אדיר במרום קפד

עינים ובס"ז מגיע להם ההארה בסוד הט' קבין הנעשה ל"ו כמ"ש למעלה בסוד ה"ל עצמם ואז ניתן להם רחיצה וטהרה ממש וזה צריך רק לו"ק ואז הג"ר ממילא מאירים בהם לפי ההנהגה התמידית כי הם אינם נפגמים אך אפילו להאיר הארה התמידית צריך שיהי' בו"ק מיתוק הזה, אך לפעמים צריך הארה אפילו לג"ר בהתגבר בהם הדין ח"ו וזה נעשה בכח החיור הג' שה"ס חיבור הב' חוורין ואז נמשך האור מן המוח ומאיר בשערא אוכמא שהם השערות דז"א ששם הדינין מתגברין וברישא דהיינו הגלגלתא עצמה ובמוחא דרישא וזה כי צריך לתקן כל תיקוני הז"א ולמתקם מדינם וכבר ידעת איך יש בו ב' בחי' א' דוגמת א"א להיות הראש בסוד גולגלתא ומוחא שבו נקשרים הג' מוחין בא' וא' בחי' לעצמו בסוד הג' מוחין חב"ד, והנה לאלה אין צריך רחיצה כי אין בהם הפגם כמו בהויה אלא הארה למתקם מדין שהיה גורם להם שלא יאירו ולכן אמר ובטש בשערא וכו' ונהיר לתלת כתרין דאשתארו. פי' חב"ד שלא נכללו בב' החוורין, וגם ג' כתרין הם החכמה ובינה ומלכות, וזה כי הדעת מצד עצמו הוא מאיר בסוד הכתר אך המלכות היא הצריכה ליתקן והיא נתקנת בדעת

ואפרש זה הענין היטב. הנה אלו העינים הם עומדים להאיר למטה לקיים מיתוק בכל הספירות אך כשאין צורך לפעולה גדולה שכבר ההנהגה הולכות ברחמים הנה אז הג"ר כבר מאירים ודי לקיום המיתוק בו' קצוות, אך יש לפעמים שהדין מתגבר וגורם לג"ר שלא יאירו ואז צריך שיתגבר החוור הג' הזה וזה ימשיך מן החסד דעתיק העומד בפנים שהוא שורש לחוורא. וזהו שאמר ונפיק נהירו דחוורא דלגו לגו כו'. וזה יאיר אליהם לתת כח להם להאיר, ומקום הארת העינים כבר אמר שהוא ברישא דהיינו הכתר ומוחא דרישא דהיינו המוחין כלולים בסוד חכמה לבד כנ"ל, ואז נהיר לג' כתרין, והוא כי הכתר בהגלותו ודאי הוא רחמים כי הלא הוא השראת העליון אלא שלפעמים אינו מתגלה ואז המוחין עצמן אפשר להם להיות דין. ותבין ג"כ איך עיקר גלוי ההנהגה היא בדעת כי הוא מתגלה ומתפשט בסוד ובדעת חדרים ימלאו. והאמת בי הדעת הוא הוא סוף הכתר, והיינו כי סוף כלי הכתר נעשה כלי דעת, כי למוח הדעת עצמו אין יש כלי פרטי. והנה על כן תראה שהקטן אין לו דעת וכמו שהולך וגדל יתגלה בו הדעת כי כבר אמרתי הכתר הוא תמיד רחמים והוא איננו מתגלה עדיין בעיבור ולכן אין בו דעת ומתחיל להתגלות אח"כ ואז יתחיל הדעת. וגם תדע כי באמת ההנהגה אינו אלא בו"ק אך המל' אינה רק להעלותה בסוד שבת ויו"ט, והנה הי' נשרשת בכתר בסוד כתר מלכות במ"ש לך כבר. והאמת בהתגלותה בסוד שורש זה אז יהיה לספירו' עליה, ונמצא לפ"ז שבהיות הדין מתגבר יגרום לכתר להתעלם ונשאר ממילא כמו מתעלם הדעת ולא נשאר להנהיג בסוד הדין אלא ח"ב וו"ק ומלכות תהי' בלא כח כבא עוד אורות הנה כן בדרך זה יתגלה הכתר וממילא יגיעו הדברים לדעת ואז יאיר האור לחו"ב לצורך הו"ק ואחריהם למלכות לצורך העלי' ונמצאו ב' מאירים לז"ק וממתקים אותם והאור הג' מכה בראש שהוא הכתר, וזאת ההכאה מגלה הכתר מיד וכן יתגלה הדעת עמו ויאיר זה האור בחו"ב כדי שיאירו על חו"ק ובדעת במלכות הנשארת שם לתת עליה אליהם ואז יעלו מקטנות לגדלות או מאיזה מדרגה קטנה למדרגה גדולה ממנה

ואמר תאנא לא סתים האי עינא וכו'. והנה כאן בא לפרש ענין צריך מאד לעניני ההנהגה, כי הנה העין בהשגיחו הוא ממתיק הדינים ודאי ואנו אומרים ג"כ שהעין הזה משגיח תמיד א"כ תמיד הי' ראוי להיות הדינין ממותקים ולא יהיה מקום להתתקף הגבורה כלל, וגם אין לומר שהכל יהי' מצד התחתונים כי בהיות עיני הז"א הם מכוסים בכסויהם עד שיהיו מכוסים לא יגיע להם לרחוץ אותם אור זה של העין עליון אלא כשיהיו נפתחים שהרי לקמן על עיני הז"א אמר, ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב