אדיר במרום צה

נבנין, וזה המציאות נמצא ראשון בבריאת עולם ובאמת זהו הכל בסוד החיצוניות אמנם תראה כי הרי חכמים ז"ל אמרו בראשית הוא מאמר בפ"ע, ובאמת לא נזכר שם מאמר, וצריך להבין למה ישתנה משאר מאמרות, אך סוד הענין כי ודאי בראשית הוא בחינת מאמר אך מאמר מתוקן לא נמצא אלא אח"כ שהוא שכתוב ויאמר אלהים יהי אור וכו'. והענין כי בתחלה נעשה התהו ובהו בסוד הערבוב, וזה נמשך בסוד העלם הכתר כמו שמפורש בס"א, כי אח"כ מצד החכמה המתגלית יותר נתקנו הדברים כסדר והבן היטב כי בראשית הוא כתר, ויהי אור הוא חכמה. אמנם הענין הי' כך כי האותיות שהיו מעורבבות ועושות התהו ובהו זהו מפני שלא נמצא חיתוך שפתים שהוא הבישול בנו"ה כנ"ל, אך אח"כ ע"י הפה שהוא שורש האותיות נתקנו לדבר כראוי ואז נגזר הדברי בשפתים ונעשה מאמר באמת וה"ס ותגזר אמר שכתבנו למעלה, ובאותו התיקון מיד האיר האור והיינו כשקבלה אי' לתקן כל הז"ת כראוי שהם האותיות הנה אז האיר מה שלא האיר בתחלה והוא מ"ה בסוד התיקון. והאמת הוא כי בחינת תהו ובהו הי' כשלא הי' פועל בעולם העשי' אלא בחי' החיצוניות לבדו ששם היתה השבירה אבל אח"כ האיר נם הפנימיות והוא באמת האור המוזכר בפסוק, ואז ניתן תיקון לכל בריות העולם ולכן אז נזכר מאמר כי הי' כבר היתוך שפתים כנ"ל והבן היטב. וע"כ אמרו חז"ל מפתח פומך הוי לן נהור, כי האור האיר כשהפה נפתח לדבר דיבור שלם כראוי, וה"ס הפסוק פתח דבריך יאיר, והנה אז נעשה הז' תחתונות שהם קולות היוצאין מן הפה וכן ז' הכלים כי הפנימיות הוא ז' קולות, והחיצוניות הוא ז' הכלים כמבואר במ"א וזהו התיקון באמת

ואומר לך עוד איך הוא נשרש ענין האור בפתיחת הפה, הנה תראה כי מלת אמ"ד הוא ר"ת "אור "מים "רקיע וכמבואר בדברי הרשב"י ז"ל, ונמצא שהבחי' הראשונה הנגלית במאמר הוא האו"ר, והנה מאלה הג' נמשכין באמת בסוד ע"ב ס"ג מ"ה ואח"כ יש מאה ברכאן בשם ב"ן. אמנם הענין הוא כי המציאות הראשון של הנמצאים הוא האו"ר שהרי מן המאורות עצמן הם נמצאים, ואח"כ מקבלים עוד צורה יותר עבה ונעשית מי"ם, ואח"כ מקבלים עוד עובי יותר ונעשית רקי"ע, ואח"כ מקבלים עוד בחינה רביעית שהיא הכנה הצריכה להם בסוד מאה ברכאן, ואז הם נגשמים לגמרי בכל הפרטים הצריכים להם. והנה בתחלה נעשה כמ"ש ונמשך מכח הפה, והוא כי הנה הפה יש בה ה' מוצאות והם שורש לכ"ב אותיות כנ"ל. אך בהיותם ה' מוצאות הנה כן נשרשין האותיות בה' מקומות אלה והם ה' פעמים כ"ב, אך צריך שתדע ג"כ כי שם הוי' הוא מתפשט בכל גופו של אדם אבל בכל מקום שיש שם פעולה פרטיית הוא נקשר שם לצורך הפעולה ההיא ונמצא שבפה ג"כ יש שם הוי' לצורך הוצאת האותיות האלה, וכבר פירשו בתיקונים ע"ש. אך זאת ההוי' היא מצטרפת לי"ב צירופים, כי הלא הדבור כל ענינו הוא הצירוף של האותיות ולכן נמצאים בפה אלו הי"ב שהם ראשי כל הצירופים ונמצאו בה ה"פ כ"ב וי"ב צירופים ועם הפ"ה עצמה הרי ר"ז כמנין או"ר. והנה עד עתה הוא רק בסוד האותיות עצמן, אח"כ מסתדרים בסידור אחר בסוד ההויו"ת ואז נעשים מי"ם, וסודם מ"ן והם ט' יודיין שבע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ועדיין אינם נגשמים הרבה כי הכל בסוד ההוי"ה וצריך שיהי' להם לבוש אחר והוא מצד אימא, כי הוי"ה הוא מצד אבא, וזה הלבוש הוא אהי"ה שהוא מאימא, ובאמת צריך שיהי' לבוש עב שהבחי' היותר דקות שבו כולם תהיינה נעלמות ולכן לא יהי' הלבוש הזה אלא מצד המילואים של אהי"ה לבד, וגם להיותו יותר עב יסתתרו י"ב אורות כנגד י"ב אותיות הפשוטות שבג' אהי"ה ואז נשאר כמנין ש"פ כמנין רקי"ע, אח"כ יקבל עוד הכנה רביעית שאמרתי שה"ס מאה ברכאן, והיא בסוד שם אדנ"י שבנוקבא שעולה מאה בסוד מאת