אפיקי ים חלק א יא

ופרש"י ז"ל בעיקר הרגל ביו"ט ראשון. ולפי"ז אינו מבואר בש"ס רק דבעיקר הרגל דהוא יום ראשון מחויב להביא בכל פעם ופעם. אבל מה שהוסיף הרמב"ם ז"ל דגם יום תשלומי ראשון. דהיינו שבא להשלים ראייתו שלא קיימה עדיין. יש לו דין ראשון לענין זה שמחויב להביא בכל פעם שנכנס. זהו אינו מבואר בש"ס וצריך באמת להבין טעמו ונימוקו של הרמב"ם ז"ל בזה

ז) והי' נ"ל בזה עפ"י מאי דמצאתי בפי' רבינו חננאל ז"ל שכתב שם וז"ל ואמרינן בעיקר הרגל כלומר בתחלת הרגל בעת בואו להקביל פנים בעזרה דברי הכל ראיית פנים בקרבן כי פליגי וכו' עכ"ל ונראה לי מדברי' ז"ל דאינו מפרש כפרש"י ז"ל דעיקר הרגל היינו יו"ט ראשון ולומר דביו"ט ראשון חייב להביא בכל פעם שנכנס. ורק דעיקר הרגל היינו ביאתו בראשונה להקביל פנים. ולפי"ז לא יהי' מוכרח כלל דביום הראשון חייב להביא בכל פעם שנכנס אף אם קיים פעם אחת מצות ראיי'. ובאמת לא מצאתי מבואר כלל ברמב"ם דין זה דביום ראשון חייב להביא בכל פעם ופעם שנכנס ע"כ נ"ל דמפרש דברי הש"ס כפיר"ח ז"ל דעיקר הרגל היינו בעת בואו להקביל פנים בעזרה. שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון. והיינו ראיית פנים הראשונה החיובית דעלי' קאי הלאו דל"י פני ריקם. אבל מכיון שקיים פעם אחת המצוה שוב אין עלי' הלאו דולא יראו

וא"ש מאד למ"ש לעיל דע"כ מאי דמחויב בעולת ראי' בבא להשלים הראיית פנים הוא לאו מצד תשלומין כמו הראיי' עצמה. רק דאותה ראי' עצמה כיון שבאה לתשלומי ראשון. מקריא עיקר הרגל. דהוא תחילת בואו לעזרה להקביל פנים. וע"ז הראיי' הראשונה קאי הלאו דולא יראו פני ריקם. וזהו כוונת הש"ס דבעיקר הרגל כו"ע ל"פ דראיית פנים בקרבן. דלכאורה לפר"ח ז"ל קשה מאי קמ"ל. אכן למ"ש א"ש. דר"ל עיקר הרגל תחלת בואו לעזרה להקביל פנים. אף אם הוא בשני רק דבאה לתשלומי ראשון וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. והוא חידוש גדול בד' הרמב"ם ז"ל ולא אומר קבלו דעתי. רק דנראה לענ"ד לכאורה לומר כן. וצריך עוד ישוב בזה ועי' בכ"מ פ"א ה"א

ח) אמנם למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א ה"א מי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה. לא די שלא עשה מצות עשה אלא עובר אל"ת שנאמר ולא יראו וגו'. ועי' בטו"א על מתני' בריש פרקין שכתב. דמוכח דס"ל דהלאו דול"י פני ריקם הוא תנאי להעשה דיראה כל זכורך ואם ראה פנים ריקם לא קיים גם מ"ע ועיי"ש שתמה ע"ז מהאי ירושלמי שמובא בתוס' ז"ל שם. לפי"ז נראה לי. דמי שלא בא בעזרה כלל ביום הראשון ועלי' להשלים בשאר ימים. דכמו דהראי' עצמה הוא בגדר תשלומין. כמו כן נמי החיוב דעולת ראי' ג"כ מצד תשלומין הוא. דל"ש לומר כמ"ש לעיל דכיון דחיובא דקרבן לא חל עליו קודם שנכנס. א"כ ל"ש בי' תשלומין דז"א לשי' הרמב"ם ז"ל. דכיון דהלאו הוא תנאי להעשה ואם בא ריקם לא קיים המצוה כלל. א"כ כיון שחל עליו חיובא דראיית פנים ביום הראשון. ממילא נתחייב לקיימה בכל תנאי' ופרטי'. והיינו בהבאת קרבן. דבלא זה אין התחלה למצוה. א"כ ממילא חייב בתשלומין ג"כ במצות ראיית פנים ובקרבן דחדא באידך מישך שייכי לפי"ז מסתברא דפשוט בראשון ונעשה חיגר מאז והלאה למ"ד כולן תשלומין דראשון והכי קיי"ל. יתחייב להשלים גם בהבאת עולת ראי' מצד תשלומין דראשון. דכיון דרמי עליו חיובא בראשון תו לא פקע

ט) אכן בעיקר הדבר צ"ע. למ"ש הטו"א ז"ל עצמו בדף ז' דאפי' אם נאמר דלא הוי הלאו תנאי לעשה. מ"מ אפי' אין בידו להביא קרבן אסור לו לבוא בעזרה משום הלאו ולא שייך לומר דאתי עשה ודחי ל"ת. משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עיי"ש. א"כ לפי"ז לכאורה אפ"ל דגם הרמב"ם ז"ל לא ס"ל דהלאו הוא תנאי להעשה אחרי אשר לא נמצא לזה ראי' משום מקום כאשר תמה הטו"א ז"ל. וטעמי' דהרמב"ם ז"ל שכתב דאם בא בלא קרבן לא קיים גם העשה. אפ"ל דהוא משום מצוה הבאה בעבירה. וכ"כ בסי' מנח"ח דהוי מהב"ע אפי' אם נאמר דלא הוי תנאי להעשה. וצריך תלמוד. ואם נאמר כן נמצא דאף דמוכרח הוא להביא אתו הקרבן בכניסתו משום דאל"כ יהי' מצוה הבאה בעבירה. אבל כיון דעכ"פ הבאת הקרבן לא הוי מתנאי המצוה וחלק ממנה ורק דמוכרח הוא להביאו מצד אחר. א"כ עכ"פ לא רמי עליו עוד עצם חיובו. ומחויב הוא רק בראיית פנים. רק שלא יסתור לזה מניעת הקרבן מוכרח הוא להביאו. אבל חיוב קרבן בפועל ליכא עליו עוד ויהי' בזה כמ"ש לעיל

ומסתברא לי דלא שייך בכה"ג מצוה הבאה בעבירה דאין המצוה באה מחמת העבירה. רק להפך דהעבירה נולדה מקיום המצוה. ומהב"ע שמענו אבל לא עבירה הבאה במצוה. דאל"כ השוחט פסח על החמץ יהי' מצוה הבאה בעבירה. וזה לא שמענו ועיין בפסחים (דס"ג ע"א בתוס'. ובסוכה ד"ל ע"א) בתוס' שם. ודבר זה עוד צריך תלמוד

סימן ג

לתרץ דברי תוס' ז"ל שכתבו דכשחל יום ראשון בשבת. לא דמי לחיגר בראשון משום דגברא חזי והיום אינו ראוי

חגיגה (דף ט' ע"א) מאי תשלומין רי"א תשלומין לראשון ור"א אמר תשלומין זל"ז מאי בינייהו אמר ר"ז חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני א"ב רי"א תשלומין לראשון כיון דלא חזי בראשון ל"ח בשני. ורא"א תשלומין זה לזה אע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני. ומי אמר ר"י הכי והאמר חזקי' נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא. ור"י אמר אף בלילה נמי מביא. אמר ר"י שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני מתקיף לה ר"פ הניחא למ"ד פ"ש תשלומין דראשון הוא אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא מאי איכא למימר. אלא אמר ר"פ קסבר ר"י לילה אינו מחוסר זמן

א) ובטו"א שם הקשה מסוגיא זו עמ"ש תוס' ז"ל לעיל ד"ב דכשחל יום ראשון בשבת אע"ג דאין חגיגה דוחה שבת מ"מ יש לו תשלומין ולא