אפיקי ים חלק א טז

הוא עם מאי דבעינן ראיית פני החומה ולהכי כללן ריב"ח בהלכה אחת. דמה"ט דאין לוקין בטהור קודם שנכנס. אין לוקין גם בטמא אף לבתר שנכנס. ואפשר דהוא ריב"ח עצמו דמשני מתני' בש"ס דילן דקאמר סיפא במע"ש טהור ואזיל לשיטתי' בזה וא"ש בעזהי"ת. ושו"מ שהרגיש בזה בתוס' הרי"ד לקמן בפ"ג ה"ה עיי"ש אבל לא ביאר הטעם בזה

יג) אחרי כתבי כ"ז השגתי ספר ערוך לנר על מס' מכות. וראיתי שהרגיש בראייתי הנ"ל מהא דאמר סיפא במע"ש טהור וגברא טהור. דאין בטמא לאו דחוץ. אכן מדברי' שם משמע להדיא דגם במע"ש טהור רק גברא טמא ליכא איסור חוץ. ולמ"ש דהטעם משום דלא קרינן בי' לפני ה"א תאכלנו. א"כ ל"ש זה דוקא אם המע"ש עצמו טמא ולא אם הוא טהור דקרינן בי' שפיר לפני ה"א תאכלנו וכמ"ש לעיל

יד) עכ"פ כיון שזכינו לזה דבמע"ש טמא ליכא איסור מדאורייתא כלל בחוץ לא מצד טומאה ולא מצד חוץ. א"כ בפשטות ניחא סוגיא דב"מ דנ"ג הנ"ל דכוונת הש"ס שנטמא המע"ש עוד קודם שנכנס ולא קלטוהו מחיצות ואח"כ יצא ונתערב דאין עליו בחוץ רק איסור מדרבנן ואין לו מתירין להעלותו בפנים. דבפנים יהי' עליו איסור דאורייתא מצד הטומאה. ואין ראי' מכאן לדינא בענין חתיכה שיש עלי' ב' איסורים וא"ש. ונרויח גם לתרץ קושי' תוס' ז"ל שהקשו שם בד"ה מאי אריא יצא. דמעיקרא כדשני שנטמא הו"ל למיפרך מאי אריא יצא אפי' לא יצא נמי ולמ"ש א"ש דאם נתערב מע"ש טמא זה בפנים הו"ל דבר שיל"מ דבחוץ ליכא עליו איסור דאורייתא. ולא בטיל ברוב דיוציאנו לחוץ ויאכל בלא ביטול. וע"כ אמר שנכנס ויצא. דהשתא תו אין לו מתירין להעלותו בפנים וכמ"ש. אפס ז"א דאכתי קשה ל"ל שנכנס ויצא אפי' עוד לא נכנס איכא איסור טומאה. ועוד משכח"ל בטמא שנטמא בפנים בתר שנכנס דבשעה שנכנס טהור הי' וקלטוהו מחיצות דקרינן בי' אז לפני ה"א תאכלנו. ואח"כ שנטמא ונתערב תו אין לו מתירין דבחוץ איכא לאו בכה"ג

סימן ה

בענין הנ"ל ביאור דברי הרמב"ם ז"ל והר"ש ז"ל בפי' למ"ב פ"ב דבכורים

א) בכורים פרק ב' מ"ב יש במעשר ובכורים מה שאין כן בתרומה וכו' ואוסרים כל שהן מלאכול בירושלים וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה ור"ש מתיר ופי' הר"מ ז"ל דהא דאמר ואסורים כ"ש מלאכול בירושלים היינו דאם נתערבו מעשר שני ובכורים בירושלים אוסרים בכ"ש משום דהוו שם דבר שיש לו מתירין לאוכלם שם וצריך לאכול הכל בתורת מעשר ובכורים. והא דאמרינן אף לזרים ולבהמה ר"ל. דבכורים שנתערבו בירושלים דהוי דבר שיש לו מתירין בכהן לאכול שם. אסורים אף לזרים אף דלזרים הוה דבר שאין לו מתירין לעולם והו"א דלזרים מותר. וכן מע"ש שנתערב בירושלים דהוה דבר שיל"מ לענין איסור מחיצות. אסור אף לבהמה אף דלאיסור זה אין מתירין. אלא כיון דלענין כהן בבכורים ואדם במעשר הוה דבר שיש לו מתירין. שוב אסור אף לזרים ולבהמה. וכן פי' הרע"ב ז"ל

ב) אבל הר"ש ז"ל פי' דהא דתנן ואסורים כ"ש מלאכול בירושלים. היינו דאוסרים תערובתן שלא לאכול אלא בירושלים ואפי' אם נתערבו חוץ לירושלים. דהוי דבר שיל"מ דאפשר להעלותו לירושלים והא דתנן לעיל דבכורים עולין באחד ומאה במ"א שם. מיירי כשנתערבו בחולין דלענין זרים לאו דבר שיל"מ הוא. והכא בבכורים שנתערבו בתרומה דליכא אלא איסור מחיצות ויש לאסור דיש לו מתירין בירושלים. והא דתנן אף לזרים ולבהמה. לא מפרש לה הר"ש ז"ל לענין תערובות רק דקאי אגידולין עיי"ש. וחולק הר"ש ז"ל אר"מ ז"ל. דלר"מ ז"ל אם נתערבו בכורים בחולין אסורים אף לזרים. כיון דהוי דבר שיל"מ לכהן לענין איסור מחיצות אסור אף לזרים אף דלדידהו לא הוי דבר שיל"מ. והא דאמר במ"א דבכורים עולים באחד ומאה מיירי שנתערבו חוץ לירושלים. דאז לא הוי דבר שיל"מ גם לענין איסור מחיצות משום דיש טורח להעלות לירושלים ולהר"ש ז"ל אין חילוק בין אם נתערב בירושלים לנתערב חוץ לירושלים רק אם נתערבו בכורים בחולין דיש כאן לבטל גם איסור זרות ואיסור זה אין לו מתירין. שוב מותר גם איסור מחיצות לכהן אף דיש לו מתירין. ואם נתערבו בתרומה דליכא לבטל רק איסור מחיצות אז הוי דבר שיל"מ ועי' ברמב"ם פ"ד מה' בכורים ופ"ו מה' מע"ש עיי"ש

ג) והפמ"ג ז"ל ביו"ד סס"י ק"ב הקשה לפי' הרמב"ם ז"ל מש"ס ערוך יבמות (דף פ"ב ע"א) דאמרינן בברייתא שם דחתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות וכן פרוסה של לחם הפנים טהור שנתערב במאה פרוסות של חולין טהורות לא תעלה ומפרש רב אשי דטעם הברייתא הוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואמר שם הש"ס דהא דר"א בדותא היא. למאן אי לכהן מישרא שרי אי לישראל לעולם אסור. ולפי' הרמב"ם ז"ל יקשה טובא הלא חתיכת חטאת שנתערבה בחולין הרי הוי לכהן דבר שיש לו מתירין לענין אכילת חוץ לעזרה משום דיכול לאכול בעזרה. וא"כ שוב לא בטיל גם איסור זרות לזר. והוי ממש כבכורים שנתערבו בחולין להר"מ ז"ל. דכיון דהוי דבר שיל"מ לכהן לענין איסור מחיצות. שוב לא בטיל גם לזרים. וה"נ כיון דלא בטיל איסור חוץ לכהן ממילא אסור גם לזרים. ואמאי אמר הש"ס דהא דרב אשי בדותא היא. וכן ראיתי מביאים קושי' זו בשם הפר"ח ז"ל ליו"ד סי' ק"ב. והיא קושיא עצומה מאד

ד) ומחומר הקושי' הי' נ"ל בזה. דהנה למאי דקיי"ל דאסור לאכול חולין בעזרה. ועי' במ"ש תוס' במנחות (דף פ' ע"א) בד"ה וכי. דאף דהכנסת חולין בעזרה אינו אסור אלא כשהוא דרך הקרבה. מ"מ אכילת חולין בעזרה בפני עצמן אסור עי"ש. ועי' מ"ש בזה המל"מ בפ"ב מהל' שחיטה. וא"כ לכאורה הי' נראה דל"ש כלל לומר בחתיכת חטאת שנתערבה בחולין. דהוי איסור חוץ לעזרה דבר שיש לו מתירין משום דיכול לאכול התערובות בפנים דהרי בלאו דינא דדבר שיל"מ לא בטיל אין יכול לאכול התערובות בפנים דכיון דבטלה החתיכת חטאת במאה חתיכות חולין נמצא ממילא דאין כאן חטאת בעולם כלל. וא"כ לא מבעיא