אפיקי ים חלק א קיח

דיבורא בבא להעיד על עצמו ועל חבירו. דמתוך שהוא קרוב אצל עצמו ויודע דאין קרוב נאמן. אף שאומר בפי' על עצמו אין כונתו להעיד על עצמו כלל רק על חבירו עיי"ש. וכן כתב פי' זה ביד רמה להרמ"ה ז"ל במס' סנהדרין עיי"ש. א"כ בנ"ד פשיטא שלא בא להעיד בתורת עדות לתבוע דמי חבלה. ועיקרו אינו בא רק להרוג לרוצח אם ימות. ולעדות זו כשר מתחלה ועד סוף. ואין כאן חשש משקר ופסול נוגע ובע"ד כלל

ח) אמנם נ"ל קצת בזה דדיני' של המרדכי ז"ל במחלוקת שנוי' והוא. דבהגהת אשר"י בב"ק פרק שור שנגח דו"ה כתב וז"ל שם. ראובן שהרג את שמעון אע"פ שחייב מיתה משלם דמי' ליורשים בבא לצאת ידי שמים אי נמי אי תפסי יורשין לא מפקינן מינייהו עכ"ל. ומובא בקצוה"ח סי' ת"י ועיי"ש בדברי' שכן נראה לכאורה גם שיטת רש"י ז"ל בב"ק דנ"ג ע"ב גבי שור ואדם שדחפו לבור לענין כופר שור חייב אדם ובור פטורין. ופרש"י ז"ל אדם דהוא בר קטלא ואי נמי לא אתרו בי' פטור מדתנא דבי חזקי' ובור דכתיב שור ולא אדם. ומדכתב רש"י ז"ל טעמא לפטורא דאדם מצד קלב"מ. וא"כ הא קיי"ל דבכל קם לי' בדרבה מיני' חייב לצאת ידי שמים. ומהניא תפיסה כמבואר בב"ק ד"ע ע"ב ובב"מ דצ"א ע"א וברש"י שם. וע"כ דס"ל כהגהת אשרי דמחויב בדמי הנהרג בבא לצי"ש. ומקרא דעלי' ולא על האדם לא ממעטינן רק כופר אבל לא דמים. ועיי"ש בקצוה"ח דשי' הרמב"ם ז"ל לא כן בפ"י מה' נזקי ממון דס"ל דדמים בלא"ה ליכא לבן חורין עיי"ש ולפי"ז נ"ל דלשי' רש"י והג"א ז"ל דאף כשמחויב מיתה מ"מ איכא חיוב לצאת ידי שמים לשלם דמי הנהרג: ומהניא תפיסה. א"כ בודאי הנרצח אינו כשר להעיד על הרוצח גם להמיתו. כיון דאיכא בזה גם עדות ממון לצי"ש. ומהני תפיסה משום זה בודאי מקרי נוגע ובעל דין ע"ז. ואף דמקבלין עדותו רק על אחר שימות מ"מ יורשין דידי' מיני' הוא דקיירתי ואיהו הוא דקמורית להו. וא"כ אף אם יצוייר שאינו קרוב כ"כ ליורשי' שפסול לעדות. מ"מ כיון דמיני' הוא דקא ירתי א"כ נפסק הדין עפ"י בעל דין עצמו. ולא עפ"י עדים כלל. דבע"ד אינו בגדר עדות כלל. דאם הי' רק פסול מצד נגיעה וחשש משקר. א"כ כשמת וליכא גבי' נגיעת ממון שוב נסתלק הפסול. משא"כ בע"ד אינו בגדר עדות כלל. וגם לאחר מותו לא נוכל לפסוק ע"פ. ולא שייך ג"כ לחלוק עדותו להרוג הרוצח ע"פ. ולא נחייבו בדמי הנהרג. דאיך שייך בזה למפלג דיבורא. דזה בלא זה אי אפשר. ועי' ברא"ש פ"ק דמכות סי' י"ג. ועי' מ"ש בנתיבות סי' ל"ג סק"ב ודוק. וא"כ לפי"ז ע"כ דהמרדכי ז"ל דמכשיר עדות הנרצח קאי בשיטתי' דהרמב"ם ז"ל דאין חיוב בדמי הנהרג כלל. ושפיר מקבלינן עדות הנרצח דלהרוג הרוצח לאו נוגע ובע"ד הוא כלל

ולפי"ז אפ"ל בשי' רש"י ז"ל דאזיל לשיטתו דס"ל דיש חיוב דמי הנהרג בבא לצי"ש ומהני תפיסה וכיון דאיכא חיובא דממון לצי"ש. אף דאין ב"ד יכולים לכופו משום דקם לי' בדרבה מיני' מ"מ הוא נוגע ובע"ד בודאי וקרוב אצל עצמו ופסול. ושפיר פי' בפרכת הש"ס הרוג יציל דהוא מטעם קרוב לעצמו ול"ק כלל מפלוני רבעני לאונסי וא"ש. ואף דבהגהת אשר"י פ' זה בורר כתב ג"כ דקרובי הנרצח כשרין להעיד. אף דס"ל דאיכא חיוב דמי הנהרג בבא לצי"ש. אפ"ל דמיירי בקרובים לנרצח ולא ליורשי'. וא"כ אינם פסולים מחמת הנגיעה דממון. כיון דליורשים רחוקים נינהו. ועי' במרדכי ז"ל שתי גרסאות. וגרסא אחת לענין קרובי הנרצח וז"ל. ונ"מ שהם קרובים לנרצח ורחוקים ליורשי' ע"ש ודוק. ומ"ש עוד בהג"א דקרובי המוכה יכולין להעיד על המכה לגרשו מבית הכנסת. עי' במחנה אפרים ה' עדות שתמה ע"ז דכיון דבטלה מקצת עדותן על המכה לענין לחייבו ממון. א"כ אמאי נאמנים וגם פלגינן דיבורא ל"ש בכה"ג עיי"ש. ואולי במקום דאין שבת ורפוי. ושאר דברים אין גובים בבבל ועי' בחו"מ סי' א' ס"ב ברמ"א ובהג"א ב"ק פ' החובל. וא"כ אין מעידין כלל לחייבו ממון

ט) עוד נ"ל לישב קושי' מר אבא שי'. דהנה בהגהת אמרי ברוך בחו"מ סי' ל"ג על מ"ש הרמ"א דקרובי נרצח כשרין להעיד הקשה מירושלמי מפורש בפ' ז"ב ובפ' שבועת העדות דאי' שם תני ר' ישמעאל ושפטו העדה וכו' שלא יהיו העדה לא קרובי המכה ולא קרובי המוכה אמר ר' יוסי כו' מכאן אתה אומר שלא יהי' הדיינים קרובי הנידונים ומנין שלא יהי' העדים קרובי הנידונים אמרה תורה הרוג ע"פ דיינים הרוג ע"פ עדים מה הדיינים אינם קרובי הנידונים. אף העדים אינם קרובי הנידונים ע"כ. אמנם י"ל דזהו רק לר' ישמעאל אבל אליבא דר"ע דיליף דקרובים פסולים להעיד מפסוק דלא יומתו וכו' לא שמעינן לפסול קרובי הנרצח עכ"ד הא"ב. א"כ עכ"פ לר' יוסי ס"ל שם דקרובי הנרצח פסולין להעיד. וא"כ מכ"ש הנרצח עצמו דאין לך קרוב לו מהוא לעצמו. וא"כ שם במכות הא דפריך הרוג יציל דפרש"י ז"ל דהקושי' רק לר' יוסי דס"ל דאף בלא התרו מציל את הנידון מפני קורבה. שפיר פרש"י ז"ל דפרכת הש"ס הרוג יציל הוא מטעם קורבה. ולדינא קיי"ל דנרצח וכן קרובי' כשרין להעיד. ול"ק מפלוני רבעני כלל. ופשוט. ואדרבה לפי"ז יהי' קצת צ"ע דברי המרדכי ז"ל שהקש' מזה. וצ"ע

י) ובפסקי מהר"מ ריקאנטי ז"ל בסי' תנ"ז העתיק דיני' דהמרדכי ז"ל וכ' בסוף וז"ל ואפי' הנרצח עצמו אם יכול לדבר עדיין דמה לי הרגני ומ"ל רבעני לאונסי אלא משום דהו"ל עדות שא"א יכול להזימה. וצ"ל בטעמא דלא הוי עדות שאתה יכול להזימה עפ"י מאי דהק' התומים ז"ל בסוס"י ל"ג דממ"נ במאי מיירי דאם הוא כ"כ בחזקת מת עד שאפי' הרוצח יהרג תכף גם בעודנו חי. א"כ אינו בתורת הזמה דעדים יאמרו דגברא קטילא בעו למקטל. ואי דאין כ"כ בחזקת מת דאולי יחי'. א"כ כ"ז שהוא חי גם הרוצח לא יהרג. ואם ימות שוב אינו בתורת הזמה דאטו בתרי קטלי וכו' ואי דכי יבואו זוממין כבר יהי' טריפה וקטלינן לרוצח אף דהוא חי ואפשר גם להרוג אותו כשהוזם מלבד דזה דוחק דיהי' הורגין לרוצח כ"ז שהוא חי. אף שהוא ודאי טריפה. מ"מ אולי יקרה לו נס כמ"ש היש"ש דלאו כל טריפה מת. ועוד דא"כ העדים אינם בזוממי זוממין כיון דלא יהי' נהרג רק כשיהי' טריפה עיי"ש

יא) ובעניי לא אדע מה זה מסתפק התומים ז"ל אם יש גונא שיהי' הורגין לרוצח אף דהנרצח