אדיר במרום צח

כל זמן הו"ק יוכל לחיות בסוד עבד לבד שהוא סוד החול אבל כשיהי' נשלם זה ויצטרך לחזור לעלות אז מיד ימות. והנה בכל יום הס"א היא רוצה להתגבר על האדם ולהמיתו כי אין ראוי לו חיים כלל, אלא שהקב"ה מושיע אותו בסוד הו"ק האלה שזכרנו. והנה באמה דו"ק סודם א"ל דאלהי"ם, וז"ס האל ישועתנו סלה, כי הא"ל הוא סוד הו"ק האלה, אך באמת הכל מנוק' נמשך לתחתונים אלא שהיא נקראת הא"ל בסוד הו"ק האלה ואז היא ישועה שמושיעה את האדם מן המיתה, ובכל יום צריך פעולה זאת חדשה, וזהו יום יום יעמס לנו הא"ל ישועתנו סלה וחזר ואמר האל לנו א"ל למושעות, והוא כי הימים כולם נגזרים כמ"ש בסוד ימי החיים, ויש יום האחרון שבו נגזר לעלות בחינת האדם אל המדרגה העליונה ששם צריך מיתה, ועל אותו היום נאמר ביום ההוא אבדו עשתנותיו, ועשתנותיו הם הנשמה והרוח שבמוח ולב, וסוד הענין כי הנפש מחי' את הגוף אך בכח הנשמה והרוח השורים עלי', אבל כשאלה מסתלקים מיד ג"כ היא מסתלקת מן הגוף. אך יש חילוק בינה ובינם, כי הרוח והנשמה הם מסתלקים מהגוף לגמרי משא"כ הנפש, כי נשאר איזה חלק ממנה לקיים העצמות עד תחיית המתים בסוד ועצמותיך יחליץ, ולכן על אלה הב' נאמר אבדו עשתונותיו אבדו לגמרי והם אותן שיש בהם בחי' מחשבה כי המחשבה במוח והלב מבין, הנה אז צריך האדם לתקן בסוד אלהי"ם שעד אותו היום הי' בסוד אל"ה לבד ואז נשלם אלהי"ם, ולכן אמר האל לנו אל למושעות, כי בסוד הא"ל האדם נושע, אבל אח"כ נמצאת בחי' אחרת והיא אלהי"ם אדנ"י. והבן זה שהאלהים הזה כתוב בהוי"ה בסוד אימא שעל ז"א, ומהם הנשמה והרוח המסתלקים מן הנפש שהיא אדנ"י, ואז למות תוצאות, כי יש כמה בחי' מיתה כלם עשויים בסוד הסיומא שהיא המנוחה כנ"ל. ונמצא שסוד המאה ברכאן הוא בחינת הגוף דוקא והוא נמשך אחר רקיע להגשים הדברים בכל חלקיהם והכל נמשך אחר האור הראשון שכיון שהוא מתעורר כל האחרים נמשכין אחריו. והנה הבנת ענין האוון היטב שהוא ענין קבלת הקול הנמשך מלמטה שהוא התנוצצות הנשמה עצמה ולהבינהו דרך שם במוחין וגם משם יצא אור מה שיצא ויתפרש בב' מקומות בשערות ראש ובדיקנא כמ"ש לקמן בס"ד

אך זה אפרש לך למה לא הוזכר האודנין בתיקוני א"א כמו שהוזכרו בז"א, והטעם הוא, כי הנה אמרתי לך כח דבקות הקול הנכנס ממש במוחין ועושה שם פעולה גדולה וממשיך למטה עד הבחי' האחרונה, אבל זה הענין אינו יכול למצוא בפועל אלא בז"א שהוא מקום ההנהגה, אבל בא"א אין לומר כך כי לא יגיעו הדברים עד שם לעשות בו חילוף ההנהגה כמו בז"א אלא שכאן צריכין הדברים לימצא לצורך תיקון הז"א כסו שפירשתי לך למעלה בענין בז"א אינון בעתיקא תליין. והנה לא נמצאו כאן האודנין אלא לשיהיו השערות מסתלקות מעליהן כדי שכך יהי' ג"כ למטה בז"א, והענין כי השערות אע"פ שאמרנו שהם צינורות של אור הנה עכ"ז הם עצמן דין וגבול לאור עצמו הנמשך בתוכם ובמקום שהם עומדים הם מכסים האורות כי רק בסופם מוציאים השפע שבתוכם וכ"ש למטה בז"א שהם דין כמ"ש, וכמ"ש עוד בס"ד, אך בהיות השערות מסתלקות מן האזנים למעלה בא"א זה יגרום שגם למטה בז"א יהי' כך כי מה שיש בשורש יהי' בענף. והנה גם בתיקוני הרישא שהם מה שנמשך מעתיק יומין לתקן ראש הא"א נמצא תיקון האזנים בדרך נעלם וה"ס התרין ביעין, פירוש כי האזנים הם בסוד נו"ה אך נו"ה בסוד תרין ביעין כי לנו"ה יש ב' בחי', א' מגולה בסוד תרין ירכין, וא' מכוסה בסוד תדין ביעין, והאמת כי התרין ביעין אינו אלא כללות הנו"ה וחיבורם עם היסוד להנהיגו כי הם השחקים השוחקים מ"ן שמבשלים הזרע וכפי המוכן בהם כך פועל היסוד ובאמת הם שנים לימין ולשמאל, כי הטפה צריכה להיות מוכנת כך פעמים לחסד ופעמים לדין, זהנה מבחי' זאת נעשים אזנים כי הלא פעולתם זאת היא להתפעל מכח הקול העולה