אדיר במרום פג

סימן ויובן בסימן ההוא מי אדון למו אע"פ שאין שמו בסימן ההוא, וזהו ממש ענין התי"ו המוזכר בפסוק ואל כל איש אשר עליו הת"ו אל תגשו כי זה התי"ו הי' רק רשומה ואעפ"כ הי' די להודיע מי ינצל מן המות, והנה זה אחד מן התיקונים הגדולים אשר באצילות כי הוא הקרום הזה שאמרנו שהוא נעלם ואינו נודע כלל לא הוא ולא סבוביו ולא הליכותיו אלא שהוא רושם רשום בראש האצילות כמו התי"ו שבראש אנשי חיל המורה על מלכם, כך ניתן תי"ו זה בראש א"א לרמוז אל העתיק ולמען דעת איך הוא שורש הכל, ואז חוזרת אליו ההנהגה הפנימיית והעיקריית כנ"ל, והנה תי"ו ר"ל תמים בסוד תמים תהי' עם ה' אלהיך, והסוד הוא כי הח"ס נקראת המים דעות להיות הדעת שבו מכוסה ג"כ בקרום ונמצא שכל בחינותיה נתנים ונמסרים לשורש שהוא עתיק יומין, וזהו בחי' התמימות. ובאמת מזה נמשך שהיא סתומה ושוקטת הכל כנ"ל, והבן היטב

תאנא בגולגלתא דרישא וכו'. דע כי ענין השערות הוא סוד גדול והוא כי הנה כתיב ושער רישיה כעמר נקי וצריך להבין ענין הצמר מהו שאליו דימה פה השערות והנה צריך שתדע מהו ענין הצמר ומהו ענין הפשתים וסוד איסור שעטנז שבצמר ופשתים. דע ששני מיני לבושים יש, א' לבוש היוצא מתוך הפנימיות בסוד כהדין קומצא דלבושי' מיניה, וא' לבוש חיצוני הניתן על הגוף מבחוץ והענין כי האורות סופם יעשה הלבוש ואז הלבוש הוא מבחינת האורות הפנימיות עצמם ומגלה אותם אבל הלבוש החיצוני אינו כן כי הם אורות שלא נמצאו בבנין המאור ההוא וניתן מבחוץ. והנה הצמר הוא סוד לבוש היוצא מן הפנימיות כי הצמר צומח על הגוף מאליו אך הפשתן הוא דנותן מבחוץ שאין שום א' נולד לו הפשתן על הגוף. והענין דע כי השערות יוצאים מהחום של הגוף והוא סוד הגבורה אך הסוד הוא כי המ"ק הם הם בסוד הגילופין של הרשימו שפירשנו למעלה כי לפי מה שהוכן בהם מתחלה כך יהיה אח"כ התיקון הנעשה בסוד מיה. אמנם אלה המ"ק הנה היו דין גמור וכשהיה זמן התיקון מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו והנה אותם שנתבסמו החלקים שנתבסמו נכנסו בפנים פירוש נתחברו עם המאורות שבאו בזמן התיקון לעשותו ואז נבנה מכולם יחד הפרצוף והנה אור הפנימי תמיד הוא בוקע ויוצא לחוץ דרך נקבי העור כידוע כי יש מקומות הפתוחים שהוכנו מתחלה לכך והם הנקבים שיש באדם ששם אין החיצוניות פועל שם האור יוצא לבדו אבל בשאר הגוף האור בוקע ויוצא אך גם החיצוניות פועל לכן אם האור יוצא הגבול שלו בסוד קו המדה והוא ממש ענין המ"ק שנכללו לפנים כי הם אינם אלא השיעורים והגבולים אל המאורות ואז יוצאין בחי' המלבין קדמאין בסוד השערות ובחי' האור הבוקע בסוד האור שבתוך השערות ויש מקומות שיש להם יותר התפשטות פירוש לאורות ולגבולים שלהם והם השערות הארוכים ויש שיש להם התפשטות פחות והם שערות יותר מצרים. והנה זאת הבחי' נקראת צמר והיא נעשית מן החסד שבמ"ק פירוש מן הבחי' היותר ממותקת שאינה כ"כ דין. אמנם באמת יש בכאן סוד גדול מאד למה הם נקראים צמר, כי הנה לצאת בבחי' הזאת שהיא הבחי' הראויה להם באמת הוצרך להם תיקון המ"ה. והענין כי עיקר סוד השערות הוא ענין הדיקנא ששם סוד ההנהגה והשערות עוכרות שם בסוד מדות של רחמים אלא שמשם מתפשטות כל שאר בחי' השערות, והנה היסוד דא"ק שמשם יוצא המ"ה שם יש סוד י"ג תיקונים דדיקנא והם נקראים כבשי דרחמנא וסוד השערות ההם נקראים צמר, ובאמת ראשית הדיקנא הוא א"ל שבו תיקון המלכין האלה, וא"ל זה סודו י"ש והוא מנין עמ"ר ומן הצמר ההוא נמשך כל בחי' הצמר שיצאו המ"ק בסוד זה להגביל את האורות הבוקעים מכל הצדדים ואז נראה בהם מה שיש בפנים באמת שהוא מ"ה וב"ן. והנה אלו נקראים לבושים כמ"ש אבל לא שאין לבושים אחרים אלא שזה לבוש הגוף ממש ומהם נעשים כמה לבושים אחרים