אפיקי ים חלק א יד

בשו"ת שאג"א החדשות ג"כ מהכרח דברי הרא"ש ז"ל. א"כ לפ"ז לא יעלה לנו ארוכה במה שהעלינו לתרץ דברי הש"ס דב"מ דטעמא דמעשר שני טמא בחוץ אין לו מתירין בהעלאה לפנים משום דבפנים יחול עליו איסור טומאה. ולדברי הרא"ש ז"ל גם בכה"ג הו"ל דשיל"מ

ו) ורב אחד העירני בזה. די"ל דטעמי' דהרא"ש ז"ל שכתב דאע"ג דהדרא לטיבלה ע"י שאלה מ"מ כיון דמכלל תרומה יצאה הו"ל דבר שיל"מ. משום דמצינו ביומא (דף פ"ג ע"א] מחלוקת דתנאי במסוכן שצריך להאכילו ויש לפנינו טבל ותרומה. דת"ק ס"ל שם דמאכילין אותו טבל שהוא קל לגבי תרומה. ובן תימא ס"ל דמאכילין תרומה דס"ל דתרומה קל לגבי טבל. וקיי"ל כת"ק וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהל' מאכא"ס עי"ש. א"כ כיון דטבל איסורו קל לגבי תרומה. להכי ס"ל להרא"ש ז"ל דמאיסור חמור לאיסור קל הו"ל דבר שיל"מ. משא"כ היכא דאיסורין שווים אין שום סברא דיהי' בכה"ג דין דדבר שיל"מ. ושוב מצאתי שכ"כ בס' זכר ישעי' להסביר דברי הרא"ש ז"ל

אמנם אכתי יקשה דברי הש"ס דב"מ. דנ"ל דלשי' הרמב"ם ז"ל דלאו דמעשר שני בטומאה אינו אלא בירושלים. א"כ בוודאי איסור טומאה מקרי איסור קל לגבי איסור חוץ. דהרי איסור טומאה הותר מכללו חוץ לירושלים. ואיסור מחיצות לא הותר מכללו ובכל מקום שהוא שייך דהיינו חוץ מירושלים אסור. א"כ אם מתרומה לטבל מקרי יש לו מתירין דהוי מחמור לקל. בוודאי מאיסור מחיצות לאיסור טומאה מקרי ישל"מ. ומטעם זה אינו גם מה שהי' נ"ל לכאורה לומר. דלהכי לא הוי המעשר שני טמא בחוץ דבר שיל"מ להעלותו עם תערובתו בירושלים משום דלמ"ש הרמב"ם ז"ל דאיסור טומאה אינו רק בפנים. א"כ אם יעלהו לפנים לא יוכל לאכול התערובות שם משום דשם ג"כ לא בטיל דהו"ל דבר שיל"מ לאוכלו בחוץ. דכמו דמאיסור חוץ לאיסור טומאה הו"ל דשיל"מ. כן נמי מאיסור טומאה לאיסור חוץ ג"כ הו"ל ישל"מ. וא"כ ממילא נמצא דאין לו מתירין כלל. דזיל הכא קמדחי לי' וזיל הכא קמדחי לי'. משא"כ בתרומה אם ישאל עלי' והדרא לטבלא. באמת יש לו היתר אח"כ לאכילה ע"י הפרשה. אכן למ"ש דאיסור טומאה הוי קל לגבי איסור חוץ א"כ שפיר ישל"מ גם במע"ש ע"י שיעלהו לפנים והוי מחמור לקל ושייך עד שתאכלנו באיסור חמור תאכלנו באיסור קל. אבל כשיהי' בפנים לא נאמר דישל"מ להוציאו לחוץ דהוי שוב מקל לחמור דאיסור חוץ חמיר

ז) אמנם מלבד דעיקר הדבר תמוה וקשה מצד הסברא לומר דמאיסור לאיסור מקרי דבר שיש לו מתירין אף מאיסור חמור לקל כיון דעכ"פ שניהם דאורייתא עוד קשה לי למאי דקיי"ל דטבל אוסר בכ"ש משום דהו"ל דבר שיל"מ. ועי' בתוס' בע"ז (דף ע"ג ע"ב) שכתבו דהא דאמר הש"ס התם דהטעם הוא משום דכהיתירו כך איסורו משום דלא סגי בטעמא דדבר שיל"מ רק אם הבעלים בכאן ויכולין להפריש. משא"כ אם אינם בעיר אז לא הוי דבר שיל"מ ולהכי צריך לטעמא דכהיתירו כך איסורו. וע"ש בר"ן ז"ל שהוסיף עוד דטעמא דדבר שיל"מ לא סגי רק כשיש לו להפריש ממקום אחר ע"ז התערובות לפי חשבון. משא"כ אם אין לו להפריש ממק"א תו לא הו"ל דבר שיל"מ דמיני' ובי' א"א להפריש ע"ש. א"כ כיון דטבל לא בטיל עכ"פ. א"כ באמת יקשה על ס"ד דש"ס דתרומה יהי' דבר שיל"מ משום דאפשר בשאלה. אף אם נאמר דמאיסור לאיסור ובפרט מחמור לקל הוי דבר שיל"מ מ"מ כ"ז אם כשיבוא ההיתר יוכל לאכול התערובות אבל כאן ע"י ההיתר דהיינו השאלה יהי' הדרא לטיבלה. א"כ ממילא יאסור הטבל בכ"ש. וא"כ נמצא דלא יהי' לו היתר אכילה כלל. ובודאי לא שייך בכה"ג כלל דינא דדשיל"מ וא"כ קשה דאיך יהי' תרומה דבר שיל"מ

ואם נאמר דכוונת הש"ס משום דאי הדרא לטיבלה יש לו היתר להפריש ע"ז ממקום אחר. א"כ כיון דבע"כ צריך לומר כן דע"ז סמיך הש"ס ל"ל להרא"ש ז"ל לומר משום דמכלל תרומה יצאה ע"י שאלה. ממ"נ אם מיירי בגונא דיהי' לו עצה להפריש ממק"א. א"כ בלא"ה דבר שיל"מ הוא דישאל על התרומה ואח"כ יפריש על הטבל ממק"א ואם באופן דאין לו עצה להפריש ממק"א א"כ בודאי לאו דבר שיל"מ הוא דלא יבוא להיתר אכילה כלל דטבל אוסר בכ"ש. ואפי' באופן דלאו דבר שיל"מ כמ"ש תוס' ור"ן ז"ל. ובהכרח צ"ל דגם כוונת הרא"ש ז"ל שכתב דמכלל תרומה יצאה ע"י שאלה. ר"ל דכ"ז שהיא תרומה אין עצה לאכלה אם לא ע"י ביטול אבל כשיצאה מכלל תרומה ע"י שאלה אף דהדרא לטיבלה מ"מ יש לו עצה להפריש ממק"א וא"כ לפי"ז קמה וגם נצבה סברתנו דלעיל דמאיסור לאיסור לא הוי דבר שיל"מ אף מחמור לקל. וניחא דברי הש"ס דב"מ הנ"ל

וצ"ע לי בש"ס דנדרים דלמ"ש דע"כ כונת הש"ס דתרומה יהי' דבר שיל"מ הוא באופן דיש לו להפריש ממק"א א"כ מאי פריך שם ע"ז ממתני' דתרומות דמוכח דלא הוי דבר שיל"מ דילמא מיירי באופן דאין לו להפריש ממק"א כמ"ש הר"ן ז"ל בע"ז דבכה"ג לא הוי טבל דבר שיל"מ. ומ"מ אוסר בכ"ש משום טעמא דכהיתירו כך איסורו. וא"כ לא שייך דיה' התרומה דבר שיל"מ ע"י שאלה. כיון דהדרא לטיבלה ואוסר אז בכ"ש ולא יבוא לידי היתר אכילה. וצ"ע ואינו בידי עתה ס' שאג"א החדשות לעי' בו מה שהאריך בסוגיא דנדרים ובדברי הרא"ש ז"ל. ועוק"ל דמאי פריך הש"ס מהא דתרומה בטילה לימא דמיירי דאין הבעלים כאן ואין מי שישאל וכמ"ש תוס' בטבל. אכן למ"ש בחת"ס בטבל שם דלמסקנא אף אם אין הבעלים כאן לא בטיל דלא פלוג אפשר לישב קצת

ח) איברא דאכתי צ"ע למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממע"ש דאף דאין לוקין על מע"ש בטומאה אלא בירושלים. מ"מ גם אם אכלו בחוץ לוקין אותו מכת מרדות. הרי דאיסורא דרבנן מיהו איכא משום טומאה גם בחוץ. א"כ אכתי קשה מ"ט בטיל המע"ש שנטמא ונתערב בחוץ. הלא עתה בחוץ יש עליו. תרי איסורי איסור חוץ דאורייתא ואיסור טומאה מדרבנן. ובפנים לא יהי' עליו רק איסור טומאה בלאו. ונרויח האיסור דרבנן. א"כ אכתי הו"ל דבר שיל"מ שיאכל התערובות בפנים. ועוד דנ"ל דאפי' למ"ש הצ"צ ז"ל דאם איסור אחד אין לו מתירין ובע"כ צריך לביטול. שוב גם האיסור דיש לו מתירין בטיל. מ"מ כ"ז בששניהם דאורייתא. אבל הכא האיסור דאין לו מתירין הוא איסור דרבנן דהיינו איסור טומאה בחוץ והאיסור דיש לו מתירין הוא דאורייתא דהיינו איסור מחצות אין סברא שהאיסור דרבנן יגרור גם האיסור דאורייתא בתרי'. וזה