אפיקי ים חלק א קכ

שוב לא יגמרו ב"ד הדין. ולא יבוא לידי חיוב מיתה אף אם יוזמו דאין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ע"פ. וא"כ לא הוי שוב לאו שניתן לאזהרת מב"ד עכשי'. וממילא לקו משום ל"ת. וע"כ דגם מלקות ליכא קודם גמ"ד. ועי' באמרי שפר שם לידידי הרב הגאון הנ"ל מ"ש אלי לתרץ זה

ד) אמנם ראיתי דז"א. דאפי' אם נאמר דבהוזמו קודם גמ"ד בעלמא ליכא מלקות גם מל"ת ע"כ צ"ל דהוא משום דילפינן מחייבי גליות דג"כ המלקות מלא תענה, ומ"מ בעינן גמ"ד כמ"ש. א"כ זה שייך רק בהזמה אבל לא בהכחשה. דכל הלמודים בש"ס הוא דוקא בהזמה. אבל לא בהכחשה. והכחשה מהזמה ליכא למילף בודאי דהזמה חידוש הוא. וא"כ אכתי תקשה מנ"ל להש"ס להוכיח מר"א דילמא מיירי בקודם גמ"ד והוכחשו ובא הרוג ברגלי'. ועל הכחשה בודאי לוקין גם קודם גמ"ד. וע"כ צ"ל דאדרבה דהכריח הש"ס דר"א מיירי לאחר גמ"ד. דאי קודם גמ"ד מאי אריא הוכחשו אפי' הוזמו נמי. דס"ל להש"ס דמלא תענה לוקין בהוזמו גם קודם גמ"ד. וא"כ מדאמר הוכחשו בנפש. ע"כ דמיירי באחר גמ"ד. דאז אם הוזמו חייבין מיתה. וע"כ אמר שהוכחשו. ומוכיח הש"ס שפיר. וא"כ יהי' אדרבה ראי' מש"ס זה. דגם קודם גמ"ד לוקין העדים מלא תענה. וקצת י"ל דליכא לאוקמי הא דר"א בקודם גמ"ד דא"כ מאי קמ"ל. אבל בלאחר גמ"ד קמ"ל דהכחשה לאו תחלת הזמה. ודוחק

ה) אכן מצאתי בשיטה מקובצת שם אהא דר"א וז"ל עדים שהוכחשו בנפש וכגון שנגמר הדין על פיהם קודם שהוכחשו דכיון דהכחשה תחלת הזמה היא א"כ צריך שיגמר הדין קודם ההכחשה דאין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ע"פ עכ"ל בשם תלמידי הר"פ ז"ל ועיי"ש עוד בד"ה הו"ל דמוכח מד' דמלקות דכאש"ז הוי קנס עיי"ש. עכ"פ למדנו מדברי' ז"ל הלכות גדולות בזה. דפשיטא לי' דבהוזמו קודם גמ"ד ליכא מלקות מל"ת. ובהכחשה תלי לה במחלוקת דהכחשה תחלת הזמה. דאם הכחשה תחלת הזמה. דין הזמה עלה ואין לוקין ג"כ קודם גמ"ד. ועי' ש"ס כתובות (ד"כ ע"א): ואם לאו תחלת הזמה היא. לוקין גם קודם גמ"ד. ונפשט חלק מספיקתינו. וא"ש בלא מוקי הש"ס הא דר"א בקודם גמ"ד ולעולם ס"ל הכחשה תחלת הזמה. דז"א. דאם היא תחלת הזמה אז אין לוקין גם בהכחשה קודם גמ"ד. וא"ש

ו) שוב התבוננתי בזה ונראה לי שיש להוכיח ד"ז מש"ס ערוך בסנהדרין (דף ל"ב ע"ב) דאיתא שם אמתני' דדיני נפשות פותחין בזכות. היכי אמרינן אמר רב יהודה הכי אמרינן להו מי יימר כדקאמריתו א"ל עולא והא חסמינן להו וכו' אלא אמר עולא הכי אמרינן יש לך עדים להזימן א"ל רבה וכי פותחין בזכותו של זה שהיא חובתו של זה. ופרש"י ז"ל לחזר אחר עידי הזמה כדי שיהרגו הראשונים. ופריך הש"ס ומי הויא חובתו והתנן אין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם. ואי ס"ד דגם אם הוזמו עדים קודם גמ"ד אף דאין בהם חיוב הזמה מ"מ לוקין מלא תענה א"כ מאי פריך הש"ס ממתני' דאין העדים זוממין נהרגין. הרי אכתי הוי חובה לעדים דיתחייבו עכ"פ מלקות אם יוזמו. והרי מוכרח מזה דס"ל להש"ס דאף מלא תענה אין לוקין בהוזמו קודם גמ"ד. וכמ"ש בשיטה מקובצת. וא"כ לכאו' ע"כ ס"ל לש"ס דמחייבי גליות ילפינן לכל מלקות מלא תענה דבעינן גמ"ד דוקא. וא"כ ה"ה בעידי בן גרושה וב"ח ג"כ ליכא מלקות בהוזמו קודם גמ"ד אפס יש לחלק. דבחייבי גליות דילפינן בהו מגז"ש מחייבי מיתות דאין לוקין קודם גמ"ד. ע"כ דגם מלא תענה אין לוקין בהו מקודם. דאם לא כן מאי נ"מ. כיון דלעולם אין בהם חיוב מכאשר זמם. וליכא למימר כמ"ש לעיל לענין חייבי מלקיות. א"כ שוב ילפינן להיפך חייבי מיתות מחייבי גליות. דגם בהו אין לוקין כלל קודם גמ"ד. אבל בעידי ב"ג וב"ח וכן עדים דעלמא דלאו חייבי מיתות וחייבי גליות י"ל עדיין תבעי

העולה מדברינו. דבחייבי מיתות וחייבי גליות בודאי אין לוקין העדים מל"ת קודם גמ"ד. ובעידי ב"ג וב"ח אין לנו הכרח מש"ס. ומסתברא דילפינן מחייבי מיתות וחייבי גליות. וליכא לעולם מלקות בהוזמו קודם גמ"ד

ז) וידידי הרב הגאון מוהר"א קליאצקי שליט"א בתשובתו אלי בספרו שם. כתב דבעידי ב"ג וב"ח בלא"ה פשוט דאין לוקין העדים בהוזמו קודם גמ"ד. כיון דעדותן לא מהניא כלל עד אחר גמ"ד אפי' אם האמת כדבריהם. דקיי"ל הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג וב"ח כל קרבנות שהקריב קודם לכן כשרין. ונמצא דאין בעדותן כלום קודם גמ"ד עיי"ש ואינו נ"ל. חדא דעיקר הסברא תמוה דאטו משום שאין תועלת בעדותן רק מכאן ולהבא ולא למפרע. לאו עדות שקר מקרי ומדוע לא ילקו מלא תענה. ואין שייכות זה לזה לדעתי. ועוד דגם למפרע נעשה חלל לענין דבני' הוו חללים ואף דגם הם לא יחללו עבודה רק מהיום. מ"מ מהניא עדותן למפרע לפסול בנים שנולדו עד היום

סימן מא

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב הג' חריף ובקי מ' חנוך אברהם העניך שליט"א ברילל בפיעטרקוב

אחדשה"ט וכו'

א) ראיתי מה שהקשה כ"ת בהקובץ "כנסת חכמי ישראל" סי' צ"ה למ"ש במנח"ח מ' תקנ"ח דאם אנס חרשית קטנה חייב לקדשה ע"י אבי' אבל אם היא גדולה פטור מעשה דולו תהי' לאשה כיון דאינו יכול לקדשה. והק' מש"ס דמכות דף ט"ז דמהדר לאשכוחי מלקות בלאו דלא יוכל לשלחה באונס שגירש ע"י ביטול העשה, והא משכח"ל באנס חרשית קטנה וקידשה ע"י אבי' ואח"כ גרשה על ידו ושוב אינו יכול לכונסה דהיא