אפיקי ים חלק א טו

אפשר ליישב למ"ש. דאדרבה כיון דבפנים יהי' עליו איסור טומאה מדאורייתא נמצא דהדאורייתא שיש עליו עתה אין לו מתירין דלא ירויח רק הדרבנן. אבל מ"מ זהו קשה כיון דעכ"פ נרויח במה שיאכל בפנים דלא יהי' רק חד איסור דאורייתא. ועתה יש גם איסור דרבנן. א"כ לכאורה שפיר הו"ל דבר שיל"מ

ולכאורה הי' אפשר עוד לומר דבתי' הש"ס שנטמא. ר"ל דלא מיירי כאן כלל לבטל איסור דחוץ לירושלים. דאיסור זה לא בטיל באמת דהו"ל דבר שיל"מ להעלותו בפנים. ורק דזה דאמרינן בברייתא דמע"ש בטיל ברובא. מיירי רק לענין ביטול איסור טומאה. ומיירי גם בנתערב בפנים. דלא מיירי כלל לענין לאו דחוץ. דבאמת לא בטיל דיש לו מתירין. ואפי' אם נתערב בחוץ ונטמא מ"מ נצריכנו להעלות כל התערובות לפנים. דלא יאכל ע"י ביטול רק איסור טומאה דאין לו מתירין ולא איסור מחיצות דיל"מ. וכדעת הצ"צ ז"ל דכל מה דאפשר בלא ביטול עושין והא דקתני בברייתא ושנכנס לירושלים ויצא דמשמע דמיירי מאיסור מחיצות. בלא"ה כתבו שם תוס' ז"ל דהו"מ למיפרך מאי אריא יצא אפי' לא יצא נמי כדפריך לבסוף ועדיין דוחק קצת

ט) עוד הי' אפ"ל לכאורה. דלא שייך לומר דנצריכנו להעלות בפנים ולאכול שם בביטול איסור טומאה דכיון דאיסור טומאה מדאורייתא לא יחול אתערובות רק ע"י שיעלהו לפנים ובע"כ יאכלנו שם בביטול איסור זה אפשר דיש בזה איסור דאין מבטלין איסור לכתחילה דלביטול איסור מחיצות לא גרם בעצמו דהרי ממילא נתערב. משא"כ לביטול איסור טומאה הרי יגרום בעצמו ע"י העלאתו אפשר דשייך דינא דאין מבטלין איסור בזה אולם לאחר העיון ז"א. דהרי באמת מדאורייתא כבר בטיל המע"ש ומותר לאוכלו בחוץ. ודבר שיש לו מתירין הוא רק מדרבנן. א"כ לענין איסור טומאה מדאורייתא שיהי' ע"י העלתו בפנים לא שייך דהוא גרם ועשה הביטול בידים. דאף דיאכל התערובות בביטול איסור זה בפנים. מ"מ הביטול לא עשה בידים דהרי כשנתערב מאלי' בחוץ. כבר חלף הלך לו האיסור דאורייתא ואינו בעולם כלל. ולענין האיסור דרבנן הרי גם בחוץ איכא עכ"פ איסור טומאה מדרבנן. ואין כאן מקום כלל לדינא דאין מבטלין איסור. ודו"ק

ו) והעיקר נ"ל בזה עפ"י מאי דנ"ל לחדש. דבמעשר שני טמא בחוץ מלבד דליכא איסור טומאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל. גם איסור מחיצות ליכא. וחילא דידי מש"ס דמכות (די"ט ע"ב) א"ר אסי אר"י מע"ש מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה. מ"ט אמר קרא כ"א לפני ה"א תאכלנו וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך. כל היכא בי' כ"א לפני ה"א תאכלנו קרינן בי' לא תוכל לאכול בשעריך וכל היכא דלא קרינן בי' כ"א לפני וגו' לא קרינן בי' ל"ת לאכול וגו'. וא"כ כיון דגם במע"ש טהור אינו חייב משום איסור מחיצות רק עד שיראה פני החומה דנוכל לקרות בו כ"א לפני ה"א תאכלנו וא"כ במע"ש טמא דגם אם נכנס לפנים לא שייך בי' אכילה ולא קרינן בי' לפני ה"א תאכלנו. גם אם יצא לא קרינן בי' ל"ת לאכול בשעריך דל"ש לומר דראיית פני החומה יגרום איסור מחיצות במע"ש טמא דאדרבה בפנים איכא עליו לאו דלא בערתי בטמא

ואף שכתבו בתוס' ז"ל שם דגם קודם שנכנס מע"ש לירושלים אף דלאו ליכא. מ"מ איכא איסור עשה דכתיב וצרת הכסף בידך אבל בלא פדי' לא וכ"כ הכ"מ ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל פ"ב ממע"ש ה"ו. נראה דאיסור עשה זה ל"ש רק בטהור קודם שנכנס דבי' איירי קרא כדכתיב כי ירחק ממך וגו'. ואף דגם מע"ש טמא כתיב בהאי קרא. דהרי דרשינן מיני' דמע"ש טמא פודין אותו אפי' בירושלים. דכתיב לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה. אכן לענין מע"ש טמא לא איירי קרא רק בירושלים ובתרתי קמשתעי קרא. במע"ש טהור בריחוק מקום או בטמא בקירוב מקום. כמ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה ואין שאת עיי"ש. ואדרבה בא הכתוב ליתן היתר למע"ש טמא לפדותו אפי' בירושלים דלא כטהור שאינו נפדה בקירוב מקום ואין לנו איסור מקרא זה למע"ש טמא בחוץ. ויוכל היות דאין עליו בחוץ שום איסור לא איסור מחיצות ולא איסור טומאה. ומה שהכריחו תוס' ז"ל דע"כ איכא איסור במע"ש קודם שנכנס דאל"כ למה הוזקק לעולם לפדות מע"ש בחוץ. אינו הכרח רק למע"ש טהור דבי' איירי קרא והצריכו פדיי' בחוץ. אבל בטמא בחוץ לא מצינו פדיי' בקרא

יא) ונ"ל עוד ראי' לזה. מש"ס דמכות שם דפריך שם אמתני' דחשיב בכלל הלוקין אוכל מע"ש חוץ לחומה והא תנינא חדא זימנא מע"ש והקדש שלא נפדו. אמר ר"י בר חנינא סיפא במע"ש טהור וגברא טהור וקאכיל לי' חוץ לחומה. רישא במע"ש טמא וגברא טמא וקאכיל לי' בירושלים. ובתוס' ז"ל כתבו דהא דאמר רישא במע"ש טמא וגברא טמא. או או קאמר דבחדא מינייהו לקי. ובמנח"ח מצוה תר"ט כתב דמקורו של הרמב"ם ז"ל דאין לוקין אלאו דטומאה אלא בירושלים. הוא מש"ס דילן דקאמר רישא במע"ש טמא וגברא טמא וקאכיל לי' בירושלים הרי דדוקא בירושלים לוקה אטומאה לפי"ז נ"ל דמוכח גם דין זה דאיסור חוץ ג"כ ליכא בטמא. דאל"כ יקשה אמאי דחיק לומר סיפא במע"ש טהור וגברא טהור וקאכיל לי' חוץ לחומה. כיון דאיסור טומאה ליכא בחוץ. א"כ אף אם מיירי במע"ש טמא בסיפא כמו ברישא מ"מ כיון דאכיל לי' בחוץ ליכא איסור טומאה רק איסור חוץ. ודוחק גדול לומר דכ"ז לאו דוקא. וע"כ כמ"ש דבמע"ש טמא ליכא לאו דחוץ ג"כ. ולזה מוכרח לומר דסיפא מיירי בטהור ואיכא איסור חוץ. ואף דהא דאמר דסיפא מיירי גם בגברא טהור לאו דוקא הוא ע"כ. דאפי' למאי שחדשנו דבטמא ליכא איסור חוץ משום דלא קרינן בי' לפני ה"א תאכלנו מ"מ לא שייך זה רק במעשר טמא. אבל אם המעשר טהור אף דגברא טמא. מ"מ קרינן בי' שפיר לפני ה"א תאכלנו במעשר גופי' וגם בהאי גברא לכשיטהר וא"כ בודאי איכא בי' איסור חוץ. אך למ"ש דהא דאמר סיפא במע"ש טהור דוקא הוא. תו אפ"ל דהא דאמר וגברא טהור לאו דוקא. רק איידי דאמר במע"ש טהור אמר נמי וגברא טהור

יב) והאיר ד' את עיני ומצאתי בירושלמי פ"ב דמע"ש ה"א דאי' אמר רבי יוסי בן חנינא אין לוקין חוץ לחומה אלא על מע"ש טהור שנכנס לירושלים ויצא. וכתב הפ"מ ז"ל דהא דנקט טהור משום דכשנטמא א"צ להוציאו דיכול לפדותו אפי' בירושלים ומסתמא להטהור הוא מוציא עיי"ש והוא דוחק גדול. אמנם הוא אשר אמרתי דלאו דחוץ אינו בטמא ואין לוקין אלא על טהור שנכנס ויצא ולא על טמא. משום דלא קרינן בי' לפני ה"א תאכלנו וחד טעמא