אפיקי ים חלק א קט

על הרי"ף בנדרים דט"ז. ושיטת תוס' ז"ל שם בשבועות וכ"ה שי' הרז"ה ז"ל שם דכי אמרינן דנדרים חלין ע"ד מצוה ה"מ לבטל אבל לא לקיים דאין איסור חל על איסור וכ"כ המאירי ז"ל בנדרים דט"ז. ועי' באב"מ סי' י"ב הקשה לשי' הסוברים דנדרים חלים על איסורין משום דמתוסף איסור חפצא. א"כ ל"ל להש"ס בכריתות אמתני' דיש אוכל אכילה אחת. לומר דה"ט דחל איסור הקדש אחלב משום מגו דאתוסף איסור הנאה, ובתוס' חולין (ק"א ע"א) כתבו דהעיקר משום דהוי כולל. הלא הקדש בודאי הוי איסור חפצא דעיקר קונם הוא שמתפיס בהקדש. וא"כ בלא"ה חייל אאיסורין. וכן קשה טובא מהא דמצריך בכריתות דכ"ג ע"ב קרא דכל חלב לרבות אימורין למעילה. וגלי קרא דבקדשים איסור חל אאיסור תיפוק לי' דאיסור חפצא הוא וחייל אכל איסורין דהוו איסורי גברא. לשי' רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל. והי' נראה לכאורה לומר בזה לחלק. דשאני איסור חפצא דקונמות. דעיקר מה דחייל נדר וקדושה על החפץ בקונם אינו רק על האיסור שהטיל עלי'. ויכול להטיל הקונם על הככר. אם לאסרו באכילה. או שיאסר זריקתו לים ומה שמפרש בנדרו. ע"ז חל קדושה על החפץ ליאסר בזה שפירש. אבל מבלעדי האיסור אין שום קדושה על החפץ ולהכי דיינינן בזה לומר מגו דמתוסף ע"י הקונם קדושה בחפץ אתוסף נמי איסור אגברא. משא"כ בהקדש דעלמא דקדושת החפץ אינו משום האיסור שהטיל עלי' וגם בלא האיסור הוי עצם החפץ מוקדש לשמים. ורק דהתורה הטילה על חפץ של הקדש איסור זרות ומעילה ומ"מ מקרי דבר הנדור כיון דעיקרו בא ע"י פי' שהקדיש. אבל מ"מ אין שייכות להאיסור בקדושת החפץ. דנימא דע"י האיסור אתוסף קדושה בחפץ. והעיקר דבנדרים האיסור הוא שמטיל הקדושה על החפץ. ובהקדש הקדושה לאו מכח האיסור. ואפי' אם לא יחול איסור זרות ומעילה על החלב. מ"מ עצם ההקדש בודאי יהי' גם עלי'. רק דאיסור אגברא לא יהי'. וא"כ כיון דדיינינן בזה רק אאיסורא דגברא לא שייך מגו דאתוסף איסור חפצא. דאין שייכות זה לזה. וראי' לחילוק זה, דפשוט הוא. דלשי' הפוסקים ז"ל דאין נדרים חלים על האיסורים. אם אמר קונם נבילה זו עלי. כיון דאין איסור חע"א. לא יחול שום קדושה אנבילה. ואפי' למ"ד יש מעילה בקונמות. ואם הקדיש נבילה או שם בכריתות דקיימינן לענין החלב. ברור הוא דאף אי נימא אין איסור זרות ומעילה חל אאיסור חלב. מ"מ יהי' החלב קדוש כמו שאר בשר. וע"כ כמ"ש וצריך עוד ישוב בזה. וכ"ז דוקא בקונם פרטי אבל (ה) בקונם עלי שחוטות ונבלות כו"ע מודו דמהני כולל לחול על איסורין. והיא משנה מפורשת נדרים (ד"צ ע"ב). נטולה אני מן היהודים עיי"ש בתוס' ז"ל. והאחרונים האריכו בזה

י מילי דרבנן

בזה יש שתי חלוקות (א) מצוה דרבנן. כגון נשבע להדליק נר חנוכה או שלא להדליק. ודין זה מוסכם מכל הפוסקים ז"ל דנשבע לקיים או לבטל מצוה דרבנן חלה שבועתו. עי' תוס' נזיר (ד"ד ע"א) ד"ה מאי היא. ועי' בב"י בטור יו"ד סי' רל"ט מביא ג"כ בשם תשו' הרא"ש ז"ל. ועי' ר"ן נדרים (ד"ח ע"א) ד"ה הא קמ"ל עיי"ש. ומדברי כלם נלמד דחלה שבועתו לגמרי והויא שבועת בטוי. וע"כ אם נשבע גם לבטל מחויב הוא לבטל בשב וא"ת המצוה דרבנן ולא לעבור אשבועתו (ב) איסורין דרבנן. כגון לאכול שומן הגיד. או לתת רבית דרבנן. ואף דגם בזה הדין מוסכם דחלה שבועתו עי' בב"ח בסי' רל"ט ביו"ד שכ' דאף דכו"ע מודו דחיילא שבועה על איסור דרבנן. והוא ש"ס ערוך ביומא ע"ג דחיילא שבועה על חצי שיעור לר"ל דאינו אסור מה"ת. מ"מ פשוט הדבר דאם נשבע לעבור על איסור דרבנן לא מניחין אותו לעבור בידים עלי' כדי לקיים שבועתו ועי' בשו"ע יו"ד סי' רל"ט סק"כ בש"ך שם. וכן כתב המל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה עיי"ש. אמנם מצאתי בפי' הרדב"ז להרמב"ם פ"ה מה"ש ה"ח שכתב בנשבע שאוכל פחות מכזית נבילה מוטב שיאכל אותו ולא יעבור אשבועתו ע"ש. ועי' מה שהביא ב"י ז"ל בסי' רל"ט שם תשו' הר"ן ז"ל בנשבע לפרוע רבית עם הקרן אם חיילא שבועה בכולל. ועי' במל"מ שם שהביא בשם תשו' מבי"ט דלא שייך בזה כולל דכמו דלא חלה שבועה על הרבית דהוי נשבע לבטל מצוה. כן לא חלה גם על הקרן דהוי נשבע לקיים מצוה עיי"ש. אמנם הר"ן ז"ל לשיטתי' דנשבע לקיים מצוה חלה שבועה ללאו ומלקות ורק לקרבן אינו חל משום דליתא בלאו והן. וא"כ שייך כולל שפיר. ובעיקר הדברים כבר האריכו האחרונים ז"ל ודרכי לקצר במקום שאמרו להאריך

סימן לז

שלמא רבא לכבוד ידידי הרב הגאון חריף ובקי נפלא כש"ת מ' בנימין בישקא שליט"א לאדזמאן הגאב"ד בטרעסטינא. שוכטו"ס למר ולכא"א

אחרי דרישת שלומו הטוב וכו'

יקרת קונטרסו לנכון הגיעני. והנני להעירו בזה את אשר מצאה ידי די השיג על דברי'

א) בריש כל מראין אנכי הרואה את אשר כתב כת"ה יחי' דנשבע שלא לאכול נבילות וטריפות ע"כ דמתוסף עלי' איסורא מחמת השבועה אף דאין איסור חל על איסור. ונ"מ לדינא דאם נחלה והותרו לו נבילות נצריכו היתר לשבועתו. ודלא כמ"ש בא"מ להשיג על הפמ"ג. והכריח כת"ה ד"ז. מהא דקיי"ל דנשבעין לזרוזי נפשי' לקיים המצוה בנדרים ד"ח וכ' הרא"ש שם דאפי' על מצות ל"ת כן הוא וכ"ה בטושו"ע יו"ד סי' ר"ג. ויעוי' בתו"ח בשבועות דכ"ז דפשוט לוי לפי"ז דלריב"ב דיליף מקרא דנשבעתי דחלה שבועה גמורה בנשבע לקיים המצוה כמ"ש תוס' שם. ה"ה דגם בנשבע שלא לאכול נבילות ג"כ מחייב ודלא כמ"ש תוס' שם בזה. ובאמת הדבר מוכרח כהרא"ש דבאמת תמוה דל"ל לר"ג למילף דנשבעין לקיים המצוה מקרא דדוד. תיפוק