אפיקי ים חלק א קל
Afikei Yam part 1 130 · אפיקי ים חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →שהקדימו בשבלים שמו טובלו לתרומת מעשר. הרי דמוקי הש"ס האי ברייתא דקרי לה טבל בחבילין. במעש"ר שהקדימו בשבלין. ואף דחבילין לא הוו גמר מלאכה. מ"מ הכא שמו טובלו. הרי דחל שם מעשר תכף מדטובל גם לתרומת מעשר תכף גם קודם גמר מלאכה. וע"כ כמו שכתבו כל הראשונים ז"ל דבמעשר גזה"כ הוא דחל קודם גמר מלאכה. ואיך נוכל לומר דיחלוק הרא"ם ז"ל ע"ז. וע"כ דט"ס הוא ביראים. וצ"ל כמו שהגי' בשם חדש דכצ"ל כגון שאמר יחול שם מעשר בעודו שבלין אבל אמר לא יחול שם מעשר עד שתמרח ויגיע לחיוב חייב הלוי גם בתרו"ג. וכוונת הרא"מ ז"ל כמ"ש כל הראשונים דע"כ במעשר שאני דחל בשבלין. דע"כ מיירי בשבלין התם. דאם לא חל עד שתמרח בכה"ג חייב בתרו"ג. ומלבד דגם הסברא מצד עצמה ישרה. דכיון דלא חל מעשר רק במירוח א"כ הוי כמעשר שהקדימו בכרי. עוד דכירנא משכבר הימים שראיתי בס' הרוקח שהביא לשון הרא"ם ז"ל וכמו שהגי' השם חדש. ואינו עתה בידי. עכ"פ מ"ש בתוע"ר בדעת הרא"מ אין לו מקום כלל לדעתי
טז) ובמ"ש הראשונים ז"ל דבמעשר גזה"כ הוא דחל גם בשבלים. מהא דדרשינן מעשר מן המעשר ולא תרומה ותרו"מ מן המעשר למעשר ראשון שהקדימו בשבלים. וא"כ חזינן דחל עכ"פ בשבלים. קשה לי למ"ש השאג"א ז"ל בסי' צ"ז דהא דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו לכתחלה. הוא דוקא קודם מירוח משא"כ לאחר מירוח אף דלא ראה עוד פני הבית ולא נתחייב מה"ת. מ"מ תורמין לכתחלה דשפיר קרינן בי' כדגן מן הגורן יעוי"ש. וא"כ למ"ש תוס' בשבת (קכ"ז ע"ב) בחד תי' דהא דמחייבינן בתרומה גדולה במעשר שהקדימו בכרי היינו דוקא לאחר ראיית פני הבית. א"כ מנלן באמת למדרש הא דמעשר מן המעשר למעש"ר שהקדימו בשבלים. דילמא בשבלים בלא"ה לא מהני דהוי דבר שלא נגמרה מלאכתו והוי כמפריש חלה קמח. וקרא להקדימו בכרי קודם ראיית פני הבית דתורמין בזה אף לכתחלה להשאג"א ז"ל. ואשמועינן דפטור מתרו"ג ומנלן לחדש דגם בשבלים מהני. ויעוי' במל"מ פ"ג מה' תרומות יעוי"ש. וצ"ע
יז) והנה אם הכרי שעישר עלי' כבר נתרמה. רק דהמעשר גופי' עוד לא נתרם אי שייך בכה"ג הקדמה לעבור בל"ת. מה שבעצם המעשר איכא הקדמה שעשאו מעשר קודם שהפריש עלי' תרומה. שכתבתי לעיל לדבר פשוט דשייכא בכה"ג הקדמה. אכן נ"ל כעת שהוא מחלוקת הראשונים ז"ל. ודעת רש"י ז"ל נראה דלא שייכא בכי האי גונא הקדמה. דהש"ס בתמורה (דף ד' ע"א) מביא מתני' דדמאי פ"ז הי' לפני' שתי כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת. של זו בזו וש"ז בזו וכו' ואתמר רבי אלעזר אמר לוקה מפני שהקדים מע"ש שבה למעשר ראשון שבחברתה. וכ' רש"י ז"ל דמעיקרא מקמי דאמר של זו בזו קיימא להפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני, והשתא כי מפריש ממנה מעשר ראשון ומעש"ש בשביל אידך כלכלה נמצא מעשר שני של כלכלה זו קודם למעשר ראשון שהי' עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן וכו' ובצאן קדשים כתב דכוונת רש"י ז"ל בכ"ז דבא לתרץ דלא תקשי א"כ אין לדבר סוף כשהפריש מעשרותי' מכרי אחת ואח"כ מכרי השני נמצא מקדים מעשר שני של כרי הראשון למעשר ראשון של כרי השני וכי התחייבה תורה להפריש כל מעשרותי' בכרי אחת ובפעם אחת. ע"ז כתב דשאני הכא כיון דאמר של זו בזו נעשו ככרי אחת. ומדצריך רש"י ז"ל לכל זה ולא פי' כפשוטו. דאיכא בכאן הקדמה בהמעשר שני גופי' שהפריש מכרי שני' על הראשונה. והמעשר שני זה טבול עדיין למעשר ראשון דעוד לא הפריש עלי' מעש"ר. ואיכא בי' גופא הקדמה. ובאמת שמצאתי כן להשיטה מקובצת ז"ל בסוף המס' שפי' כן יעוי"ש
עכ"פ מדברי רש"י ז"ל מוכח דלא שייכא הקדמה בכה"ג. אם ליכא הקדמה בכרי שעישר עלי'. ומדברי ר"ג ז"ל שם משמע קצת דמפרש לה בפשיטות דמקדים מע"ש של כלכלה ראשונה למעשר ראשון של שני' ואסור לו לאדם שיפריש מעש"ש עד שיפריש מכל כלכלה מעשר ראשון. ומשמע מזה דס"ל דשייכא הקדמה גם בשתי כלכלות וכתמיהת הצ"ק. ואולי ט"ס שם בד' רבינו גרשם ז"ל
ואומר בזה ברכת השלום לכת"ה שי' ולכל הנלוים אלי' כנפש תדרשנו לטובה ולברכה כה"י
שלום רב מאדון השלום לכבוד אבא מארי הרב הגדול בתורה ויראה וכו' כש"מ מרדכי יונה ראבינוויץ שליט"א בסלוצק
א) אשר הקשה כבוד אבי יחי' במס' תמורה (דכ"ג ע"א) אמר רב הונא אמר רב הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהשני' מתה. לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרינן לי' התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה. ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן לך התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה. מותיב ר"מ ולא עשו תקנה בקדשים והתניא יאכלו מה ת"ל מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלים עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע. יאכלוה מה ת"ל שאם היתה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא נאכלת על הגסה מאי לאו אפי' רבי לא רבנן. והקשית למ"ש תוס' שם ד"ה דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים וז"ל תימה למ"ו הרמ"ר וכי מאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן וי"ל כגון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה