אדיר במרום סד

מה שהוא עתה ומה שיהי' לע"ל, והענין הוא כי הם ב' מיני הארות, המין הא' הוא שאור א' בהתפשטו אינו מניח גילוי לשאר האורות, והמין הב' הוא ששום אור אינו מעכב זה על זה וסוד הענין הוא כלל ופרט כי הכלל כולל הבל כאחד והפרט מבדיל כל דבר בפ"ע, והמין הא' גורם הזמן כי הרי אור האחר יעכב על חבירו ובעוד שהוא מתגלה אין האחרים מתגלים, והמין הב' גורם ההשוואה שהרי כל האורות מאירים בבת אחת, ואפרש לך כ"ז מהיכן נמשך. הנה כבר שמעת היאך הז"א בתחילת מציאותו הי' בסוד רשות הרבים כי כל אור הי' כמו חלק בפ"ע שאין לו התחברות עם האחרים ואח"כ הי' אימא נכנסת ומחברת אותו בסוד הנשמה המחברת את הגוף בכל חלקיו ובסוד רשות היחיד, והנה כבר שמעת שקודם שקיבל הז"א את השלימות הזה נעשה השבירה וגם כשחזר ונתקן לא נתקן לגמרי שהרי נשארו הכלים במדריגת ב"ן ולא במדרגת ס"ג אם לא לע"ל יהי' התיקון שלם שאז יהי' הב"ן במדריגת ס"ג, והנה כיון שענין השבירה נשאר זה גורם הזמן כי נשאר לכלים איזה רושם קלקול וגורם להם בחי' ההנהגה הזאת שגורמת הזמן. ואפרש לך עתה זה הענין היטב הנה המאציל כ"ה רצה שתהי' הס"א אך שתהי' מנוצחת מן האדם ואז תמצא הבריאה שלימה וע"כ לא נתקנו הכלים בראשונה לגמרי אלא לאחר שימצא האדם ויזכה במעשיו ואז נמצא שלא תהי' הס"א עוד פגם ואז הכל יהי' מתוקן, והנה כבר שמעת נ"כ איך האורות לא יכלו להתפשט בתוך הכלים יען הכלים לא היו ראויין לקבלם כי עדיין נמצא בהם השורש הראוי להוציא הס"א, ולכן האורות נסתלקו ואז בחי' אצילות נעלם ולא נשאר אלא בי"ע כנ"ל ואפי' האורות שבאו אח"כ הנה לא הי' אלא מבחי' הכלים הנתקנין שהם בחי' בי"ע לבד והן בסוד ב"ן ולא בסוד ס"ג וגם המ"ה שיצא לתקן את הב"ן הנה לא יצא אלא בבחי' הראוי' לפי בחי' ב"ן הנתקן שאם ב"ן הי' נתקן כלו וחוזר לס"ג אז הי' המ"ה בסוד הע"ב והבן היטב כי זהו סוף התיקון והנה נמצא שהכלים לא נתקנו בשלימות וזה גורם ששום חיצוניות אינו נתקן לגמרי כי הוא מעכב על הפנימיות שלא ישלוט עליו שליטה גמורה להאיר אבל לעתיד לבוא כשיהי' החיצוניות נתקן לגמרי הנה ישתוה לפנימיות שיוכל להדבק בו דביקות שלם ואז יהי' הוא השולט. והדברים האלה הם באמת הולכין ומתרחבין עד מאד כי כאשר תרד לעוסק של הענינים האלו תמצא כי החיצוניות הוא שורש המקבל והפנימיות הוא בחי' ההשפעה ועכשיו צריך שהמקבל שהוא האדם יתוקן במה שהס"א נמצא שייכות בו ותשוב מרע לטוב ואז הוא יכול לקבל דביקות המשפיע בלי שום מונע, וכן למעלה החיצוניות יתוקן בתיקון שלם לקבל דביקות הפנימיות והבן מאד היאך אין הס"א נמצאת אלא מן הגוף וממה שהוא שורש אליו והדברים עמוקים מאד מאד, והנה ז"ס ולא יכנף עוד סוריך שאין החיצוניות שהם הכנפים מכסים עוד על הפנימיות. והנה בהיות החיצוניות במנהג זה כך כמו שהוא עתה שמסתיר האורות הפנימיות זהו שגורם הזמן והוא כי שמעת כבר היות ראשית מציאות הכלים בסוד רה"ר. ובאמת זאת היא הבחי' שנתנה מציאות בתחילה אל הס"א והבן היטב והנה סוד רה"ר חזה הוא שאינו מניח חיבור האורות כנ"ל וע"כ כל אור מעכב על השאר כי הוא אור בפ"ע וזהו ענין הזמן כמו שפי'. אך באשר יהי' נשלם החיצוניות ויתחזק הפנימיות שיחזרו כל הכלים לחיבור א' כן יאירו כל המאורות בבת א' והוא הנצחיות כנ"ל

ואפרש לך עתה בזה הענין סוד עמוק מאד והוא ענין השית אלפי שנין כו', דע כי שורש העוה"ז הוא ז' ימים וסודם שירותא וסיומא והנה כל המאורות האלה צריכין להתקין כי הם שורש כל הנמצא בזה העולם אמנם אם הי' אדה"ר עומד במצותו היו נתקנין כלם ברגע א' אך כיון שהוא חטא הנה נשארו מיד בבחי' הזמן, והענין כי נשאר זה הדבר בין בכלל ובין בפרט, פי' כי כל התיקונים שהיו צריכין לנוקבא מן הנסירה