אפיקי ים חלק א קכג

פ"ט מהל' בכורים כתב דכן דעת הרמב"ם ז"ל כתוס' ז"ל דללישנא בתרא חייב לצאת ידי שמים ופסק כלישנא בתרא ולחומרא. וכן פסק בהדיא בטושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף ט"ו דחייב לצי"ש. וא"כ לכאורה איכא למימר דלא מקרי ביטול העשה אם מחויב בה לצאת ידי שמים ובשיטה מקובצת בב"מ ר"פ איזהו נשך משמע ג"כ דעת ראשונים ז"ל דאם מחויב בעשה לצי"ש מקרי ניתק לעשה. ועי' במפרשי הים ריש ב"ק מ"ש בזה

ג) אכן מש"ס דמכות נ"ל להכריח אחת משתי אלה או דהיכא דאינו מחויב רק לצי"ש לא מקרי ניתק לעשה. או דקיי"ל דמזיק מתנות כהונה אף לצי"ש פטור דהש"ס שם פריך דמשכחת לה ביטלו בפאה דרחמנא אמר לא תכלה. לעני ולגר תעזוב. ותנן מצות פיאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרין וכו' ופרש"י ז"ל משכחת לה בביטלו כגון שטחן את החטין דתו לית לי' לקיומי' לעשה שהרי קנאו בשנוי כדתניא דבעודן חטין מחייבו ליתן אבל אם טחן לא. ומבואר בש"ס חולין שם דהאי דינא דמזיק מתנות כהונה הוי גם במתנות עניים כדפריך שם מבעה"ב העובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני וכמו שביארו התוס' ז"ל שם דחד דינא אית להו. והא דאמרינן בפאה דאם קנאו בשינוי תו לא מחייב לתת. הטעם דהוי כמזיק מתנות כהונה. וכמו שפרש"י ותוס' ז"ל בריש פרק רה"ג אמתני' דלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור וה"נ מהאי טעמא הוא. א"כ מדפריך הש"ס דהוי ביטלו בטחן החטים דקנה בשנוי. ע"כ או דפטור אף לצי"ש. או דאף שמחויב לצי"ש. מ"מ לא מקרי תו ניתק לעשה. ועי' בפרש"י ז"ל בב"ק דס"ו ע"א שכתב הטעם דלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור משום דקנה בשנוי והו"ל ממון שאין לו תובעין. וכן פרש"י ז"ל בב"ק דצ"ד ע"א בד"ה אף דזהו גם טעמא דת"ק שם בפיאה דקנה בשנוי והו"ל ממון שאין לו תובעין. עכ"פ כיון דקרי לה הש"ס בכה"ג ביטול העשה א"כ במתנות כהונה כה"ג ג"כ מקרי שבטל לעשה. וא"כ משכ"ל לאו דגזל בביטלו ולא בטלו. וקשה קושי' ה"גדול" ז"ל. ועי' בתוס' ב"ק (דף ס"ו ע"א) בד"ה לא הספיק ליתנו עד שצבעו. שכתבו דהוא דין אחד עם מאי דאמרינן שם (בדף צ"ד ע"א) גבי פיאה דקנה בשנוי יעוי"ש והוא כמ"ש

ד) ובאותו מעמד אמרתי לתרץ, דלק"מ. דפשוט הוא בכ"מ דגזלן לא נעשה במחשבה בעלמא ואם הי' אצלו דבר של חבירו וחישב עלי' לגוזלו לא נעשה ע"ז גזלן טרם שיעשה מעשה גזילה. וכמו שפרש"י ז"ל בב"מ (דף י' ע"ב) בד"ה גגו חצירו וקרפיפו מנין וז"ל שאם נכנסה שם ונעל בפני' לגונבה שהוא חייב. וכמו שביאר בקצוה"ח סי' שמ"ח סק"ב דדוקא נעל בפני' לגונבה דהי' בזה מעשה גניבה אבל במחשבה לחוד לא נעשה גנב. וא"כ אפי' אם נימא דשייך גזל ממש במעכב מתנות כהונה לעבור גם בלאו גמור. מ"מ במחשבה לחוד שחישב לעכבן ולא ניתן לכהן לא נעשה גזלן. ואימתי נעשה גזלן רק כששרף או שאבדן דעשה מעשה גזילה. א"כ לא שייך למחשבי בכה"ג בביטלו ולא ביטלו. דמעולם לא נתחייב בעשה כלל. דלא נעשה גזלן עד ששרף. ולא נתחייב מעולם בעשה. משום דהוי מזיק מתנות כהונה ופטור. ובטלו לא הוי רק אם נתחייב בעשה ובטלה אח"כ. משא"כ בכה"ג הוי ככהן שגירש דמעולם לא נתחייב בעשה כלל. וא"ש. והסכים אז לדברי בזה ואמר כי כונתי לדעתו בזה. וגם הוא אמר כן בישוב הקושיא

ה) אפס כשאני לעצמי נלע"ד דיש עוד מקום עיון בזה. דהנה קיי"ל בעלמא דאם מגביה דבר של חבירו ע"מ לחסרו מן הבעלים ולאבדו. נעשה עלי' גזלן תכף בהגבהה ונתחייב בהשבה. וכמבואר בש"ס גיטין (דנ"ג ע"ב) גבי מנסך למ"ד מנסך ממש. דמשו"ה לא אמרינן דקלב"מ. דמעידנא דאגבי' קניא מתחייב בנפשי' לא הוי עד שעת ניסוך. והיינו דבהגבהתו ע"מ לנסך. כיון דהוא לחסר מן הבעלים נעשה גזלן. ועי' תורת גיטין שם. וכן מבואר בב"ק (דף צ"ח ע"א) גבי הזורק מטבע של חבירו לים הגדול דקאמר וה"מ דאדי' אדויי אבל שקלי' בידי' מגזל גזלי' השבה בעי מיעבד. ויעוי' בחו"מ סי' שפ"ו ובש"ך שם. וא"כ אם באמת שייך גזילה ממש במעכב מתנות כהונה. וקי"ל בכ"מ דאינו נעשה גזלן רק בעושה מעשה גזילה בקנין דאז נעשה גזלן ונתחייב בהשבה. אבל המזיק ממון חבירו ולא עשה קנין כלל ולא שקלי' גם בידי'. זהו רק מזיק ולא גזלן. ומזיק לחוד. וגזלן לחוד. והוא פשוט ומבואר בכ"מ. וביחוד בש"ס דב"ק דצ"ח שם דמחלק בין אדיי' אדויי לשקלי' בידי'. וא"כ אם נאמר דשייך במעכב מתנות כהונה גזל ממש וא"כ אם הגבי' או נטל בידי' ע"מ לשרוף ולאבד. תכף נעשה גזלן בהגבהתו כמו בעלמא במגבי' חפץ חבירו ע"מ לאבדו. ומתחייב תכף בהשבה מעליא. דהוי גזלן גמור בקנין גזילה. וכששרף אח"כ ביטל ממש לעשה דהשבה. וא"כ משכחת לה שפיר בבטלו בכה"ג והדר תקשי קושי' ה"גדול" ז"ל. ועי' כתובות דף ל' ע"ב). וע"ע בס' ים התלמוד בריש ב"ק דכ' ג"כ בכה"ג

ו) אכן אפשר. דבעלים המגביהין מתנות כהונה שבידם ע"מ להזיק. ל"ש דנעשה גזלן בהגבהה כיון דמונח ברשותם מקודם. וכמו בגזבר הנוטל מן ההקדש דלא מעל בנטילה אף שנתכוין לגזול ולא הוי כמו באחר דמעל בנטילה. כיון דמונח מקודם ברשותו וכ"כ בהדיא בהפלאה כתובות (ד"ל ע"ב) דבבעלים המגבי' תרומה שלו שהפריש ולא נתן לכהן. ל"ש לומר מדאגבי' קניא דהוי כגזבר. וכן העיר גם כבוד ידידי הרב הגאון מ' מרדכי אלי' שליט"א הגאב"ד דוואשילקאווא. אך לפי"ז כיון דלא שייך קנין גזילה. ממילא לא שייך גם חיוב השבה כלל. וכששרף או אבד בידים הוי רק מזיק ולא גזלן. וא"ש בלא"ה דברי הש"ס דמכות. וכן מסתבר דלא שייך בכה"ג גזילה ממש. ועי' ברש"י ב"מ (דף כ"ו ע"ב) בד"ה עובר יעוי"ש. ועי' בחו"מ סי' ל"ד בקצות סק"ח ובנתיבות ובמשובב שם

ז) ובמ"ש לעיל להוכיח מש"ס דמכות דפריך דמשכחת לה בטלו בלאו דפאה. וקשה לכאורה הא טעמא דפטור כשקנה בשנוי הוא משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין וכפרש"י ז"ל בב"ק (דצ"ד ע"א). וא"כ לכאורה בודאי איכא חיוב לצאת ידי שמים. כמ"ש הראשונים ז"ל גבי מזיק מתנות כהונה דלטעמא דממון שאין לו תובעין איכא חיוב לצי"ש. וחד דינא הוא למתנות כהונה