אפיקי ים חלק א יב

דמי לחיגר ביום ראשון משום דגברא מחזי חזי אלא שהיום אינו ראוי. וז"ל וק"ל דא"כ מאי פריך דר"י אדר"י דאמר בנטמא הנזיר בליל ח' לטומאתו נמי מביא אלמא אע"ג דלילה לא חזי לקרבן יש לו תשלומין והשתא מאי קאמר הא לילה דמיא לשבת דגברא חזי לפיכך יש לו תשלומין. דהא כיון דשלמו ימי טומאה ראשונה גברא חזי לקרבן אלא שהלילה אינה ראוי' לקרבן. והניחא למ"ד בפ"ג דנזיר דנזירות טהרה משמיני חייל. איכא למימר למאי דס"ד השתא לילה מחוסר זמן נזירות טהרה עד יום שמיני ביום לא חייל א"כ בליל ח' גברא לא חזי. אבל למ"ד התם נזירות טהרה בשביעי חייל. א"כ כי מטי ליל שמיני גברא חזי אלא שהלילה מעכבתו ודמי לשבת דגברא חזי. והשתא מ"פ דילמא ר"י ס"ל כמ"ד נזירות טהרה מיום שביעי חייל. ועוד הא סתם לן תנא התם כמ"ד נזירות טהרה משביעי חייל והאמר ר"י הלכה כסתם משנה. עכ"ל

ב) ובעניי לא זכיתי להבין דברי' הקדושים בזה מ"ש דלמ"ד נזירות טהרה לא חיילא עד יום שמיני. איכא למימר דלס"ד השתא דלילה מחוסר זמן לא חיילא עד יום שמיני ביום. ובלילה לא חזי ואך דקשה מנלי' להקשות דילמא ס"ל כמ"ד דחיילא משביעי ועוד דסתם משנה כותי' ואר"י הלכה כסתם משנה. ולא אבין דה"ק ז"ל. איך יתכן לומר כלל דר"י ס"ל כמ"ד נזירות טהרה משמיני חיילא למאי דס"ד השתא דס"ל לילה מחוסר זמן. הלא חזקי' ור"י דפליגי בנטמא בלילה אי מביא. היינו אי מביא שתים או אינו מביא אלא אחת. דחזקי' ס"ל כיון דנטמא בלילה אינו מביא רק אחת אטומאה ראשונה משום דלא יצא ממנה לשעה שראוי' לקרבן. ור"י ס"ל דנטמא בלילה נמי מביא שתים. וכן הכריח הטו"א ז"ל עצמו בדבור הסמוך. ואיך ס"ד לומר דס"ל לר"י כרבי דנזירות טהרה לא חיילא עד יום שמיני. ולמאי דס"ד השתא דס"ל לילה מחוסר זמן וא"כ לא חיילא נזירות דטהרה עד שמיני ביום וכמ"ש הטו"א ז"ל בעצמו. והוא ש"ס ערוך בנזיר (דף י"ח ע"ב). וא"כ איך יתכן דמחייב ר"י שתים בנטמא בלילה. הלא כיון דעדיין לא חיילא נזירות טהרה. א"כ ליכא כאן שתי טומאות כלל רק טומאה אחת אריכתא. וכמו דאמר בש"ס דנזיר שם דהא דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד. ע"כ דאתיא כר' יוסי ברבי יהודה דנזירות טהרה משביעי חיילא ומשכחת לה כגון שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי וכיון דלא יצא לשעה הראוי' להביא קרבן אינו חייב אלא קרבן אחד דאי תימא רבי היא אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כולהו, טומאה אריכתא היא ואי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני הרי יצא לשעה הראוי' להביא קרבן. ואמר עוד שם דלא משכח"ל גם לרבי וכגון דנטמא בלילה של שמיני. משום דממ"נ אי לילה אינו מחוסר זמן וחיילא נזירות טהרה מאורתא דשמיני. א"כ יתחייב שתים דמקרי יצא לשעה הראוי' לקרבן. ואי לילה מחוסר זמן. א"כ גם נזירות טהרה לא חיילא עד צפרא. וא"כ טומאה אריכתא היא. ואיך יתכן לומר לפי"ז דר"י ס"ל לילה מחוסר זמן וכרבי דנזירות טהרה לא חיילא עד שמיני דא"כ טומאה אריכתא היא

ג) וע"כ דפליגי חזק' ור"י אליבא דר' יוסי בר"י דנזירות טהרה חיילא משביעי. ואפ"ה אם נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו חייב אלא אחת משום דלא יצא לשעה הראוי' לקרבן. ואליבי' פליגי בנטמא בלילה אי מקרי שעה הראוי' להביא קרבן ואף דס"ל לר"י לס"ד דלילה מחוסר זמן וא"כ בודאי לא מקרי שעה שראוי' לקרבן מ"מ מחייב שתים. וצ"ל משום דגלי רחמנא גבי יולדת מקרא דלבת דחייבת שתים במפלת לאור פ"א ה"נ ילפינן מיולדת. כמ"ש הטו"א ז"ל בסמוך דכן צ"ל ע"כ לס"ד. וכמו דס"ד דר' אושעיא בכריתות ד"ח ע"א למילף מיולדת. הן אמנם דגם זה צ"ע דבעיא דר"א בכריתות אי גמרינן זב מיולדת. היינו דמבעיא לי' אי טעמא דב"ה משום הקרא דאו לבת. וא"כ דוקא יולדת דכתיבי בה קראי ולא גמרינן מינה. או דטעמא משום דלילה אינו מחוסר זמן וה"ה בזב כן מבואר בש"ס שם וברש"י ד"ה נחזור על הראשונות. וכ"כ בשיטה מקובצת על הגליון שם. וא"כ לס"ד בש"ס דילן דלילה מחוסר זמן. לא שייך גם למילף מיולדת. וצ"ע בזה. אבל עכ"פ זהו מוכרח דס"ל לס"ד כר"י בר"י וד' הטו"א ז"ל דמוכיח מהא דאר"י הלכה כסתם משנה צ"ע ולא זכיתי להבין עומק דבה"ק ז"ל

ד) ובעיקר קושיתו על התוס' ז"ל מסוגיא זו דמקשה מר"י דקאמר נטמא בלילה נמי מביא הלא לילה דמי לשבת דגברא חזי והלילה מעכבתו ודמי לשבת. לענ"ד הי' נראה לתרץ דברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל. דבאמת למאי דס"ד דלילה מחוסר זמן. נמצא דאכתי לא חל עליו חיובא דקרבנות עד צפרא. וכמו דאמרינן למ"ד נזירות טהרה לא חיילא עד יום שמיני. דאי לילה מחוסר זמן לא חיילא עד צפרא. ה"נ למ"ד נזירות טהרה משביעי חיילא. אבל חיוב קרבנות דהוי בשמיני. אי לילה מחוסר זמן לא חייל עליו חיובא עד צפרא. וא"כ לא שייך שוב תשלומין כשנטמא בלילה כיון דלא חל עליו חיובא כלל. ולא דמי לשבת דהתם גברא בר חיובא הוא ורק דשבת מעכבו ושייך שפיר תשלומין. ואדרבה נלענ"ד דעוד ראי' לתוס' ז"ל מסוגיא זו מהא דמשני אלא קסבר ר"י לילה אינו מחוסר זמן. ופרש"י ז"ל אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו למחר הלכך מחויב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא. אבל חיגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראי' לפיכך אין לו תשלומין עכ"ל. ולא עדיפא לילה אף אם אינו מחוסר זמן משבת כיון דעכ"פ הוא מעוכב מלהביא וע"כ כיון דהוא מחויב וקאי רק הלילה מעכבו שייך תשלומין וה"נ בשבת שייך תשלומין. משא"כ לס"ד דלילה מחוסר זמן. א"כ אינו מחויב כלל עדיין והוי כחיגר וא"ש קושי' הש"ס. ואף כי זה יש לדחות עוד וי"ל קצת דלילה עדיף משבת. מ"מ פירכת הש"ס א"ש כמ"ש

סימן ד

בחתיכה שיש עלי' שני איסורים. האחד יש לו מתירין והשני אין לו מתירין מהו דינה לענין ביטול. ושייך למס' ביצה (דף ג' ע"ב

) א) הגרעק"א ז"ל בתשו' (סי' ס"ה) ובדו"ת מערכה ו' למס' פסחים האריך הרבה בדבר