אדיר במרום צו

אדנים והוא באופן זה א' הוא צורת יו"י, ונ' הוא צורת י"ג כי הי' יושבת קוץ בראש הנו"ן, ונמצא שצורת אדנ"י הוא יוידינ"י והוא בני' ק' כמפורש בפע"ח שער הברכות דפ"א, והסוד מאה ברכאן ואז נאמר תדשא הארץ וכו', ונמצא שבחי' הראשונה היא ראשית הכל ומציאות התיקון בעצמו הוא האור המתגלה בפתיחת הפה, וע"כ כשיצא הדבור מן הפה התחתון הוא עולה למעלה כנ"ל, ואם הוא ראוי הוא מעורר כנגדו הדבור העליון ואז מאיר מיד בחינת האור כנ"ל, וע"כ אמר ועל דרכיך נגה אור. והנה זהו באמת כח התפלה שיכולה להחליף המדות מדין לרחמים, כי היא התנוצצות מן הנשמה עצמה המתדבק למעלה ובכחו נעשה התעוררות גדול למעלה. והנה יש מלאכים נקראים אזני ה' שהם מקבלים כל הקולות מלמטה ומגיעים אותם למעלה אל מל' ועמה אל האוזן וזה עושה התעוררות גדול שאמרתי שיכול להחליף ההנהגה, והנה ע"כ צריך זהירות גדול בדבור, כמ"ש הכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, כי באמת הדבור פעולה גדולה מאד גורם למעלה, נמצא שהכלי המקבל התעוררות הקול הוא האוזן להכניסו אל המוחין להשפט שם, אך העין הוא הרואה את האותיות בבחינת ציור ומציאותם, וכבר אמרתי שזה בא מחכמה שהיא שורש הכל ומקיימת המציאות. והנה כתיב עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם, והוא כי באמת אלו הם שני בתי דינין לדברי העולם, א' עין בסוד החכמה לבחינת ציור האותיות כנ"ל, וא' אוזן בסוד אימא לפעולתה

אמנם הענין הוא כך, למעלה יש דבור ומעשה ביחד שאין המעשה נעשה אלא בכח הדבור, אבל למטה שהוא הפרט איננו כך כי הכל יכול להיות בפ"ע. והנה בדבור עצמו יש ראי' ושמיעה, וכן כתיב וכל העם רואים את הקולות. והוא כי אפי' המתנוצץ אינו אלא אותיות וא"א לשום מציאות למצוא אלא בכח חכמה וזה הראי' המגעת אל הקול עצמו, אך סגולת האותיות הס להוציא הפעולה וזהו רק בסוד השמיעה מצד בינה כנ"ל. אך המעשה אין שם אלא ראי' והוא כי המעשה למטה לא יעורר אלא בחינת המעשה למעלה, ואע"פ שאין מעשה נעשה בלא דבור אבל העיקר בהתעוררות לפי האדם יהי' המעשה לבד וכן דבור האדם יעורר הדבור והוא המעורר לפי האדם. והנה הדבור הוא יותר כח מן המעשה כי הוא דביקות יותר גדול יען ההתנוצצות עצמה של הנשמה עולה ומתדבק למעלה. והנה זהו הטעם מה שארז"ל בענין תפלה שאין לך גדול במע"ט כמשה רע"ה ולא נענה אלא בתפלה, וזה כי באמת כיון שכתוב רב לך א"כ ש"ם שמכח התפלה קיבל זה הדבר של עלה ראש הפסגה, וזה הדבר כיון שודאי הי' תיקון הי' הקב"ה יכול לעשותו בלא תפלת משה מכח מעשים טובים שעשה אחר הגזרה, והאמת הוא כי המעשים טובים מעוררים המעשה למעלה אבל אינם יכולים לעשות דביקות כ"כ גדול למעלה כמו הדבור, ובאמת המצות הם כלם לנשמה עטרות והם נקראים כנפים שבה תוכל הנשמה לעלות. אך העלי' עצמה אינה אלא ע"י התורה שהיא בחינת הדבור של כל במצות ולכן המצוה היא בה והגית בו יומם ולילה, כי בחי' הדבור הוא תיקון התורה וכן אמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, כי הוא מסוד פה ששם גלוי האותיות בסוד דבור כנ"ל. וההפרש שיש בין התורה והתפלה הוא כי התורה הוא דבור הכללי של כל המצות לצורך תקון הנשמה, אך התפלה הוא דביקות פרטי לצורך המעשה ההוא שעליו מבקשים ויש בה כח להפך מדה"ד למדה"ר בכח הדביקות הגדול הזה. והנה מקום קבלת הקול כבר אמרתי שהוא באוזן, וקבלת הראי' היא בעין, ויש מלאכים הנקראים עיני ה', שפעולתם הוא להעמיד הדברים תחת העינים, כי כך הסדר לכל מאור צריך משרתים להוציא פעולתו למעשה. והנה הקטרוג כמו כן עולה מן הס"א בב' בחינות א' בסוד האוזן, ב' בסוד העין, כי באמת מן החטא עצמו נעשה קטרוג ועומד להראות