אדיר במרום פב

אנו אומרים חכמה מוח בינה לב, אבל הענין הוא כי בבחי' זו שז"א נעשה בדוגמתו של א"א כל הג' מוחין נקראים בשם חכמה שאפילו הבינה והדעת נכללים בה כמו למעלה בח"ס והבינה במקומה היא הלב, ובזאת הבחי' יש בה הקרום, אכן המוחין בסוד הז"א עצמו הם חב"ד כולם בראש ומה שלמעלה בח"ס כל הג' סגורים יחד, אבל בכאן אינו כך כי גם החו"ב מתפשטים ובדעת נעשה התפשטות עקרי שהוא בסוד החו"ג היוצאים אפי' מתוך הכלי משא"כ חו"ב וכל זה הוא יוצא מתחת בחי' הקרום כי אינם בסיתום הזה להיות בסוד מים העליונים כנ"ל, ולכן אמר [קרומא אתפסק מז"א] כי אע"פ שהוא מגיע אל ז"א סוף סוף הוא נפסק ממנו ואינו סובבו לגמרי כי עכ"פ צריך להיות נפסק מן הדעת שהיא מתפשטת לחו"ג כנ"ל. ובאמת בבחי' החכמה של ז"א הוא סובב אבל נפסק, והנה ע"כ הזקן דעתי' סתים שהוא הדעת ממש שגם הוא מסובב מן הקרום, ובהיות הדעת סתום כל המוח סתום וגם לא שכיח כמו שפי' למעלה משא"כ למטה בסוד הנערות שאין הדעת סתום ואינו שוקט להיותו מבחי' ההתפשטות מסוד מים העליונים כנ"ל

ואמר ובג"כ מוחא אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין והענין הנה כבר אמרתי שהמוחין דז"א הם ג' באמת כי באים מן ההתפשטות ועכ"ז נחשבים לפעמים כמו בחי' אחת לבד ואז נקראת חכמה בכלל ובבחי' הזאת יש הקרום, אבל בזאת הבחי' עצמה נאמר ונהר יוצא מעדן כי כאן יש התפשטות בסוד החכמה מה שלמעלה בא"א הוא נעלם, והנה באמת מחכמה בדרך זה בא השפע המהלך בדרכיו וסוד הדרכים האלה הם בסוד יו"ד והם עדן נחר גן כי אי' עומדת ליסוד הבנין והחיבור בסוד ה' ד"ו פרצופים והיא מתפשטת בתוך החיות של ז"א שהוא רבוע אהי' וז"ס הא' שבמילוי הוא"ו אבל אבא הוא סוד יו"ד ונמצא שהחכמה עצמה היא יו"ד והיא מתפשטת כך בדרך זה, והנה הכתוב אומר ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים וצריך להבין כי אנו אומרים שד' ראשים אלה הן בסוד הד' של מילוי היו"ד, אבל על זה יש להקשות כי באמת הגן הוא ד' והי' נראה שהד' תהי' עוד בחי' ד' אחר הגן. אבל הענין הוא כי אינו אומר ושם יפרד אלא משם יפרד, והוא כי בהגיע השפע אל בחי' הד' שהיא הגן הנה בהיות הגן ד' משם יקח השפע ענין זה להחלק לד' והם ד' ראשים וסודם ד' דלתי"ן הבאות מן הד' עצמה והוא ד' רבתי דאחד והרי הם י"ו ועם י"ו הנשאר ממילוי יו"ד הם ל"ב והרי ונהר יוצא מעדן מדבר ממש מן הל"ב נתיבות, והבן. והנה תראה בסוד זה נ"כ כי המוחין דאבא שסודם חכמה הנה בבואם בז"א היסוד יוצא ממש מן יסוד אי' ומתפשט בז"א בת"ת ומאיר למלכות וה"ס יו"ד משא"כ ביסוד אי' יושב במקומו ושם מחבר זו"נ ומקיים אותה ונמצא שאפילו בבחי' חכמה הקרום פוסק, והנה עכ"פ צריך שיפסק לתתא כי במקום התחבר המוח אל הבינה בסוד חב"ד הנה שם צריך פיסוק כי להיות הבינה בגרון כמו בא"א או בלב לזה לא הי' צריך פיסוק כיון שאינה בראש, אבל כאן שהיא שוה אל החכמה צריך שיפסק הקרום ומכ"ש שהדעת צריך להתגלות, והבן

ואמר והיינו דתנינן בדישומי אתוון תי"ו. והענין שיש שיהי' להם פירוש מן האותיות, והענין כי הנה האותיות הן מורות מאורותם בצורתם כידוע אבל כשאנו קורים את האותיות אין אנו קוראים אותם ככתבם לבד א"ב ג"ד אלא אנו קוראים אותם תיבות שלימות במילואיהם אל"ף למ"ד וכיוצא, ובאמת הם מיני הארות עיקריות בההנהגה נרמזות בתיבה ההיא וזה נקרא רישומי אתוון שהם הדברים הרשומים הנרמזים באותיות והוא כמו דורשי רשומות, והנה פירשו התי"ו שענינו אות מלשון והתוית תו ועכשיו מפרש ואומר מהו זה התי"ו ואמר שהוא בחי' הקרום הזה שהוא ממש בחי' תי"ו, והענין כי תי"ו הוא סימן א' שאינו אלא אות על דבר אחר שאינו מתגלה באותו הסימן אלא כשיש אותו הסימן אז מבאר דבר א', וכן כשרוצים להודיע למי הם הדברים או האנשים יתנו בהם