אדיר במרום ט

אדיר במרום

ביאור אדרא רבא קדישא

ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה

תניא אמר ר"ש לחבריא עד אימתי ניתב בקיימא דחד סמכא. מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם, היה ספר מדרשו של רשב"י כאשר נאמר שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו כי הוא לגאולה הוכן להצמיח קרן ישועה לבית ישראל, ויתבאר בו דבר זה בכ"מ בר"מ ובתיקונים במה וכמה פעמים וגם פה בפ' נשא (קכ"ד ב') ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר יפקון בי' מן גלותא ברחמי. והענין הזה תלוי הוא בעיקרים גדולים מעיקרי החכמה ומושרש בעומקי ההנהגה אשר הכין ופעל האדון היחיד על עמו ועל נחלתו לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוון בראשית המחשבה, וצריך שתדע כמה חסרו ישראל בגלותם ומה תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם, ובחשוב המשורר על הענין הזה והבין החסרונות הגדולים, הי' מתאונן ואומר אותותינו לא ראינו אין עוד נביא וכו', כי באמת חכמה רבה ויקירא אבדה מישראל, ורז"ל אמרו מיום שחרב בהמ"ק שרו חכמיא למהוי כספריא כו', והיה המשורר מתפלל ע"ז ואומר עד מתי אלהים יחרף צר כו', ובפסוקים אלה נכללים סודות גדולים מאד בענין הזה, שמע והבין

הנה רבותינו ז"ל אמרו שדי שאמר לעולמו די, ואבאר לך זה הענין היטב כי באמת הוא סוד גדול, ותראה שלפעמים נמצא שדי לבדו ולפעמים אל שדי, וצריך לדעת למה שם זה לא הוזכר כלל במעשה בראשית כמו שהוזכרו אלהים והוי"ה הלא זאת הפעולה ממע"ב היא, וכל אלה הדברים צריכים לב להבין, וגם עניני רשב"י קדוש ישראל ומה הגיע אליו ומתיקונים גדולים ועצומים אשר דברתי לך וענין האדרא הזאת שבה קנה לו ולחביריו ולכל העולם כולו השלימות הגדולה אשר קנו, ותראה על מה נתעורר באמרו [עד אימתי ניתב בקיימא דחד סמכא], ועל מה הריק חניכיו אשר הלבישם שריין ורומחין, את הכל אבאר לך בסדר נכון ובאר היטב בסייעתא דשמיא כיד ה' הטובה עלי

ז"א ונוקב' הם הנחשבים ז' תחתונות דאצילות והם שורש לכל עניני העולם התחתון והנהגתו וסודם ז' ימי בראשית שבהם נברא העולם, והבן ודקדק מאד על כל הדברים האלה כי אני לא ארחיב הביאור על כל דבור ודבור כי היה צריך פירוש ארוך מאד ויכבד המשא על הכותב ועל הקורא, כי אמרתי ע"ז כמאמר החכם תן לחכם ויחכם עוד רק שלא תהי' עובר והולך על הדברים כהולך בדרך הסלולה לפניו כ"א שתשכיל ותתבונן בעיון עמוק על כל פסיעה ופסיעה כי אז תצליח את דרכיך, ודי לך בזה הערה, ובעזהי"ת אני מפרש והולך לפי דרכי

כבר אמרתי שהזו"ן הם שורש העוה"ז והנהגתו ואימא היא המקור להם שמשם הם יוצאים וביסוד שלה ששם אל שדי שם מצטיירים כל ספירות זו"ן טרם צאתם, וכבר נתבאר ענין שם שדי במקומו שבו סוד אור מים רקיע ומאה ברכאן בסוד ע"ס מ"ב, וזה כי האיברים מתחלפין בציורם בכח גבולותיהם, כי בהיות חמרם נגבל שלא להתפשט אלא במקום א' בכאן ובמקום א' בכאן נשארת צורתם סתומות כמו שהיא לעינינו, והנה כמו כן למעלה בהיות יוצאים האורות להתפשט לעשות כל הספירות ופרטיות מדרגותיהם אלמלא נצטיירו בחותם זה המגביל לכל א' מהם נטיותיו היו האורות הולכין ומתרחבים תמיד ולא נשארים בציור הפרטי הראוי להם ובהצטיירם בחותם אז נשארים בציורם זה כראוי להנהגה, נמצא שני דברים נעשים פה ביסוד