנתערבו בתרומה. דאדרבא הוי היתר באיסור לגבי זרים. וא"כ צ"ע באמת אמאי לא בטיל. ושו"מ שהרגיש קצת בזה בס' בית מאיר הח' בחי' על משניות. ומפ"ז הייתי אומר דבאמת ל"ש לומר דאיסור בהמה יגרור בתרי' גם איסור אדם. וכיון דלגבי אדם הוי דבר שיל"מ לא בטיל. ומאי דאמרינן לפי' הר"מ ז"ל דאיסור בהמה נגרר אחר איסור דאדם היינו טעמא. דממילא כיון דלא בטיל לגבי אדם והוי שם מעשר על התערובות. ומעשר אסור לבהמה. וה"נ אכתי בקדושתיה קאי. דהרי צריך לאכלו בירושלים בתורת מעשר. כ"נ לכאורה ועוד צ"ע

יז) עוד רגע אדבר דיש לברר בזה שי' הרמב"ם ז"ל דכבר מובא לעיל בסי' ד' מ"ש הגאון רעק"א ז"ל להוכיח דינו של הצ"צ ז"ל בביצת טריפה שנולדה ביו"ט. ממ"ש הרמב"ם ז"ל דחמץ בפסח הוי דבר שיל"מ. אף דאיסור בל יראה ותשביתו ע"כ דבטיל דאל"מ. ואפ"ה איסור אכילה דיל"מ לא בטיל. וצ"ע באמת ממ"ש הרמב"ם ז"ל בבכורים דכיון דאיסור חוץ יל"מ שוב לא בטיל גם איסור זרות. וגם עיקר ספיקת הצ"צ ז"ל צ"ע ממתני' דבכורים הנ"ל וכמ"ש לעיל

יח) ולזאת הי' נ"ל בהכרח לחלק כמ"ש לעיל בין אם השני איסורים הם משם אחד או משתי שמות. דמאי דפשיטא ליה להצ"צ ז"ל דהאיסור טריפה דאל"מ בודאי בטיל. והאיסור נולד דיל"מ לא בטיל היינו דוקא משום דשני האיסורים המה משתי שמות. ונוכל לחלקם לומר דחד בטיל. ואידך לא בטיל. משא"כ אם שני האיסורין המה משם אחד כגון בבכורים דאיסור זרות ואיסור חוץ הוו משם אחד. וכן בחמץ פסח דאיסור ראי' ואיסור אכילה הוו משם אחד. בזה הדין נותן דאין לחלק ולומר דחד בטיל ואידך לא בטיל. וע"כ פליגי בזה הר"מ ז"ל והר"ש ז"ל הר"מ ז"ל ס"ל דאזלינן לחומרא בכה"ג וכיון דלא בטיל האיסור חוץ שיל"מ והוי על התערובות שם בכורים לענין זה. ממילא לא בטיל גם איסור זרות דהוי ג"כ משם זה. והר"ש ז"ל ס"ל דאזלינן לקולא דכיון דאיסור זרות אל"מ ובטיל. שוב בטיל גם איסור מחיצות. והא דס"ל להרמב"ם ז"ל דבחמץ בפסח מחלקינן לומר דאיסור ראיה ושהי' בטיל. ואיסור אכילה לא בטיל. היינו משום דאי נאמר דכיון דלא בטיל איסור אכילה. לא בטיל נמי איסור שהי'. נמצא ממילא דאין לו מתירין כלל גם לאיסור אכילה. דלא מצי לשהותו עד לאחר הפסח משום איסור בל יראה ותשביתו וא"כ