אפיקי ים חלק א קיט

עודנו חי. הלא הוא ש"ס ערוך בגיטין דמ"ג ע"א דבעי שם חצי עבד וחצי ב"ח יש לו קדושין או לא ומביא מברייתא המית מי שחצי עבד וחצי ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשי'. ואי אמרת קדושי' לאו קידושין יורשין מנא לי'. אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טריפה ומאי יורשי' נפשי'. אמר רבא שתי תשו' בדבר חדא דיורשי' קתני ועוד כופר הוא ואינו משתלם אלא לאחר מיתה. ועי' ברש"י שם. ובאב"מ בסי' ח' מביא בשם שיטה מקובצת בב"ק דעיקר הטעם דאינו משתלם כופר רק לאחר מיתה. הוא משום דכתיב השור יסקל וכמיתת הבעלים כך מיתת השור ורוצח אינו נהרג עד שימות הנרצח לגמרי עיי"ש הרי מוכרח מזה דאין ציור בעולם שיהי' הורגין לרוצח כ"ז שהנרצח חי. דאל"כ משכח"ל שפיר שישלם גם כופר מחיים ושפיר איכא לאוקמי מאי יורשי' נפשי'. וצע"ג

ואסיים בברכת השלום כנפשך ונפש בנך המפלל לד' בעד טוב שלומך כל הימים

יחיאל מיכל

ראבינאוויץ

[לעכאוויטש טו"ב כסליו תרס"ב

] סימן מ

חקירה בהא דקיי"ל אין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ע"פ. אם הוזמו קודם גמ"ד אם יש בהם חיוב מלקות מלאו דלא תענה. וכן איך הדין בעדי ב"ג וב"ח אם הוזמו קודם גמר דין

גרסינן (מכות ד"ה ע"ב) מתני' אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם וכו'. ובגמ' שם. חייבי מלקיות מנין ת"ל רשע רשע. חייבי גליות מנין אתיא רוצח רוצח. ופרש"י ז"ל בד"ה חייבי גליות מנלן. העידוהו שחייב לגלות והוזמו ותנן במתני' סופג את הארבעים מנלן עד שיגמר הדין דהני הואיל ולאו מכאשר זמם קא מתרבו לא אתי מלקות דידהו מגז"ש דרשע רשע דמההוא לא ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות דהאי רשע רשע בנידונין כתיב עכ"ל וכ"כ תוס' ז"ל

א) ונסתפקתי לפי"ז בעדים שהוזמו קודם גמ"ד אי איכא מלקות בהו עכ"פ מלאו דל"ת. דגלי עלי' קרא דלקי מוהי' אם בן הכות הרשע במקום דליכא חיובא דכאשר זמם כמבואר לעיל בד' ב' וא"כ אם הוזמו קודם גמ"ד דליכא חיובא דכאש"ז ילקו מלא תענה. למאי דפי' רש"י ותוס' ז"ל דמגז"ש דרשע רשע לא ידעינן רק מלקות דמכאשר זמם אבל לא מלקות דמלא תענה. וא"כ מגז"ש דרוצח רוצח נמי לא נוכל למילף רק לחייבי גליות. אבל בעלמא י"ל דלוקין מלא תענה גם בהוזמו קודם גמ"ד. וכן יש לחקור בעדי בן גרושה וב"ח דמלקות דידהו בהוזמו. ג"כ מלא תענה אפשר דלקי גם קודם גמ"ד. דאין לנו לימוד לדידהו ואפשר דכיון דידעינן בחייבי גליות דאין חייבין רק עד שיגמר הדין ע"פ. והתם המלקות מלא תענה. שוב ילפינן מינייהו לכל מקום דגם מלא תענה אינם חייבים קודם שנגמר הדין. וזה כמה נסתפקתי בזה. ועי' בס' אמרי שפר לידידי הרב הגאון ר' אלי' שליט"א הגאב"ד דמארימפאל בסי' ל"ח מ"ש שם אלי בארוכה בנידון זה. ושו"מ שנסתפק בזה המנחת חינוך מל"ז ולא העלה לפשוט

ב) ואין להוכיח מהא דמהדר הש"ס ללמוד דבחייבי מלקיות אין לוקין מכאשר זמם עד שיגמר הדין. ואי נימא דמלא תענה לוקין העדים גם קודם גמ"ד. א"כ מאי נ"מ בהו בין קודם גמ"ד לאחר גמ"ד סוף סוף איכא מלקות. ומוכרח עכ"פ דבחייבי מלקיות אין לוקין כלל קודם שהוזמו מגז"ש דרשע רשע. דאין זה הכרח. חדא די"ל דהש"ס בעי אליבא דר"מ בד"ד שם דס"ל דבמעידין לחבירו שחייב מלקות והוזמו לוקין שמונים משום ל"ת ומשום כאש"ז. וא"כ אם הי' שייך חיוב דכאש"ז קודם גמ"ד הי' לוקין שמונים. ועתה לא ילקו רק ארבעים מלא תענה. ועוד דנ"מ גם לרבנן דר"מ בהעידו שחייב מלקות שמונים שעבר עבירה דאית בה תרי לאווי. א"כ אי מכאשר זמם ילקו שמונים. ואי מלא תענה לא ילקו רק ארבעים. ועוד נ"מ למאי שחקרתי במק"א דעדים זוממין דקנסא הוא. אם גם כשלוקין או נהרגין מכאש"ז הוי קנסא ואם יודו יפטרו. וכן נראה מד' רבה לעיל ד"ב ע"ב תדע שהרי לא עשו מעשה ונהרגין ומשלמין וברש"י שם. ועי' הגרש"ש בכתובות ל"ג הרגיש בזה. א"כ איכא נ"מ. דאם הי' חייבין גם קודם גמ"ד מכאש"ז. וכל דאיכא חיובא מכאש"ז אז אין לוקין כלל מלא תענה. דלא קרא דלקי עלי' רק היכא דליכא חיובא דהזמה. וכמבואר בתוס' ב"ק דע"ד ע"ב בד"ה הו"ל עיי"ש. אז הי' חיוב המלקות רק קנסא ואם מודו מפטרו. ואם יהי' החיוב מלא תענה. הוי כמלקות דעלמא ולא מהני הודאה אמנם ד"ז צריך בירור עוד עכ"פ מ"ש מקודם בודאי הוי נ"מ רבתא. וא"ר כלל מזה

ג) והי' נ"ל להוכיח דגם מלקות מלא תענה ליכא קודם גמ"ד מש"ס דב"ק (דף ע"ד ע"ב) דמוכיח דר"א ס"ל דהכחשה לאו תחלת הזמה היא מדקאמר עדים שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד הכחשה תחלת הזמה היא אמאי לוקין הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עלי' וכתבו שם בתוס' ז"ל לפרש ד' הש"ס. אע"ג דבעלמא קיי"ל דאם רק אפשר לבוא לידי חיוב מיתה. אף דהשתא התרו למלקות ולא למיתה ולא יכול לבוא עכשי' לחיוב מיתה. מ"מ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד. א"כ אף אם ס"ל לר"א הכחשה לאו תחלת הזמה היא ואם הוכחשו ואח"כ הוזמו אינן נהרגין. מ"מ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד כיון דמשכחת לה מיתה בהאי לאו בהוזמו לחוד. וכ' דה"ט בזה. משום דבלא תענה גלי קרא דלקי מוהי' אם בן וגו' וכיון דגלי קרא מוקמינן לי' לקרא במקום שאינו יכול לבוא לידי חיוב מיתה כגון עדי בן גרושה וב"ח או עדים שהוכחשו בנפש למ"ד הכחשה לאו תחילת הזמה וא"כ לא יוכל לבוא לידי חיוב מיתה. אבל למ"ד נהרגין אין סברא להעמיד בזה הפסוק כיון דיכול לבוא לידי חיוב מיתה כשהוזמו לבסוף. ואי נימא דעדים שהוזמו קודם גמ"ד איכא מלקות מלא תענה. א"כ מאי מוכיח הש"ס מדר"א דאמר עדים שהוכחשו בנפש לוקין. דילמא מיירי בהוכחשו קודם גמ"ד וכיון דהוכחשו ובא הרוג ברגלי'