אדיר במרום קפה

בסומקא וסומקא איתחזי לקבלי', והיה נראה שזה הדבר לא ימצא ועוד שהרי אמר [ובטש בשער' אוכמא וכו'], וא"כ זה אינו צריך להגיע אל העין שהרי בלאו הבי יכול למתק הדינין. אמנם סוד כל הענין תלוי בהבנת הפסוק הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, שמדבר בעין דא"א ומתחיל בהנה, וכן כתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וצריך להבין מהו ענין זה ההנה הנמצא בכל אלה הענינים. ואמנם כבר אמרנו שבא"א נשרשים תקוני הז"א בסוד הגדלות להתקיים כך אפילו כשיש קטנות למטה, והענין שכבר ידעת שכל מה שאנו מדברים בא"א הוא בתיקונים שנתקן לצורך ז"א והם תיקונים לפי הגדלות לקיימם כמ"ש אפילו בזמן שז"א הוא בסוד קטנות והז"א בזמן קטנותו מסתלקין המוחין ונשאר השינה, אבל בא"א בסוד מה שהוא שורש זה לז"א אין עיניו בסוד השינה, אלא הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אך עכ"ז צריך להבין מה יהיה השינוי בין זמן הקטנות לגדלות כיון שהעינים מאירים תמיד, וזהו ענין לא סתים שאומר כאן להודיענו הפעולה שהוא פועל כנגד מה שבז"א יש הסתימה של השינה. וגם הרע שזה נמשך מתקוני העתיק כי הלא פקיחא דעיינין א' מתקוני רישא הוא הבאים מז"ת דעתיק שהוא הגורם לאלה העינים להיות פקוחות אפילו בזמן שהדין מתגבר למטה, וסוד כל זה הוא ענין היראה שיש בה יראת העונש ויראת הרוממות, כי הנה קשה כיון שזה הפסוק הנה עין ה' אל יראיו מדבר בא"א איך אפשר לומר יראיו כי אין יראים אלא מן הגבורות. אך הענין הוא מ"ש שיש יראת העונש ויראת הרוממות, ויראה העונש אינה אלא מן הגבורות המתחזקות שיכולה להעניש ומי שירא נשמר ממנה וניצול, אך יראת הרוממות הוא כי מי שגבוה מחבירו איננו מתגלה לחבירו התחתון ממנו כי מדרגתו שפלה מגדולתו ונשאר העליון מצומצם מעל התחתון כמו שמצומצם הא"ס ית' מן הנמצאים כמבואר במקומו, כי כך צריך לשמירת סדר המדרגות הראוי לעניני הנהגת הבחירה

והנה תראה שכל צמצום הוא דין, שהלא החסד מתפשט ומגיע לכל הנמצאים אך ההתעלמות הוא דין, וז"ס יראת הרוממות כי הוא גורם לו קורבה והתדבקות יותר בנעלם ממנו, כי הדין המצמצם מתפייס אליו ומתקרב, וזהו פרי יראת הרוממות שיראים בני אדם שהם גורמים קורבה למאורות העליונים ותחתונים והם עצמם מקרבים אליהם המאורות שהם שרשם ומשיגים בהם השגה גדולה. וכן נאמר במשה רבע"ה במראה הסנה, בתחלה אמר אסורה נא ואראה את המראה וכו', כי לא הכיר מה הוא ולא היתה לו יראה וע"כ אמר אסורה נא ואראה, והקב"ה השיבו אל תקרב הלום, אבל כיון שהכיר אז ירא ממש יראת הרוממות וזהו שאמר כי ירא מהביט אל האלהים, שלא ירא אלא מן רוממות אלהים שלא הי' חושב עצמו כדי להביט אל האלהים ואז מיד נקרב והשיג עד שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך וכו'

והנה כ"ה הא"א לגבי' ז"א, גם בי העין שלו משגיח עליו תמיד הנה הוא מרומם ממנו ואין הארתו מתדבקת היטב אלא כשיש בחי' תיקון זה של יראת הרוממות. וזהו הנה עין ה' אל יראיו, דהיינו עין הא"א אל יראיו, למי שיראים ממנו יראת הרוממות, ולכן חזר ופירש למיחלים לחסדו, כי אין בו גבורות שייראו מהם, אלא אדרבא מי שמיחל לחסדו וירא מרוממותו. ונמצא שאין אור הא"א מתדבק היטב בז"א אלא בבחינת יראה זו, ובהיות חטאים בעולם שאינם יראים גורמין כ"כ שלא ימצא תיקון זה ח"ו למעלה, ואז אע"פ שהעין משגיח אין המיתוק רב, אך אין צורך לעין לסיתום, ואדרבא הנה בהיות הדין מתחזק הרבה למטה אז צריך שיתחזק יותר המיתוק למעלה אלא שאינו מגיע למטה בהתדבקות אודות באורות כמו בעת רצון

והנה כבר שמעת שהב' עינים הם חוזרין בסוד החזרת הדין לחסד וזהו המתחזק יותר