אפיקי ים חלק א קכד

ומתנות עניים כמבואר שם. ואפ"ה חשיב לה הש"ס בטלו לעשה. ומוכרח אחת משתי אלה. או דלא קיי"ל כהאי לישנא דממון שאין לו תובעין ואפי' לצאת ידי שמים פטור או דגם במחויב עדיין לצי"ש מ"מ שפיר מקרי בטלו לעשה. ראיתי עתה דיסוד זה אינו. ומוכרח הוא ההפך מזה מדברי כל הראשונים ז"ל. דבחולין שם גבי מזיק מתנות כהונה פסקו כלישנא דממון שאין לו תובעין וחייב לצי"ש וזאת נראה מוכרח מפשטות הסוגיא דב"מ (דף ס"ב ע"א) גבי לאו דרבית. וכן מפשטות ד' הראשונים ז"ל שם. דאף באינו מחויב בקיום העשה רק לצאת ידי שמים מקרי לאו הניתק לעשה ואין לוקין עלי' וא"כ באמת יקשה דהאיך אמרינן דמקרי בטלו לעשה כשקנה הפאה בשנוי. הא אכתי מחויב הוא בקיום העשה לצאת ידי שמים. ואכתי לאו הניתק לעשה הוא

ח) אולם באמת נראה דלק"מ. דנראה פשוט דאף דאיכא חיוב לצאת ידי שמים במזיק מתנות כהונה או מתנות עניים. מ"מ אין זה מצד חיובא דמצות נתינה לכהן או מצות תעזוב לעניים. דפשוט הוא דמצות נתינה או מצות תעזוב לא שייכא רק כשהוא בעין משא"כ בליתא בעין לא שייך דיהי' חיוב נתינה או עזיבה לשלם בדמים. והא דאיכא חיוב לצאת ידי שמים הוא רק מדין גזל השבט או גזל עניים. אבל מצות נתינה ועזיבה כבר בטלה לה לגמרי. א"כ א"ש מאי דחשיב לה הש"ס בטלו לעשה כשקנה הפאה בשנוי. משום דבאמת מצות תעזוב נפקעה לגמרי דאינה אלא כשהתבואה בעין אבל כשקנה התבואה בשנוי ל"ש דיהי' על הדמים מצות תעזוב. ורק מדין גזל עניים בעלמא יחויב לצי"ש בשילום דמים. ודין ממון בעלמא הוא ולא מצד מצות תעזוב. וא"כ שפיר הוי בטלו לעשה דתעזוב לגמרי ולא הוי תו ניתק לעשה כלל וא"ש. ועי' בר"ן בסוגיא דמזיק מתנות כהונה

ט) והי' נראה עוד בזה. דהנה בכו"פ סי' ס"א סט"ו בשו"ע עמש"ש בפנים דאם הזיק מתנות כהונה חייב לצי"ש. כתב בכרתי לעי' בתומים סי' כ"ח שפלפל שם היכא שחייב לצי"ש אי מהניא תפיסה. ומשמע דעת רבינו ז"ל דגם בזה יש סברא לומר דמהניא תפיסה. וקשה לכאורה מש"ס דסנהדרין (דף פ"ח ע"א) דאמר שם גבי זקן ממרא. פאה בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן. דתנן מצות פאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה כו' עד שלא מירחו מירחו מעשר ונותן לו. משום ר"י אומר אף מפריש מן העיסה. וכתב רש"י ז"ל בד"ה אף מפריש מן העיסה וז"ל אם טחנה ולשה ולת"ק טחנה פטור דקני' בשנוי. ואם בא עני ונטל כדי פאה משטחנה לר"י לא הוי גזל לרבנן הוי גזל עכ"ל, וכבר כתבנו דהא דפטור לת"ק כשקני' בשנוי. מבואר מדרש"י ותוס' ז"ל בב"ק (דס"ו ודצ"ד ע"א) דהוא משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין. וכמו בלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו בראשית הגז והיינו דהוי מזיק מתנות כהונה. וא"כ גם הכא בפאה עכ"פ יהי' חיוב לצי"ש גם לבתר דקני' בשנוי. ולמאי דכתב בכו"פ דיש סברא לומר במזיק מתנות כהונה דמהניא תפיסה. א"כ גם הכא מהניא תפיסה דמ"ש. וא"כ היכי כתב רש"י ז"ל דאם בא עני ונטל כדי פאה משטחנה ת"ק הוי גזל. הלא גם לת"ק מהניא תפיסה אף לבתר דקני' בשנוי

י) וע"כ הי' נראה דמוכרח מזה דאם קנה התבואה בשנוי לת"ק או אכל העיסה לר"י. ליכא חיובא כלל אפי' לצאת י"ש ולא דמי למזיק מתנות כהונה. דפסקינן דמחויב עכ"פ לצאת י"ש. דזהו דוקא באם כבר הי' מבורר חלק הכהן. כגון שאכל תרומה קודם שבא ליד כהן. או כגון זרוע ולחיים וקבה שהן מבוררין לחלקו של כהן מעצמן. משא"כ אם אכל טבלים שלא הופרש מהן תרומה עדיין. נראה מד' הש"ס בחולין שם (דף ק"ל ע"ב) גבי הא דמייתי ברייתא מניין לבעה"ב שאכל לפירותי' טבלין כו' שפטור מן התשלומין ת"ל לא יחללו וגו' אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך. הא משעת הרמה ואילך מיהא משלם ואמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה. הרי דס"ל להש"ס בס"ד דברייתא דלא כר"ח וס"ל דמזיק מתנות כהונה חייב. ואפ"ה אם אכל טבלים פטור. וע"כ דבזה מודו כו"ע מגזה"כ דלא יחללו וגו' דאין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך. וקודם הרמה אין לו לכהן שום זכיי' ול"ש לחיובי' לבעה"ב כלל. ועמש"ש בס' לב ארי' ע"ד תוס' ז"ל בד"ה דאתו לידי' יעוי"ש. וא"כ י"ל ה"ה נמי כשעשה בעה"ב שנוי בתבואה וקנאה בזה. ולא הוברר מעולם חלק עניים כלל. י"ל ג"כ דליכא חיובא כלל אפי' לצי"ש דהו"ל כאוכל טבלים. וחד דינא למתנות כהונה ומתנות עניים בכ"ז כמבואר בש"ס שם. ואף דבדברים שאינם טובלים ל"ש הפרשה כלל. מ"מ לא נימא משו"ז דיש להן לעניים חלק בתבואה יותר מכהנים בטבלים. אמנם מדרש"י ז"ל ותוס' ז"ל גבי לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו. שפי' דטעמא משום דהו"ל מזיק מתנות כהונה. וכ"כ כל הראשונים ז"ל שם. ואדרבה הקשו מאי קמ"ל ר"ח מתני' היא עיי"ש בתוס' (דף קל"ז ע"ב) בד"ה עד שצבעו. נראה בעליל דלא ס"ל לחלק בכך. וע"כ הדבר עוד צריך תלמוד אצלי ועיון רב

יא) ובסוגיא זו דקיימו ולא קיימו. ראיתי לבעל הפלאה ז"ל בחי' על סדר הש"ס. שהק' אמ"ש תוס' ז"ל בד"ה הניחא (דט"ו ע"א) דלא מקרי קיימו אלא אם קיים העשה בתוכ"ד לעבירת הלאו. א"כ תקשה מתני' דאונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר. וע"כ הא דישראל מחזיר ואינו לוקה מיירי לפי"ז שמחזיר בתוכ"ד לגירושין. וא"כ יקשה כהן נמי בתוכ"ד יחזיר ויבטל הגירושין למפרע. דהא דקיי"ל דתוכ"ד כדבור דמי חוץ ממגרש וכו' היינו מדרבנן אבל מדאורייתא גם מגרש ואינך יכולים לחזור תוכ"ד כמו שפי' רשב"ם ז"ל בב"ב דף קכ"ט. וא"כ יקשה אמאי כהן לוקה ואינו מחזיר. יחזיר ויבטל הגירושין מדאורייתא עיי"ש שהניח בצע"ג

יב) ולענ"ד הי' נראה בזה. דכיון דהתורה ניתקה הלאו דלא יוכל לשלחה לעשה לומר דזהו עונשו של הלאו דעשה זאת והנצל ממלקות כפרש"י ז"ל בסוגיין. א"כ אם נאמר דאין לו תקנה בקיום העשה רק בתוכ"ד לגירושין. יקשה דהרי אז אם מחזירה מבטל הגירושין למפרע. ולאו משום קיום העשה הוא כלל דאינו מקיים עשה כלל בחזירתה כיון דנתבטלו הגירושין. וע"כ דתקנתא דעשה,. תהי' אחר עבור התוכ"ד של הגירושין. דאז תו אין ביכולתו לבטל הגירושין למפרע. ואז יש לו עצה זו דקיום העשה בתוכ"ד מאז נגמרה