אפיקי ים חלק א יג

שנחלקו בו גדולי האחרונים ז"ל בחתיכה שיש עלי' שני איסורים האחד יש לו מתירים. והשני אין לו מתירין ונתערב. כגון ביצה שנולדה ביו"ט מתרנגולת טריפה. דאיסור נולד יש לו מתירין למחר ואיסור טריפה אין לו מתירין. ונתערבה באחרות. דעת התפל"מ ז"ל בסי' ק"ב דכיון דע"כ צריכים לביטול בזה מכח איסור טריפות דאין לו מתירין ממילא גם איסור יו"ט בטל אף דיש לו מתירין. ודעת הצ"צ ז"ל בסי' ס"ט דמ"מ מאי דאפשר לעשות בלא ביטול עושין. ונהי דאיסור טריפות בטיל מ"מ לגבי איסור נולד אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר עיי"ש

ב) ולכאורה הי' נפלא בעיני למאד. דנראה דדין זה הוא ש"ס ערוך בב"מ (דף נ"ג ע"א) דמייתי הש"ס ברייתא דמעשר שני בטיל ברובה. ובאיזה מע"ש אמרו במעשר שאין בו שוה פרוטה. ושנכנס לירושלים ויצא. והיינו דלית לי' תקנתא לא באכילה ולא בחילול. דאל"ה הו"ל דבר שיש לו מתירין ובאלף לא בטיל. ופריך הש"ס ושנכנס לירושלים ויצא ואמאי וליהדר ונעיילה. ופירש"י ז"ל וליעיילי' עם תערובתו ויאכלנו בירושלים. ומשני בשנטמא. ופשטות דברי הש"ס משמע לכאורה. דכיון שנטמא תו לא הוה דבר שיש לו מתירין ע"י שיכול להעלותו עם תערובתו לירושלים משום דגם בירושלים אסור הוא מכח טומאתו ואי נימא דבחתיכה שיש עלי' שני איסורים. האחד יש לו מתירין והשני אין לו מתירין. אף דבע"כ צריכים לביטול להאיסור דאין לו מתירים. מ"מ מאי דאפשר בלא ביטול אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ולא בטיל האיסור שיש לו מתירים. א"כ מאי משני הש"ס דמיירי שנטמא המעשר שני. הרי מ"מ על המעשר הזה איכא תרי איסורי לאוכלו בחוץ. משום איסור חוץ. ומשום איסור טומאה. א"כ אף דבע"כ צריכים לביטול לגבי איסור טומאה דאין לו מתירים במה שיכניס המעשר לירושלים. אבל מ"מ מ"ט בטיל איסור דחוץ למחיצות דיש לו מתירים להעלותו עם תערובתו לירושלים ולאוכלו שם. וע"כ כדעת התפל"מ ז"ל דבכה"ג בטיל גם האיסור דיש לו מתירים כיון דבע"כ צריכים לביטול להאיסור השני דאל"מ. ולהכי בטיל שפיר בכאן גם האיסור דחוץ למחיצות משום דבע"כ צריכים לביטול להאיסור דטומאה

ג) והי' נראה לכאורה לחלק בזה. דעד כאן לא נסתפקו האחרונים ז"ל. רק אם השני איסורים שיש על החתיכה הם משני שמות. כמו בביצת טריפה שנולדה ביו"ט דשני האיסורים אסור טריפות ואיסור נולד הם משני שמות. בזה דוקא ס"ל להצ"צ דאף דאיסור טריפות בע"כ בטיל. מ"מ איסור נולד דהוא שם איסור אחר לגמרי לא בטיל. משא"כ היכא דשני האיסורים הוו משם אחד. כמו במעשר שני שנטמא חוץ לירושלים. דשם אחד דמעשר שני גרים לשני האיסורים. איסור חוץ למחיצות ואיסור טומאה. בזה יודו כו"ע דכיון דבטיל איסור אכילה דמע"ש בטומאה שיש על התערובות. בטיל נמי ממילא איסור אכילה דמע"ש חוץ לירושלים. כיון דהכל משם אחד דמע"ש הוא. אכן ראיתי להגרעק"א ז"ל שמביא ראי' להצ"צ ז"ל מחמץ בפסח דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא בטיל מטעם דבר שיש לו מתירין דיכול להשהותו עד לאחר הפסח. והרי מאי דמותר להשהותו ולא מחייבינן לי' לשרוף הכל מיד משום איסור דבל יראה ותשביתו. וע"כ דאיסור דב"י כיון דאין לו מתירין בטיל, הרי דאף דיש על תערובות זה שני איסורים. איסור אכילת חמץ דיש לו מתירין. ואיסור בל יראה ותשביתו דאין לו מתירין. ואף דאיסור דאין לו מתירין בטיל מ"מ האיסור דיש לו מתירין לא בטיל ואמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר עיי"ש. ולפי"ז יהי' מוכרח דגם היכא ששני האיסורים הוו משם אחד. כמו בחמץ דאיסור אכילה ואיסור שהי' הוו משם אחד דחמץ. מ"מ לא אמרינן דבגררא דאיסור דאין לו מתירין. יבטל גם האיסור השני שיל"מ אף שהוא משם אחד. וא"כ הדר תקשי לן מש"ס דב"מ הנ"ל דמ"ט לא אמרינן כן גם במע"ש שנטמא בחוץ ונתערב. דאיסור טומאה בטיל ואיסור מחיצות לא בטיל

ד) שבתי וראיתי דיש לומר דאין מהש"ס דב"מ שום ראי' לדין זה. דמצאתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מעש"ש ה"א שכתב. האוכל מע"ש בטומאה לוקה שנאמר ול"ב ממנו בטמא. בין שהמעשר טמא והאוכל טהור. בין שהמעשר טהור והאוכל טמא. והוא שיאכלנו בירושלים קודם שיפדה. שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו. וע"ש בכ"מ טעמי' של הרמב"ם ז"ל בזה, ולקמן נדבר מזה בס"ד. א"כ כיון דעכ"פ מבואר דאיסור אכילת מעשר שני בטומאה אינו אלא בירושלים. א"כ ליכא ראי' מש"ס דב"מ. דנמצא דעל התערובות זה שנתערב בו מע"ש שנטמא חוץ לירושלים. אין עלי' רק איסור מחיצות עתה כשהוא בחוץ. ואיסור טומאה ליכא. וכשיעלהו לירושלים אז לא יהי' איסור מחיצות. ויבוא במקומו איסור טומאה. ואין זה שייכות כלל לדיני' דהצ"צ ז"ל דבכאן לא הוו על התערובות שני איסורים כלל. דחוץ לירושלים איכא איסור חוץ וליכא איסור טומאה ובירושלים איכא איסור טומאה וליכא איסור חוץ. והטעם דלא הוי דבר שיש לו מתירין להעלותו לפנים. משום דלא נרויח בזה. ומה לי איסור חוץ ומה לי איסור טומאה. ול"ש עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. וא"ש

ה) וזה לי רבות בשנים שחקרתי בדין זה. אם יש לו מתירין להאיסור שיש עתה על החתיכה שנתערבה אך בזה האופן דכשיהי' היתר לאיסור זה. יחול על זו החתיכה איסור אחר. אם מקרי בכה"ג דבר שיש לו מתירין לענין ביטול. וכגונא דמעשר שני טמא בחוץ כמ"ש. ואמרתי לפשוט מדברי הרא"ש ז"ל בפי' לנדרים (דף נ"ט ע"א) בהא דפריך בש"ס שם והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה ובטיל ברוב. ור"ל דלא הוי דבר שיש לו מתירין. וכ' הרא"ש ז"ל אע"ג דאי מתשיל עלה הדרא לטבלה מ"מ מכלל תרומה יצאה ע"י שאלה. הרי דמבואר בדברי' דבכה"ג הו"ל דבר שיש לו מתירין. ואף דמש"ס עצמו אין ראי' לזה. די"ל דכוונת הש"ס דהו"ל דבר שיש לו מתירין משום דבידו למתשל עלה ואי דהדרא לטבלא. הרי יוכל אח"כ להפריש ע"ז ממקום אחר. וכמו דטבל עצמו הו"ל דבר שיל"מ מהאי טעמא משום דבידו להפריש ע"ז ממק"א וכמבואר (בדף נ"ז שם). אבל מדברי הרא"ש ז"ל שכתב דהטעם משום דמכלל תרומה יצאה ע"י שאלה. הרי מבואר דמשום זה לחוד הו"ל תרומה דבר שיל"מ משום דעכ"פ לאיסור זה שאנו דנים עלי' לבטלו יש לו מתירין. ואח"כ מצאתי שכ"כ