אפיקי ים חלק א קכח

) ובעיקר מ"ש רש"י ז"ל דהמקדים מעשר לתרומה לוקה לא זכיתי להבין למאי דמבואר בש"ס (תרומה דף ד' ע"ב) דטעם דמ"ד לוקה במקדים תרומה לבכורים. אף דלאו שאין בו מעשה הוא. משום דבדיבורי' עביד מעשה. וכתב רש"י ז"ל שם שקורא עלי' שם שם ומביאה לקדושת תרומה. וא"כ מאי מעשה עביד בדבורי' בשקורא מעשר קודם לתרומה הלא לא נתחדש לנו שום דבר ע"י קריאת שם מעשר. הלא מקודם זה הי' טבל לתרומה. דבהקדימו בכרי עסקינן. ועכשי' ג"כ טבל לתרומה. והמעשר גופי' הלא אין בו שום איסור למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים. והכי קיי"ל. ואין בו קדושה לכו"ע. ומ"ט ילקה ובטח מצא כן באיזה תוספתא או מכילתא. ואנחנו לא נדע טעמו של דבר וצ"ע

ז) מה שהקשה כתה"ג למאי דאמרינן (בתמורה ד"ד ע"ב) דלהכי אינו לוקה במקדים תרומה לבכורים משום דהו"ל לאו שניתק לעשה דמכל מתנותיכם תרימו א"כ משכחת לה בהאי לאו מלקות בביטל לעשה כגון ששרף הכרי אח"כ ולא מצי לקיומי לעשה. ולפי"ז קשה טובא מש"ס (דמכות דט"ז) דאמר שם דלא משכח"ל מלקות בלאו הניתק לעשה רק באונס שגירש או בלא תכלה דפאה. הלא משכחינן לה גם בלאו זה דלא תאחר. ושוב כתב דלק"מ דר"י במכות שם לשיטתי' בירושלמי פ"ג דתרומות דס"ל דאין מלקות כלל בלאו זה ואמר שם מה מקיים ר"י מלאתך ודמעך ל"ת. היינו מ"ש לאו זה מכל הלאווין. ומשני פתר לה בביעור. ופי' המפרש שם דהיינו דלר"י עיקר קרא קאי לזמן הביעור. ושוב תמה על המפרש ז"ל דהאיך יחלוק על מתני' דמפורש דאיכא לאו במשנה סדר המעשרות. וע"כ כתב דצ"ל בביער ור"ל דטעמא דר"י דליכא מלקות הוא משום לאו הניתק לעשה כמו דאמרינן בבבלי. וע"ז אומר דאימתי יהי' מלקות בלאו זה. בביער הכרי ושרפה דלא מצי לקיומי לעשה. ועוד האריך בזה כת"ה בחריפות עצומה

ח) אכן מה שנ"ל בזה. דלא דמי האי ניתק לעשה לדעלמא. דלא שייך לומר דאיכא מלקות בלאו הניתק לעשה אם לא קיים לעשה למ"ד קיימו ולא קיימו או כשביטלה למ"ד בטלו ולא בטלו. רק היכא דחייבתו תורה לקיים עשה בתר עבירת הלאו כגון באונס שגירש או בלא תכלה דפאה או בלאו דלא תגזול. דהתם קיום העשה הוא ענשו של הלאו. כאילו אמרה תורה אם עברת על הלאו עשה זאת והנצל. ואין עבירת הלאו נגמרה עד שיבטל לעשה או שלא יקיימה וכ"ז מבואר ברש"י ז"ל שם.. משא"כ בלאו דהקדמה מה שניתקה התורה לעשה דמכל מתנותיכם תרימו. אין הכוונה שעל המקדים לקיים העשה בתר עבירת הלאו. דהרי העשה כתיבא רק בלוים שהם יתרמו תרומה גדולה מן המעשר. ואיך שייך לומר דבמאי שיתרום הלוי ינתק הלאו שעבר הישראל. ואם לא יקיים הלוי להעשה או יבטלה ילקה הישראל אתמהה. וע"כ דמאי דהוי בכאן לאו הניתק לעשה. היינו דהוי כמו לאו דתמורה שניתקה תורה לעשה דוהי' הוא ותמורתו דהוי ג"כ עשה דממילא וכמ"ש תוס' בחולין דפ"א. והיינו דניתקה התורה הלאו ממלקות ורק העשה דממילא היא ענשו של הלאו וכן הוא כאן בלאו דל"ת ניתקה התורה אותו ממלקות. והוי כאילו אמרה תורה אין בלאו זה אלא מה שאמרתי לך. דהיינו בתמורה מה שיהי' שניהם קודש. ובכאן שיתרום הלוי תרומה גדולה. אבל בוודאי לא שייך לומר דמלקות הישראל העובר. יהי' תלוי בקיום וביטול העשה אצל הלוי וע"כ דלגמרי נתקה אותו התורה ממלקות

ט) איברא דמצאתי תנא דמסייע לי' לכת"ה והוא דראיתי בפי' הרדב"ז על הרמב"ם פ"ג מהלכות תרומות הכ"ג עמ"ש הרמב"ם שם שאין לוקין על לאו זה. וז"ל ואיכא למידק דגרסינן בפ"ק דתמורה טעמא דאין לוקין על לאו זה משום שלאו הניתק לעשה הוא דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו וכתב רש"י ז"ל ונתקי' ללאו ממלקות והעמידו בחוזר ומפריש ואע"ג דלא סמיכי להדדי חשיב לי' לאו שנית"ל. ולפי"ז הי' צריך לחזור ולהפריש על הסדר וסתם מתני' דקתני מה שעשה עשוי משמע שאין צריך לחזור ולהפריש וכ"מ מד' רבינו. וי"ל לדעת רבינו דאקשינן עלי' דרבא דאמר כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ מדתנן אע"פ שהוא עובר בלאו מה שעשה עשוי א"ל רבא שאני התם דא"ק מכל מעשרותיכם וגו' כלומר גילה הכתוב דבכל גווני תהי' תרומה ומה שעשה עשוי והא דאמרינן דלאו שנית"ל הוא לא לענין שחייב לחזור ולהפריש כדפרש"י ז"ל אלא כלומר נתק לעשה כאילו הוא עשה ואין לוקין עלי'. אבל לפי שי' רש"י ז"ל אם לא חזר והפריש ואבד הכרי לוקה שהרי לא יקיים עשה שוב ומה דתנן מה שעשה עשוי היינו לענין דשם תרומה ושם בכורים עליהם לכל הדברים אע"פ שהקדים זל"ז ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שלא נתכוין רש"י ז"ל לומר שחוזר ומפריש מן הכרי אלא שחוזר וקורא שמותם על הסדר ועדיין דברי רש"י צ"ע עכ"ל והרי מבואר בדברי' דפשטות דברי רש"י ז"ל מורים דהעשה הוא. היינו שהוא בעמוד והפרש שנית ולפי"ז אם אבד הכרי לוקה

י) אמנם לא זכיתי להבין דברי'. איך נוכל לומר כן בדעת רש"י ז"ל דהוא בחוזר ומפריש. הלא האי קרא דמכל מתנותיכם בלוים כתיב. ולומר דצריכים להפריש תרו"ג ולא הוי כמעשר ראשון שהקדימו בשבלים א"כ איך נוכל ללמוד מזה לגבי הישראל שהוא בחוזר ומפריש. וגם איך יסבור רש"י ז"ל שיטה חדשה כזו שלא שמענוה מעולם. גם מה שר"ל בכוונת רש"י ז"ל שאין חוזר ומפריש מן הכרי רק שקורא שמותם על הסדר. לא ידענא היכי שמעינן זה מקרא דמכל מתנותיכם. ולענ"ד ברור דכוונת רש"י ז"ל במ"ש והעמידו בחוזר ומפריש דאלוי קאי. דהיינו דלא הועילו לו מעשי' שהקדים ליקח המעשר ראשון. וחוזר ומפריש תרומה גדולה דרש"י בעצמו בזה הדבור מביא הש"ס דלקמן דדרשינן לי' להקדימו בכרי שצריך לתרום תרו"ג. וע"כ כמ"ש דאלוי קאי. והכוונה דניתק לעשה בכאן הוא כמ"ש לעיל. וכן נראה כוונת הרדב"ז בד' הרמב"ם ז"ל. וסייעתא מדברי' למ"ש דלהאי פירושא לא שייך דיהי' מלקות באבד הכרי. דרק למאי דבעי לומר בפרש"י ז"ל כתב דאיכא מלקות אבל לא לפי' הרמב"ם ז"ל. אשר לענ"ד הוא גם פרש"י ז"ל. והוא כמ"ש דלא שייך בזה קיימו ולא קיימו בטלו ולא בטלו

יא) עוד כתב כתה"ג ליישב מדוע נד רש"י ז"ל בביצה (דף י"ג ע"א) מפי' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' תרומות שפי' דטעמא דקנסו ללוי בלקח מעשר בשבלים