אפיקי ים חלק א קיג

דלא מצריך באמת קרא לכהונה ולתרומה ויליף מהא שטימא אותה הכתוב לבעלה. ויקשה באמת איך ילפינן איסור לגבה מהא שאסורה לבעלה. וע"כ או דידעינן מאיסורא דבועל כמ"ש הגרעק"א ז"ל או דמהא דעשאה הכתוב לודאי טמאה ידעינן גם זה דגם היא בכלל האיסור. וא"ש

ובזה אומר שלום לו בנפש תדרשנו לטובה ולברכה כל הימים

יחיאל מיכל ראבינאוויץ

סימן לח

שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרב הגאון צמ"ס וכו' כש"מ יהושע העשיל שליט"א מרגליות הגאב"ד בווישנווע

אחדשה"ט וכו'

א) ראיתי מ"ש מעכת"ה לתרץ מה שקשה לי בריש מס' מכות. בהא דאמר שם הש"ס הטעם דעדים שמעידין באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה ונמצאו זוממין אין אומרים יעשו בן גרושה או בן חלוצה תחתי' אלא לוקה. ארבעים. ובעי בגמ' מנה"מ אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא ועשיתם לו כאש"ז לעשות לאחי' לו ולא לזרעו. וליפסלוה לדידי' ולא לפסלוה לזרעי'. בעינן כאשר זמם לעשות וליכא. וע"ז הקשיתי לר' דוסתאי ב"ר ינאי בקדושין דע"ז כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות בנות ישראל מקוה טהרה לחללים. ולדידי' אין חללות רק מחלל שנשא חללה כמבואר שם. ונמצא דלדידי' אם העידו עדים באחד שהוא בן גרושה או בן חלוצה אינם באים רק לפוסלו ולא לפסול זרעו. דהא ממ"נ אם ישא חללה. כיון דכהן הוא. בלאו הכי בני' חללים דלא יחלל זרעו כתיב. ואם ישא כשרה. גם עתה דיהי' חלל עפ"י עדותן. מ"מ בני' מכשרה אינם חללים דבנות ישראל מקוה טהרה לחללים וא"כ כיון דלא באים לפסול זרעו ול"ש תי' דריב"ל. א"כ יעשו העדים בני גרושה ובני חלוצה. וממתני' משמע דמילתא פסיקא הוא. וקשה טובא וכ' כת"ה לתרץ דלק"מ. דאפי' לרבי דוסתאי בר"י דבנות ישראל מקוה טהרה לחללים ובתו כשרה לכהונה דאין עלה פסול חללות. מ"מ בני' בודאי אינם כהנים כיון דהוא חלל. א"כ גם לדידי' באו העדים לפסול זרעו היינו בני' שלא יהי' כהנים ומלבד שפשוט הוא מבואר כן להדיא בתוס' יבמות פ"ה ע"ב. עכ"ד ולכאורה צדקו דברי' בזה

ב) ואמינא אנא דיש מקום לקושי' עפ"י מאי שאמרתי מכבר לבאר דברי ריב"ל דאמר קרא ועשיתם לו כאש"ז. לו ולא לזרעו. והיינו כיון שאין אנו יכולים לפסול גם זרע העדים. והם באו לפסול את הנידון ואת זרעו. ולא מתקיימא דין דכאשר זמם נגד זרעו. ובעינן כאשר זמם לעשות וליכא. וכדמסיק. וקשה לכאורה. הלא ברור הוא דאם העדים יעידו על משפחה אחת שלמה. שהם כלם חללים. בודאי לפי הס"ד דש"ס בלאו טעמא דלו ולא לזרעו. יעשו העדים בני גרושה ובני חלוצה. והי' מתקיים בזה שפיר כאשר זמם לעשות. נגד כל אחד ואחד. א"כ מה לי שבאו לפסול זרעו. או כמה אנשים אחרים עמו. שפסול אחד גרם להם לעשותם כלם חללים. ומתקיים שפיר כאשר זמם לעשות במה שנפסול להעדים. גם נגד זרעו אף אם לא נפסול זרע העדים. ואם נאמר כיון דהם לא העידו רק עלי' ולא על זרעו. וזרעו רק בגררא דידי' מיפסלי. בעינן נמי לקיים כאשר זמם בזרע העדים דוקא. צריך להבין עומק הסברא בזה. גם צריך להסביר מאי דאמר דכיון דלא נוכל לקיים כאשר זמם בזרע העדים. לא מקיימינן גם בעדים גופייהו כאש"ז. משום דבעינן כאש"ז לעשות. הרי דס"ל דמאי דנפסלין זרע הנידון ע"י עדותן על הנידון עצמו מקרי חדא עשיי' ובעינן לקיים בכולה כאשר זמם לעשות. וכיון דלא פסלינן זרע העדים. לא מתקיים כאש"ז לעשות. א"כ היכי ממעטינן מקרא דועשיתם לו ולא לזרעו דלא פסלינן זרע העדים. הלא כיון דנפסול להעדים ממילא יופסלו זרעם בגררא דידהו. והויא העשיי' דכאש"ז בדידהו לחוד. דעשיי' אחת היא ומקריא שפיר ועשיתם לו. ואין לומר משום זרע העדים דנולדו מקודם דלא יופסלו ממילא ע"י העדים שנפסלין רק מהיום. ולפוסלן ביחוד משום כאשר זמם. לא נוכל דלו ולא לזרעו. ז"א. דלעולם לא מקיימינן כאש"ז רק מיום שהוזמו העדים ולא למפרע. וא"כ בבנים שנולדו מקודם. בלא"ה לא בעינן לעשות בהו כאש"ז. דהוי עשיי' למפרע

ועוד צריך להבין מאי דאמר ועשיתם לו ולא לזרעו והיינו דאם תעשהו חלל פסלת את זרעו לעולם כפירש"י ז"ל. ומשמע נמי דלס"ד דנעשם חללים להעדים באמת יהי' חללים גמורים מהיום מדינא דכאש"ז. ולא דיהי' כהנים ורק פסול חללות יהי' עליהם מדינא דכאש"ז היינו דלא יאכלו בתרומה מדינא דכאש"ז. דלא משמע כן. ורק דעצם גופם יתהפך מהיום לחללים גמורים וכדמוכח ממאי דבר פדא עושה ק"ו ומה המחלל אינו מתחלל בא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל. ומשמע דלענין חללות גמורה איירינן. א"כ קשה מאי דפריך הש"ס וליפסלוה לדידי' ולא ליפסלו לזרעי'. דהאיך נוכל לחלק ולומר דהאב יהי' חלל גמור. ובנו יהי' כשר וכהן גמור. אף בנו שנולד לו מהיום. וכ"ז צריך הבנה והסבר. [וראיתי קושי' בשם הריטב"א ז"ל דמדוע באמת לא נפסול להעדים לחוד ולא לזרעם. ואף דהם רצו לפסול גם זרע הנידון. מ"מ הא קרא לא קפיד לקיים רק כאשר זמם לעשות לאחי'. ולא כאש"ז לעשות לזרעו וא"כ מ"ט לא מקיימינן בהו כאש"ז]

ג) עוד הקשה הריטב"א ז"ל מובא בתוס' רעק"א ז"ל על מ"ש התוס' בד"ה בעינן כאש"ז לעשות וליכא וז"ל קשיא היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאינן באין לפסול זרעו כי אם לפוסלו אם כן נפסול. וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת דפסלה בביאתו וכתיב ועשיתם לו