אפיקי ים חלק א קג

הראשונה לוקה על השני' משום ש"ש. הרי דבתר דנשאל אינו לוקה משום ש"ש אשני' עיי"ש. ותמוה דדברי הריטב"א ז"ל מוכחין מתוכן דבלא אתשיל קאי כמ"ש] אך קשה לי דלפימ"ש הרשב"א ז"ל מדברי הירושלמי דבשבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין. א"כ קשה דמ"ט ילקה משום שבועת שוא בכאן ולא יהי' כמזרז עצמו. ואין בידי הירושלמי לעי' בו. וצ"ע

יא) העולה לנו מכל האמור לעיל. דבנשבע לקיים מל"ת ליכא למ"ד שיחול שבועה למלקות ואם איכא תרי איסורי עלי'. לשי' הפוסקים דהוא מטעם אין איסור חל על איסור. תלוי במחלוקת הראשונים בעלמא כל היכא דאין אאחע"א אם איכא עלי' תרי איסורי. ואם לוקה על מה שנשבע משום ש"ש. בזה שיטת הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל והמאירי ז"ל דאין לוקין. רק שיטת הריטב"א ז"ל דבשבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל. לוקה אשני' משום שוא כל כמה דלא אתשיל אראשונה

יב) ונסתפקתי בזה. בנשבע לקיים מל"ת שהיא בקום ועשה. כגון שבועה שאוכל ככר זו שבועה שאוכל. לשי' הר"ן ז"ל והרז"ה ז"ל דבנשבע לקיים מ"ע ל"ש טעמא דאין איסור חע"א. ורק טעמא דליתא בלאו והן ולכך מלקות איכא. אם בכה"ג שנשבע לקיים מל"ת שהיא בקום ועשה. אם שייך בזה הא דאין איסור חל על איסור. וגם מלקות ליכא כמו בנשבע שלא לאכול נבילות לדידהו דמודו בזה או. דכל שהוא לקיים בקום ועשה. ל"ש בזה הא דאין איסור חל על איסור לדידהו. ושייך רק טעמא דליתא בלאו והן. ואיכא מלקות. ומד' הריטב"א ז"ל שכתב בפ"ק דהאומר שבועה שאוכל שבועה שאוכלנה לוקה אשני' משום ש"ש. אין ראי' דהוא ס"ל דגם בנשבע לקיים מ"ע אין שבועה חלה כלל וכמ"ש לעיל. וקצת משמע מדברי הגרעק"א ז"ל בתשו' שבסוף ספר דו"ח דגם בכה"ג ל"ש אין איסור חע"א עיי"ש לענין צדקה דאיכא לאו לא תקפוץ ע"ש

יג) שוב ראיתי שדין זה שהובא בריטב"א ז"ל בשבועה שאוכל שבועה שאוכלנה הוא גמ' ערוכה בש"ס ירושלמי שבועות פ"ג סוף הלכה ט' ואיתא שם הכי שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכלנה היום ואכלה ר"י אמר קיים לשתיהן ור"ל אמר קיים לראשונה ושני' אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת. ועי' שם בפני משה ז"ל שהגי' דר"י אמר קיים לראשונה וכו' ור"ל אמר קיים את שתיהן, ועי' שם מה שפי' הוא ז"ל בזה. ולכאורה הי' אפ"ל דפליגי בזה דמ"ד קיים את שתיהן משום דס"ל דגם השני' חלה עלי' למלקות עכ"פ. כמו בנשבע לקיים מ"ע להרז"ה והר"ן ז"ל. וטעמא רק משום דליתא בלאו והן ול"ש בזה טעמא דאין איסור חל על איסור דכל שהוא לקיים ל"ש אאחע"א. ומ"ד קיים לראשונה ושני' אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת. והיינו דאין לה מקום בכאן כמו שפי' בפ"מ ז"ל. היינו משום דס"ל דשייך בכאן טעמא דאין איסור חע"א ואפשר ס"ל כן גם בלקיים מ"ע כשיטת התוס' ז"ל ורוב הראשונים ז"ל

יד) והנה בירושלמי שם אח"ז איתא הכי. שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה ע"ד דר"י אינו חייב אלא אחת ע"ד דר"ל חייב שתים אוף ר"ל מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין וע"ש בפ"מ ז"ל שהגי' כן. ופי' דלר"י דס"ל דשלא אוכל ככר זו היום דעתי' אפי' בכזית כדלעיל שם א"כ פשיטא דשבועה שני' תו לא חיילא. רק ע"ד דר"ל חייב שתים כלומר דרך בעיא היא דלר"ל דס"ל שם לחלק בין אמר היום או לא. א"כ הכא שאמר היום אפשר דשבועה ראשונה לא הי' רק על כזית ובשבועה שני' הוא דמוסיף דאם יאכלנה כולה יתחייב עוד עלי'. או דילמא כיון דנאסר משום שבועה ראשונה אפי' בכזית כ"ש בכולה ותו לא חיילא השני' ופשיט לי' הש"ס הכי דבאמת שבועה שני' לא הי' אלא כמזרז עצמו מן האסור לו כבר ואין שבועה חלה על שבועה. וקשה מאד להבין לפי"ז מה הי' דעתו בהא בעיא איך ס"ד לומר דלר"ל תחול שבועה שני'. הא כיון דנאסר משום ראשונה בכזית ראשון. א"כ מה בא להוסיף בשני' שלא יאכלנה לכולה. ופשיטא דהוי שבועה על שבועה

טו) ולולא דמסתפינא הייתי אומר לפרש סוגית הירושלמי בזה בדרך אחר לגמרי. והוא עפי"מ שהובא לעיל בשם הרשב"א ז"ל שלמד מזה הירושלמי שהביאו בשיבוש לשון וט"ס קצת. דשייך זירוז גם להתרחק מן האיסור. ואף בשבועה על שבועה שייך זירוז לפי"ז. דהלא בכאן שבועה על שבועה היא. וכן כתב המאירי ז"ל דגם בנשבע לקיים ל"ת הוי זירוז כמ"ש בזה לעיל. וכבר הבאתי דעת המאירי ז"ל שכתב דבנשבע לזירוז לקיים מ"ע או ל"ת אם עבר אח"כ ולא ולא קיים המצוה לוקה על שבועתו משום שוא למפרע ולא כן דעת הרדב"ז ז"ל דס"ל דל"ש שיהי' למפרע ש"ש דבשעה שנשבע שפיר נשבע

ועפי"ז נ"ל לפרש מחלוקת ר"י ור"ל בשבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכלנה ואכלה דר"י אמר קיים את שתיהן. היינו אף דהוי שבועה על שבועה בודאי. ואין על השני' דין שבועת בטוי. דגם בלקיים מ"ע ס"ל לרוב הפוסקים דלא חלה שבועה כלל. מ"מ גם שבועת שוא לא הויא כיון דנשבע לזרוזי נפשי'. ומעיקרא היא תלוי' ועומדת דאם יקיים לראשונה אז לא תהי' גם היא ש"ש. ואם יעבור על הראשונה אז תהי' השני' למפרע ש"ש כשי' המאירי ז"ל. ולזה אמר ר"י דכשאכל אח"כ קיים את שתיהן. דר"ל. דראשונה קיים שלא יעבור עלי' משום שבועת בטוי. ולשני' קיים ג"כ שלא תהי' שבועת שוא למפרע. ור"ל אמר קיים לראשונה ושני' אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת. והיינו די"ל דס"ל לר"ל דלא שייך זירוז בל"ת. ובפרט בשבועה על שבועה. וא"כ השני' אין לה מקום בכאן כלל לשבועת בטוי ולא לזירוז והוי מעיקרא שבועת שוא וע"ז אומר עוד. שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה ואכלה ע"ד דר"י אינו חייב אלא אחת. והיינו כיון דס"ל לר"י דשייך זירוז בשבועה. א"כ מעיקרא כנשבע שלא אוכלנה לא הי' בה דין שבועת שוא דילקה עלי' תיכף משום ש"ש. דעל ש"ש כו"ע מודו דלוקין כמבואר בשבועות (דכ"א ע"א). כיון דנשבע לזרוזי נפשי'. ואף דעתה שעבר על הראשונה ואכל לככר. א"כ