אדיר במרום יב

אלא הנוקבא היא הנקראת מצוה שנתחברה אל הזכר כי שלימות הנוקבא בהתחברותה בזכר וזאת היא הוא"ו הנוספת בה דוקא כי היא בחי' א' נוספת בה ולא מתחברת אלי', והביא ראיה לדבר זה שכתוב כי המצוה הזאת, הרי שזאת היא נקראת מצוה

נמצא ששני תרי"ג הם. התרי"ג הא' הוא מה שעשה הקב"ה והוא בחי' מל' בפ"ע והוא הגוף הניתן לאדם, ויש תרי"ג אחר שהוא מה שעושה האדם והוא בחי' מל' בסוד מצוה וזהו התרי"ג מצות, אך האמת הוא שהכל נכלל בתרי"ג, אלא שבא' מן המאורות האלו נכללים התרי"ג השניים והוא עטרת הברית שהיא לבדה מקבלת לכל התרי"ג, כי מפני המצא המאור הזה במקומו נמצאו כל אותן איכות במאורות שיעשו המעשים הנרצים במצות, וכן יוצאין אותן המאורות שהן סוד התפילין והציצית ודומיהם, ונמצא שבאמת העטרה הזאת יש לה פעולה גדולה כי תקבל לכל התרי"ג, וע"כ אמרו ז"ל גדולה מילה ששקולה נגד כל המצות

ונפרש כל זה בסוד השם שד"י שהיא ציור הדמות שזכרנו, הנה התרי"ג של לחם עוני בסוד ש"ד משד"י והאחרון שבהם הוא עטרה בסוד י' דשד"י, והתרי"ג של מצוה הם תלוים מי' זאת דשד"י, והנה בציור של ש"ד נמצא עדיין בחי' הרע. כי אדרבה בעבור כן הונח בדרך זה לתת מציאות ליצה"ר וזהו ג"כ לב"נ כי זה הדמות ניתן להם. אך היו"ד דשד"י אינה מתגלית בציור זה אלא בדרך מצוה ניתן גילוי היו"ד במצות הברית ובה נתלים אח"כ כל המצות וא"א להשיג כל השלימות הזה של המצות אלא מי שיש בולהשלימות הזה של המילה, והמצות הראשונות הנמשכות בדרך עיקר מן היו"ד הזאת הם הנקראים אותיות, וז"ס משאחז"ל אות הוא בצבא שלו, ואפרש לך עתה זה הענין היטב. הנה שמעת איך בשם א"ל שד"י נעשית הבריאה הזו בסוד אימא שהיא השורש, ואח"כ שם זה מתפשט בז"א ונכלל ביסוד שלו ג"כ, אמנם לפי הש"ד של שד"י נעשים כל הספירות בבחי' אלהים ואח"כ מצד היו"ד נעשות כולם הויו"ת וזהו בחי' אלהים והויו"ת שנזכר במעשה בראשית, כי רק כך נעשים כל הספירות או בבחי' אלהים או בבחי' הויו"ת. ומה שגורם לזה דהיינו א"ל שד"י אין ענין להזכירו כי הוא באימא ומעשה בראשית הוא מעשה זו"ן, והנה זהו סוד "מי "יעלה "לנו "השמימה שר"ת מילה וס"ת יהו"ה, כי רק בבחי' היו"ד זאת מאיר שם הוי' ב"ה בספירות ולכן גם הקטן מישראל שנולד אין השם הזה מאיר עליו אלא אחר שנימול, ולכן ערלה עולה ש"ה וסודו אלהים דיודי"ן וה' אותיות שבו, כי בבחי' אלהים הם הדברים, והנה שם זה מתפשט בז"א כנ"ל, וא"ל מתפשט בחג"ת נ"ה כי הלמ"ד מתפשט בהנ"ת והאל"ף מתפשט בנ"ה שהם שני חצאי אל"ף של צבאות כמבואר במ"א. אח"כ מתפשט ומתגלה היסוד בסוד שד"י בסוד הציור והחותם הזה כי באמת היסוד כולל העטרה הזאת סוד ספירת סוף הפרצוף וגם סוף כל ספירה לכן בו נאמר לעולם די כי בצאת היסוד הרי אמר לעולם די ונשלם התפשטות האור, והש"ד שבו כנגד הא"ל שזכרנו כי סודו ג"כ חג"ת נ"ה שו"ת ש' נ"ה ד' הכל בסוד וויין והיו"ד היא בחי' היסוד בעצמו, ועכ"ז באמת העטרה היא סוד המל' הנכללת שם, וזה כי כבר שמעת איך הספירות דמות אדם להנה שהם מצטיירים בציור של בחי' המל' שהוא לצורך הנהגה ונמצא שהספירות העליונות הם כולם בסוד הזכר המצטייר לפי המל' ולכן שיעורם בסוד ה' דהיינו חג"ת נ"ה וכן ש"ד הוא ה' ווי"ן, אך העטרה היא במל' לפי בחי' היסוד שהוא סוד המצות כנ"ל שבראשונה היא בהי' מצה והבן היטב, נמצא לפי"ז כל הספירות הם בסוד יה"ו והעטרה בסוד ה' האחרונה, והנה בהגלות זאת העטרה ונגלה שם הוי' ב"ה אז אל שהי' מתחבר עם שד"י מתחבר עם יהו"ה ועושה ג"כ א"ל הוי"ה ולכן נמצאו אלו שני השמות בתורה א"ל שד"י א"ל הוי"ה אל הוי"ה ויאר לנו, והנה אם תחשוב א"ל שד"י וא"ל הוי"ה והה' הנמצא