אפיקי ים חלק א קטו

הוא. הכא נמי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא אלא אמרי ממזרת או נתינה נסיב ופסליה לזרעי' הכ"נ אמרי גרושה או חלוצה נסיב ואחלי' לזרעי'. סוף סוף לוי מי הוה. וקשה לכאורה מאי נ"מ מזה לדינא אי איכא פגם ראשון לחוד או פגם שניהם. וי"ל דנ"מ בבן אחר האב. דבכהן אחר כהן דליכא רק פגם ראשון. א"כ בן אחר האב מותר לקרות. דליכא בזה פגם ראשון. דאם אבי' אינו כהן. א"כ הבן ג"כ אינו כהן. משא"כ בלוי אחר לוי דאיכא גם פגם שני. גם בן אחר האב אסור לקרות. דעכ"פ איכא פגם שני. די"ל ממזרת או נתינה נסיב ופסלי' לזרעי'. ואי נימא דעדים שמעידין באחד שהוא מצרי שני והוזמו. יעשו מצריים שניים. א"כ גם בכהן אחר כהן יהי' אסור לקרות בן אחר האב דמשכחת לה שפיר שהאב נפסל מכהונה והבן יהי' כהן. כגון שנצטרף האב עם עוד אחד להעיד באחד שהוא מצרי שני ונעשו זוממין. ונעשה האב מצרי שני. והבן נשאר בכהונתו. ואכתי גם בבן אחר האב איכא פגמו של ראשון ומוכרח מזה דגם במעידין שהוא מצרי שני לא נפסול להעדים. עכ"ד כת"ה

ז) ואתפלא מאד עלי'. דלא משכחת לה להאי מילתא כלל. ומדויל ידי' משתלים. דממה נפשך מה טיבו של איש זה שהעידו עלי' לעשות למצרי שני והוזמו. אם כהן הוא הרי באו גם לפסול לזרעו. דאף שבתו כשרה לכהונה. מ"מ בני' אינם כהנים. כיון דהוא מצרי שני. וכתיב ועשיתם לו ולא לזרעו. ושייך בזה תי' הש"ס גבי ב"ג וב"ח. וע"כ מה דהקשו בתוס' דכשמעידין על מצרי שני יפסלו. ע"כ כונתם במעידין על ישראל ולא על כהן. דלא בתו לפסול זרעו דבלא"ה זרים הם. ובנ"ד גם זה לא משכחת לה. דנראה פשוט. דאם כהנים יעידו בזר שהוא מצרי שני. אף לס"ד דתוס' אבל בזה דין הזמה לפסול להעדים מלבוא לקהל. אבל מ"מ לא יתחללו מקדושת כהונתם אפי' אם נאמר דעצם גופם נתהפך למצריים שניים מדין דכאש"ז. אבל מ"מ לא נוכל בהם לעשות יותר מאשר זממו לעשות. והם כשהעידו על זר שהוא מצרי שני. לא באו רק לפוסלו מלבוא בקהל. וזה נקיים גם בהם אבל לא יגאלו מן הכהונה. ועי' במנחת חינוך מ' רס"ו דמשכח"ל כהן והוא ממזר. ולא מבעיא אם נאמר דל"ש דמדין דכאשר זמם יתהפך גוף העדים לחללים ולמצריים שניים. ורק דס"ד לפוסלן ולאוסרן בכל מה שרצו וזממו לאסור ולפסול את הנידון מדין כאש"ז. ופשוט הוא דמה דלא זממו כלל לעשות להנידון. לא יעשה בהם. וא"כ פשוט דבכה"ג שהעידו על זר לעשותו למצרי שני אם הוזמו לא יתחללו מן הכהונה. ורק יפסלו מלבוא בקהל מצד כאש"ז וכל קדושת כהונה לפתוח ראשון ולברך ראשון אכתי עליהם. ולא משכח"ל להאי מילתא כלל אמנם התבוננתי דיש מקום לזה עפ"י מאי דמסתפק במנח"ח שם בכהן שבא על מצרית ראשונה והוליד מביאה ראשונה. דאפשר יהי' הבן כהן ומצרי שני ואסור לבוא בקהל ומ"מ הוא כהן גמור. א"כ משכח"ל קושי' תוס' גם בהעידו על כהן לעשותו מצרי שני ויהי' גם כהן. ולא באו לפסול זרעו. אבל מ"מ מ"ש כת"ה אין לצייר כלל דבכה"ג אכתי לא יפסלו העדים ולא יתחללו מן הכהונה עכ"פ

ח) וראיתי בס' בר"י מביא בשם הח"צ שכתב דהתוס' הכריחו דין זה דגם במעידין שהוא מצרי שני לא נפסול לעדים מש"ס דלקמן דט"ז ע"א דמהדר לאשכוחי חיוב מלקות באונס שגירש ע"י שביטל לעשה. והא משכחת לה. שהמגרש ואחר עמו העידו באחד שהוא מצרי שני והוזמו. ונאסר עליהם לבוא בקהל ואינו יכול להחזירה. נמצא דע"י עדותו לשקר ביטל להעשה דולו תהי' לאשה. ולוקה שפיר. וע"כ דגם בזה אין נפסלין העדים. והנה מלבד דנראה דלא הוי בכה"ג בטלו דאף דהעיד לשקר. מ"מ לא הי' לו לדעת שיוזם בעמנו הייתם שיקוים בו דין הזמה

אכן לדעתי לא אדע איך לצייר ד"ז. דממ"נ. אם העיד והוזם קודם שגירש אנוסתו. א"כ לא חל עלי' חיוב עשה כלל בשעה שגירש. דכבר הרי היא אסורה עלי'. ואם העיד קודם שגירש. והוזם אחר שגירש. לא מקרי בודאי בטל לעשה. דבשעה שהעיד עוד לא נתחייב בעשה. ואחר הגירושין שנתחייב בעשה שוב לא עשה מאומה. ואם העיד ג"כ אחר הגירושין. הרי משעה שגירשה ועבר אלאו דלא יוכל לשלחה נפסל לעדות דהוי רשע. וקיי"ל דלא בעינן רשע דחמס. ואף דבעינן לאו שיש בו מלקות. מ"מ גם בלאו זה איכא מלקות בביטלו לעשה. והרי באנו עתה לחייבו מלקות מטעם דמקרי בטלו. ונמצא דפסול לעדות משעה שגירשה. ואף אם לא נודע פסולו לב"ד בשעה שהעיד עד אחר שהוזם. מ"מ מבואר בב"ק דע"ג ע"א דבעדים פסולים אין דין הזמה. וא"כ לא משכח"ל להאי דינא כלל לענ"ד

ט) ועפ"י דרך חידוד קצת אמרתי. דדין זה דלא נפסול להעדים בהעידו על אחד שהוא מצרי שני. יש להכריח מש"ס יבמות דע"ח דאר"י אי לאו דאמר ר"י הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידי' ורגלי' בבהמ"ד כיון דאמר מר קהל גרים איקרי קהל מצרי שני במאי יטהר. דילמא דאי עבר ונסיב. דאי לא כתב קרא. הרי ממזר דאי וכתבי' קרא. דאי לאיסורא כתב דאי להיתירא לא כתב. ואי נימא דבמצרי שני כיון דאין באין העדים לפסול זרעו. אם הוזמו נפסלין מלבוא בקהל נמצא דדינא דמצרי שלישי יבוא בקהל. הוי מזה נ"מ לאיסורא לענין העדים. דאי הוה גם דור שלישי אסור. לא הי' העדים נפסלין. וא"כ הוי דאי לאיסורא לענין העדים וכתבי' קרא ומאי פריך. וע"כ דגם במצרי שני אין נפסלין העדים. ושפיר הקשו התוס' ז"ל. וא"ש

ובזה אסיים בברכת השלום לכת"ה ולכא"א כנפש ידידו דורש שלומו וטובו כה"י

יחיאל מיכל ראבינאוויץ.