אפיקי ים חלק א קכז

לאוקמי קרא דמחייב בתרומה גדולה כשהקדימו בכרי וקרא דפטר כשקדימו בשבלים. האי אידגן והאי לא אידגן וכתבו שם בתוס' וז"ל מדנקט אידגן משמע אפי' לא ראה פני הבית. תימה אכתי אפי' הקדימו בכרי נמי לא לחייב אלא באידגן וראה פני הבית. וי"ל דאי לא כתב והרמותם ה"א דכולם חייבים אפי' לא אידגן השתא דכתיב קרא מוקמי לי' במסתבר דהיינו לא אידגן שאפי' ראה פני הבית לא הי' חייב. אי נמי י"ל הא דנקט אידגן היינו ככל דינו שראה פני הבית אלא דמילתא דפסיקא נקט דאיכא למ"ד בב"מ דלא בעי ראיית פני הבית אלא בזתים וענבים בלבד דלאו בני גורן נינהו עכ"ל. הרי דמסתפקים התוס' אם הא דמחייבינן בתרומה גדולה כשהקדימו בכרי. הוא דוקא לאחר ראיית פני הבית. או דגם קודם ראיית פני הבית חייב

וא"כ לצד זה דגם קודם ראיית פני הבית חייב בודאי קשה דלא מוכח מידי מקרא דמכל מתנותיכם דמהני הקדמתו. דילמא מיירי דוקא קודם שראה פני הבית. אבל לאחר ראיית פני הבית לא מהני הקדמתו כלל. ואפי' אם נאמר כהצד השני דלא מיחייב בתרו"ג רק בשראה גם פני הבית. מ"מ יקשה דזהו רק לפי האמת דמהני בכ"מ מסתברא לאוקמי קרא דוקא אחר שראה פני הבית. אבל לרבא דס"ל כ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני. א"כ אדרבה מסתברא לאוקמי קרא קודם שראה פני הבית. דליכא איסור הקדמה ומהני ההפרשה. וגלי קרא דחייב בתרומה גדולה כיון דאידגן ונתמרח בכרי. וכצד הראשון שבתוס'. אבל לאחר ראיית פני הבית. לא מהני הפרשתו כלל כמו בכל התו"כ דלא מהני. וא"כ כמו דלא מוכח מקרא דמעשר מן המעשר כמו כן אין הכרח מקרא דמכל מתנותיכם. שו"מ במנח"ח מצוה ע"ב שכתב בהדיא לשי' רש"י ז"ל בשבת דבשבלים ליכא איסור הקדמה. גם בנתמרח בכרי ועדן לא ראה פני הבית ליכא איסורא לפי"ז וקשה טובא

ד) ולבאר כל חמירא בזה הי' נראה קצת. דהנה עיקר דין זה אם הקדים בשבלים אם עובר בלא תאחר או לא. נראה לכאורה דזהו אבעיא בירושלמי פ"ג דתרומות ה"ג וכמו שכתב גם כת"ה דכן נראה פשטות דברי הירושלמי שם. ואפ"ל דזהו טעמא דרש"י ז"ל בשבת (קכ"ז ע"ב) דבהקדים מעשר לתרומה בשבלין אינו לוקה. דדקדק לומר אינו לוקה. והיינו משום דאבעיא דלא אפשיטא הוא שם בירושלמי. אמנם דלרבי שמואל בר אבא מבעיא לי' שם. מ"מ לרבא בש"ס דילן ע"כ דפשיטא לי' דאיכא איסור אף בשבלים וכמו שהוכחנו מהא דמייתי ראי' מקרא דמכל מתנותיכם דגלי רחמנא הכא דמהני הקדמתו. ואי ס"ל דבשבלים ליכא איסור. א"כ גם כשנתמרח בכרי עדיין ליכא איסור עד שיראה פני הבית. וליכא ראי' מקרא. די"ל דקרא מיירי כשנתמרח בכרי אך קודם שראה פני הבית וע"כ דלרבא פשיטא לי' דגם קודם שבא לכלל חיוב דתרו"מ איכא איסור הקדמה. ובהכי ניחא מ"ש רש"י ז"ל בביצה שם דעבר על לא תאחר אף דמיירי בשיבלים. משום דרבא הוא דמשני לה התם דקנסא הוא ללוי. ולכן שפיר פי' רש"י ז"ל דהקנסא הוא על שגרם לעבור על דברי תורה. דהוא על לאו דלא תאחר. דלרבא לשיטתי' ע"כ דאיכא איסור גם בשבלים. ועדיין יש מן הדוחק בזה ואינו מיושב כ"כ

ה) ויותר הי' נ"ל בזה לפמ"ש בפני משה ז"ל לפרש האבעיא בירושלמי שם. דהכי איתא התם רבי שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשבלים עובר או אינו עובר אלא על הסדר. וכ' המפרש ז"ל וז"ל מעש"ר שהקדימו בשבלים דקיי"ל דפטור מתרומה גדולה אם זה הוי כהקדים המעשר ראשון ועובר או דילמא אינו עובר אלא על סדר שהקדים המאוחר להמוקדם וכאן שלא הופרשה התרומה כלל אינו בכלל זה ואינו עובר ולא אפשיטא. עכ"ל. וכ"כ בס' נחלת יהושע בסי' ה' כמו שהביא גם כת"ה במכתבו. ואף שמה שפטור מתרומה גדולה במעש"ר שהקדימו בשבלים. הוא דוקא חלק המעשר שנתן ללוי אבל הכרי שנשאר לבעה"ב חייב בתרו"ג כמבואר ברש"י (ביצה די"ג ע"ב) בד"ה פטור. ולחנם הביא כתה"ג מדברי הר"ש פ"ה דפאה מ"ב. צ"ל דמיירי דהכרי שעישר עלי' באמת כבר נתרמה ג"כ. ורק שעישר עלי' משבלים שלא נתרמו עדיין. ואין הקדמה רק בהמעשר עצמו. והתורם מדבר שנגמרה מלאכתו למעשר על דבר שלא נגמרה ג"כ תרומתו תרומה. וע"כ אבעיא לי' אם שייך לעבור משום ההקדמה שבמעשר עצמו. כיון דפטור מתרומה גדולה. וכמו שכתב כתה"ג כ"ז. ובאמת אינו דוחק ג"כ לפרש כן דהכרי כבר נתרמה. דבאמת כל הני דוכתי דנזכר מעש"ר שהקדימו בשבלים. או שהקדימו בכרי. הכל אמעשר גופי' קאי. דהכרי לעולם חייב בתרומה גדולה. וכמו כן י"ל דגם ההקדמה לא הי' אלא במעשר גופי'

ולפי"ז הי' אפ"ל בהיפך דזהו פשיטא דאם הקדים מעשר ראשון בשבלים באופן דגם אלה שעישר עליהם לא נתרמו עוד. והי' הקדמה בהם. בזה פשיטא דאיכא לאו דלא תאחר. דכו"ע מודים דמצוה הוא לכתחלה גם בשבלים להקדים תרומה למעשר וכמ"ש הר"ש פ"ה דפאה מ"ב. וא"כ אפ"ל דגם בדיעבד איכא לאו וכן הירושלמי לא מבעיא לי' רק על המעשר שפטור מתרו"ג, ובאופן שעישר על כרי שכבר נתרמה. וי"ל שזהו ג"כ כוונת רש"י ז"ל בשבת דמ"ש דאם הקדים מעשר לתרומה בשבלים אינו לוקה. כוונתו להאבעיא בירושלמי באופן שלא הי' הקדמה רק בהמעשר, וזהו בעיא דלא איפשיטא שם ולכן כתב דאינו לוקה. אבל לא מיירי היכא שהי' הקדמה גם בחלק הבעה"ב. דבזה וודאי לוקה ג"כ. וא"ש לפי"ז שלא יהי' סתירה כלל לדברי' בביצה שם דשפיר עובר בלא תאחר היכא שהי' הקדמה ממש גם בשבלים. וא"ש גם ש"ס דתמורה דשפיר מוכח מקרא דמהני כיון דלעולם איכא איסור הקדמה. וא"ש גם קושי' השמחת יו"ט דלא קאמר מקרא דמעשר מן המעשר אף דקיימינן השתא לפי"ז דגם בשבלים איכא איסור. מ"מ מקרא דמעשר מן המעשר אין ראי' די"ל דמיירי באופן שעישר על כרי שכבר נתרמה ואין הקדמה בחלק הבעה"ב. ובהמעשר גופי' הוא בעיא בירושלמי די"ל אינו עובר כלל. וא"כ אין ראי' מקרא זה. לזה קאמר מקרא דמכל מתנותיכם דמיירי בהקדים בכרי. וא"כ אפי' אם הכרי שעישר עלי' כבר נתרמה. מ"מ איכא הקדמה במעשר גופי'. כיון דמחויב ועומד לתרום מהמעשר. וא"ש הכל: