אפיקי ים חלק א קכט

משום דהפקיע ממנו תרומה גדולה. ורש"י ז"ל פי' משום דגרם לעבור על לאו דלא תאחר. די"ל דס"ל כיון דמה"ת חטה אחת פוטרת הכרי. ושיעור דעין יפה ורעה הוא מדרבנן. ואף שהנוב"י (חלק יו"ד סי' ר"א) במהדו"ת כתב דיש שיעור גם מדאוריתא למצות נתינה. וחטה אחת הוא רק להוציא מידי איסור טבל. וכ"כ להדיא בחי' תוס' רי"ד (בקדושין דף נ"ח) מובא במל"מ פ"ו ממתנות עניים. וכ"כ הרדב"ז בפי' על הרדב"ז בפי' על הרמב"ם פ"ה מבכורים. מ"מ נראה שי' הרבה ראשונים ז"ל דלא כזה. דהר"ש ז"ל (פ"ב בבכורים מ"ב) הק' לשי' ר"ת ז"ל דבתרומת מעשר ג"כ בעינן מוקף מדרבנן הו"ל למיתני דשוה תרומה לתרו"מ לענין מוקף כמו דתני דשוה לתרו"מ דיש לה שיעור אף דהוא ג"כ מדרבנן. וכן הקשה הרמב"ן ז"ל בגיטין ל"א. וכן הקשו בתוס' שם. ומאי קושיא דילמא הא דתני דיש לה שיעור. היינו לענין מצות נתינה דיש לה שיעור מדאורייתא. וע"כ דכל הנך רבוותא ס"ל דגם למצות נתינה אין שיעור מה"ת. וי"ל שגם רש"י ז"ל ס"ל כן. וא"כ אין סברא כלל שיקנסו ללוי על שהפסיד לכהן אותה חטה. ואי דבעה"ב הי' מקיים חיובו מדרבנן. אין סברא שיקנסו לגורם לעבור רק איסורא מדרבנן. וע"כ נטה רש"י ז"ל מפי' הרמב"ם ז"ל. ופי' שקנסוהו משום שגרם לעבור על ל"ת. עכ"ד כת"ה שי' בקיצור

יב) ולפליאה אצלי על כתה"ג. דאין נ"מ כלל בנידון דידן משי' התוס' רי"ד ז"ל והחולקים עלי'. דהלא אף אם יש שיעור מדאורייתא למצות נתינה, מ"מ לא הפסידו הלוי כלל לכהן. דהלא אף דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרו"ג. אינו רק חלק המעשר אבל שאר הכרי של בעה"ב חייב כמבואר ברש"י ז"ל שם ע"ב. א"כ נמצא דלא הפסידו כלל. דגם עתה על בעה"ב להפריש. ולתוס' רי"ד ז"ל עלי' להפריש כדי נתינה. ולהחולקים חטה אחת. ומה זה שכתב כת"ה דאין סברא שיקנסו על שהפסיד לכהן אותה חטה. דהרי גם חטה לא הפסידו. ולומר דנ"מ היכא דהקדמה דמעשר הי' רק בשבלין. וחלק בעה"ב כבר נתרם מלבד דדוחק הוא. עוד לא פשוט הוא דבכה"ג איכא לאו דלא תאחר כיון דע"י ההפרשה נפטר המעשר מתרו"ג. ואיך כתב רש"י ז"ל דגרם לעבור על ד"ת. ובעיקר מ"ש להכריח דכל הני ראשונים ז"ל חולקים אתוס' רי"ד ז"ל. דאל"כ דילמא הא דתני דיש לה שיעור לתרומת מעשר כתרומה היינו לענין מצות נתינה דיש גם לתרומה שיעור מה"ת. לדעתי אין מזה הכרע. דאם אין להפרשת תרומה שיעור מצד עצמה. לא שייך למתני דשוה לה תרומת מעשר לענין נתינה. דחלוקין הן לגמרי דתרומת מעשר. נתנה בה תורה שיעור בהפרשה.. להוציא מידי טבל. וממילא הוא חלק הכהנים וצריך ליתן מה שהפריש. ובתרומה גדולה אין בה שיעור בהפרשה להוציא מדי טבל. ורק מצד מצות נתינה. ובפרט לשי' הרמב"ן ז"ל דהפרשה ונתינה הן שתי מצוות. וכבר כתבו האחרונים להסביר בזה גם דיני' דתוס' רי"ד ז"ל. א"כ נמצא דחלוקין הן. דבתרו"מ יש שיעור להפרשה. ואין שיעור כלל מצד הנתינה. ובתרו"ג השיעור רק מצד נתינה ולא מצד ההפרשה. והפרשה ונתינה שתי מצוות הן

יג) וראיתי בס' יראים לרבינו הרא"מ ז"ל דבר חדש בדין זה דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים והוא במצות חלה סי' קמ"ח ז"ל שם תנן בחלה פ"ב המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. פי' שאמר בעודו קמח יחול עלי' שם חלה. אבל הפריש קמח ואמר כשתעשה עיסה יחול עלי' שם חלה. חלתו חלה אע"פ שהיא פטורה עתה. בשבת במפנין דף קכ"ז וכו' אמר ר"א אמר רשב"ל מעש"ר שהקדימו בשבלים פטור מתרו"ג וכו' למדנו שהתורם בעודו פטור שפטור. כגון שאמר לא יחול שם תרומה עד שימרח ויגיע לחיוב וכענין הזה מועיל דקיי"ל כר"א בן יעקב דאמר בקידושין בפ' האומר יותר על כן אמר ראב"י פירות ערוגה זו מחוברת יהי' תרומה על פירות ערוגה זו תלושה לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דברי' קיימינן. עכ"ל בס' יראים שנדפס מחדש וכ' בפי' תוע"ר דהרא"ם ז"ל חולק על כל הראשונים ז"ל בזה דס"ל דאין חילוק בין מעשר לחלה. ודלא כהר"ש ז"ל ספ"א דתרומות והרשב"א ז"ל בחי' לקידושין דמ"ו ותוס' רי"ד ז"ל שם ותוס' בע"ז דנ"ו. דכולם כתבו לחלק בטעמא דמעשר חל אפי' בשבלים ומפריש חלתו קמח אינה חלה משום דבמעשר גזה"כ הוא. והרא"ם ז"ל ס"ל דשוין המה מעשר וחלה בזה ומעש"ר שהקדימו בשבלים מיירי שאמר לא יחול שם תרומה. ר"ל מעשר. עד שתמרח וכענין זה מועיל גם במפריש חלה קמח יעוי"ש

יד) והנה אם באמת צדק המפרש בכוונת ושיטת הרא"ם ז"ל הי' ניחא בזה לתרץ דברי רש"י ז"ל שדברי' סותרים לכאורה מאד משבת (דף קכ"ז ע"ב) לביצה (דף י"ג ע"א) כמ"ש לעיל דבשבת שם כתב דבמקדים מעשר לתרומה בשבלים אינו לוקה, ובביצה כתב דגם בשבלים איכא לאו דלא תאחר. ולפי הנ"ל י"ל דס"ל כשי' הרא"מ ז"ל בזה דמעשר ראשון בשבלים אינו חל תכף דהוי כמפריש חלה קמח. ורק דמיירי דאמר לא יחול שם מעשר עד שתמרח. וא"כ נמצא דעבירת ההקדמה דמעשר לתרומה נגמרה רק כשמירח. ואז חל ההפרשה דמעשר ואיכא הקדמה אבל כ"ז שלא מירח דלא חל המעשר עדיין. אינו בלאו עוד. ולבסוף גם כשמירח ובא לידי חלות המעשר.. אף דאיכא לאו. מ"מ מלקות ליכא. דכשנתמרח נמצא דעובר למפרע על הפרשתו. ואין כאן התראת ודאי בשעת הפרשה דאולי לא ימרח כלל וכשמירח אין להתרות בו. משום דהתראה בשעת עשיית האיסור בעינן. כמבואר במכות דט"ו בסוגיא דקיימו ולא קיימו. א"כ א"ש מאד בדיוק דרש"י ז"ל שכתב בשבת דמקדים מעשר בשבלים ליכא מלקות. אבל באמת הלאו איכא כשמירח לבסוף דעובר אז למפרע. וא"ש דברי' ז"ל בביצה שם

טו) אמנם לדעתי אין לומר כן גם בשי' הרא"מ ז"ל דהוא נגד סוגיא ערוכה (בביצה די"ג ע"א) דאיתא התם א"ד אמר אביי מחלוקות בשבלים אבל בקטניות ד"ה אסורייתא לא טבלא מיתיבי מי שה' לו חבילי תלתן של טבל הר"ז כותש ומחשב כמה זרע יש בהם וכו' ומאי בטבל טבול של תרומה. לא בטבל טבול לתרומת מעשר כדר"א אמר רשב"ל דאר"א ארשב"ל מעשר ראשון