אפיקי ים חלק א קיד

כאש"ז לו ולא לאשתו עכ"ל. וע"ז כתב הריטב"א ז"ל דלא מחוור דדוקא בבנו דכרעי' דאבוה הוא. שייך לומר בעינן כאשר זמם לעשות וליכא. אבל באשתו דל"ש זה. כיון דבדידי' מקיים שפיר כאש"ז. קרינן בזה כאשר זמם לעשות לאחי'. ולר"ל כיון דנגדו נוכל לקיים כאש"ז אף דלא נוכל לקיים נגד אשתו קרינן שפיר כאש"ז לעשות לאחי'. וצריך לקיים בהו כאש"ז. ועי' בתוס' כתובות דל"א ע"א ד"ה זר. ובגליון רש"א שם בשם הר"ן עיי"ש. וצריך להבין באמת דעת תוס' ז"ל. דהאיך מדמי זרעו לאשתו. ובתוס' רעק"א שם ה"ר להריטב"א מדלא קאמר הש"ס האי טעמא דלו ולא לאשתו גם גבי בן גרושה דהי' מספיק גם למצרי שני. וע"כ דלא דמיא אשתו לזרעו בזה. יעוי"ש

ד) ונ"ל בביאור הש"ס בזה. דלא הוי טעמא משום דלא נוכל לקיים כאשר זמם נגד זרעו של הנידון. דנגדם מקיימינן שפיר כאשר זמם במאי דנפסול לעדים גופייהו. ולא עדיפי מאילו העידו על מאה אנשים ביחד לעשותם חללים. דנגד כל אחד ואחד מהנידונים מקיימא כאש"ז במה שפוסלין להעדים. וכמ"ש. ורק כונת ריב"ל דכיון דע"י עדותן שרצו לעשות את הנידון לחלל. הי' נפסלים גם זרעו. נמצא דהם רצו לפוסלו בפסול גדול כזה שיתפשט גם על זרעו. ופסול חמור הוא שפוסל גם זרעו. ואם באנו לקיים כאשר זמם בהעדים. עלינו לפוסלם ג"כ בפסול גדול כזה שיהי' פסולים לפסול גם זרעם. וזה אין בידינו מדין דכאשר זמם לפסול גם זרע העדים דלו ולא לזרעו. ואין לומר דכיון דע"י דנעשה העדים לחללים. ממילא יופסלו זרעם ג"כ מהיום. ושפיר קרינן בזה ועשיתם לו. משום דעשיי' אחת היא בהעדים גופייהו וזרעם ממילא נפסלים דז"א. דהנה הש"ס (ביבמות דע"ז ע"א) בעי למילף דבת גר עמוני פסולה לכהונה. וקאמר הש"ס מנא לי' דיליף מכהן גדול באלמנה מה לכ"ג באלמנה שכן ביאתו בעבירה חלל יוכיח. מה לחלל שכן יצירתו בעבירה כ"ג יוכיח. ופירכא זו דיצירתו בעבירה איתא נמי בקידושין דע"ז ע"א. וא"כ נחזי אנן בהעדים שע"י דין דכאשר זמם נאמר דנעשים חללים מהיום. אם יופסלו זרעם ממילא מהיום עי"ז שנעשו חללים או לא. בודאי לא יופסלו דאף דנאמר דנתהפך גופם לחללים. מ"מ אין לנו שחלל פוסל זרעו. רק חלל שיצירתו בעבירה. והם גם אם נעשים מהיום חללים גמורים. אבל לא היתה יצירתם בעבירה. וחלל כזה אין לנו כלל שפוסל זרעו ונמצא דבזה לחוד שנפסול להעדים מהיום לא יופסלו ממילא זרעם מהיום. ואם נבוא לפסול זרעם ג"כ. אז עלינו לתת עליהם דין חלל שיצירתו בעבירה מצד כאש"ז. למען יפסלו גם זרעם או לפסול זרעם ביחוד משום כאש"ז. ונמצא דנעשה בזה דין כאש"ז בזרעם. לבד מאי דנעשה בעדים גופייהו דע"י עשיית כאש"ז בהעדים עצמם. עוד לא יפסלו זרעם, ועל פסול זרעם נצרך עוד עשיי' אחרת שנוגעת לזרעו ביחוד. וזה אי אפשר דכתיב ועשיתם לו ולא לזרעו

וזהו דאמר ריב"ל דאמר קרא ועשיתם לו ולא לזרעו היינו דלעשות עוד עשיי' כאש"ז בזרעו לבד מה שנעשה בהעדים א"א. וליפסלוה לדידי' ולא ליפסלו לזרעי'. דשפיר יכול להיות שיהי' העדים חללים גמורים מהיום וזרעם לא יופסלו ממילא משום דהוו חללים שאין יצירתם בעבירה. בעינן כאש"ז לעשות וליכא. דהם רצו לפוסלו בפסול חמור שיתפשט גם על זרעו. ובדידהו לא נוכל לקיים לפוסלן בפסול גדול כזה. נמצא דנגדו גופא לא מתקיימא כאשר זמם לעשות. דהם רצו לפוסלו בפסול חמור. והם יופסלו בפסול קל. וא"ש כל מה שדייקנו לעיל

ח) וא"ש דברי התוס'. מה שתירצו דלהכי לא נפסול להעדים במעידין שהוא מצרי שני. משום דאשתו נפסלת. דר"ל ג"כ דלא מתקיימא כאש"ז בהפסול שנפסול להעדים. דאת הנידון רצו לפסול בפסול חמור שיפסול אשתו בביאתו. וזה א"א לקיים בהו דלו ולא לאשתו. ואי דנפסול להעדים שיהי' עליהם דין דמצרי שני גמור. וממילא יפסלו בביאתם ג"כ. ולא נצטרך לעשיית כאשר זמם ביחוד לענין פסול אשתו. ז"א דהא דמצרי שני פוסל בביאתו ילפינן ביבמות דס"ח מקרא דוכי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ומבואר בש"ס שם דמחזיר גרושתו אינו פוסל משום דזר אצלה מעיקרא בעינן ויעוי' ברמב"ם רפי"ח מה' איסורי ביאה. וכן בחידושי הרשב"א ר"פ הערל. וא"כ נמצא דגם אם יופסלו העדים מהיום. מ"מ אין להם מצד זה לפסול אשה בביאתם כיון דלא הוו זרים מעיקרא. ואם באנו לומר שיפסלו גם אשה בביאתם. נצטרך בזה לעשיית כאש"ז אחרת ביחוד לענין זה גופא. דיפסלו אותה מדין כאש"ז וזה א"א דלו ולא לאשתו. וכיון דלא נוכל לפסול להעדים בפסול חמור שרצו לפסול להנידון. נמצא דלא נוכל לקיים בזה כאש"ז לעשות. והוי שפיר דומיא דבן גרושה וב"ח ממש. וא"ש קושי' הריטב"א ז"ל. [וגם קושי' שני' שהק' הריטב"א ז"ל בד' הש"ס שהבאתי לעיל במוסגר א"ש]

ולפי"ז נ"ל דכ"ז לא שייך רק לענין פסול הבנות שנפסלות מכהונה. בזה שייך לומר ועשיתם לו ולא לזרעו כמ"ש דבמה דנעשה דין דכאש"ז לו. לא יומשך מזה ממילא פסול הבנות. משום דאין יצירתו בעבירה. ורק עלינו לומר שיפסול אותן מדין דכאש"ז וזה א"א לעשות דין הזמה בזרעו. משא"כ לר' דוסתאי בר"י דהבנות כשרות לכהונה רק דהבנים אינם כהנים. בזה אם רק נקיים דין הזמה בהעדים ונעשם חללים מהיום ממילא הבנים שיולדו להם מהיום יגאלו מן הכהונה. ולא נצטרך בזה לעשיית דין הזמה ביחוד לענין פסול הבנים. ושפיר קרינן בזה ועשיתם לו. מסתבר דבכה"ג שפיר נוכל לקיים דין הזמה בעדים. ויש מקום לקושי'. ובכ"ז לא אתעקש לומר קבלו סברתי

ו) עוד האריך כת"ה במכתבו לפרש כונת התוס' שהקשו דבמעידין עלי' שהוא מצרי שני דלא באו לפסול זרעו נפסול להעדים. והקשה המהרש"א ז"ל מנ"ל לתוס' ז"ל דלא יהי' כן לקושטא דמילתא. וכ' כת"ה דהתוס' הכריחו דין זה דאין בהם דין הזמה מש"ס דגיטין דנ"ט ע"ב דאמר ר"י כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. ופריך מ"ש לוי אחר לוי דאיכא פגם שניהם דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא. כהן אחר כהן נמי אמרי חד מיינייהו לאו כהן הוא. כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן