אחיעזר חלק חלק ג צב

סימן מ"א מחליפות מכתבים בענינים שונים שהי' לי בילדותי עם אחי הרה"ג מו"ה משה ארי' ליב ז"ל (סע למנוחת עולמים ביום ח' טבת

תרפ"ג

) [א] ע"ד קושית האס"ז בב"ק די"ג בנגח ואח"כ הקדיש, נגח ואח"כ הפקיר, דאיך מהני הקדשו והפקרו הא מבואר בב"ק דל"ג דהקדישו מוקדש משום דר' אבוה וכו' ומבואר דמן התורה אינו קדוש אף לר' ישמעאל ותירץ האס"ז דבנגח ואח"כ הקדיש במועד מיירי דמשלם מן העליה דילפינן מוהועד בבעליו משא"כ בתם, ובמועד דמשלם מן העלי' מהני הקדשו. והקשית דהא לר' יהודא קאי דס"ל בב"ק דמ"ה דצד תמות במקומה עומדת ומשלם מגופו ונמצא דאין ההקדש וההפקר מועיל רק לחלק ההעדאה וחלק התמות הא משועבד לניזק ואין הקדישו הקדש וליחייב בח"נ של התמות

ואין לומר דבנגח ואח"כ הקדיש או הפקיר חציו ג"כ נפטר דאין זה בעלים אחד (והפקר לחצי חפץ מהני כמש"כ התוס' בכריתות דכ"ד בד"ה דאמרו לדעת רבנו אפרים דלא אפקריה רק שיעשה לו מיתת בי"ד ויעוי' רש"י שלהי ב"מ אפקורי מפקר להו ומש"כ השימק"ו בב"מ דכ"ו דאם אחד מן השותפים נתיאש דאינו מועיל שאין יאוש לשליש חפץ שאני גבי יאוש משום דמוצא אבידה הוי שומר לגבי השותפים שלא נתיאשו ודמי כמונח ביד השותף דידו כיד הבעלים וכמ"ש הרמב"ן), דזהו נגד הסברא דבפשוטו נראה בדין נגח ואח"כ הקדיש שכתב הרא"ש דלגבי נזקין גם רבנן דר"י מודים דפטור בנגח ואח"כ הקדיש וכ"פ הרמב"ם דלכאורה טעמא בעי הא מחד קרא נפקי, ונראה בטעמו של דבר משום דהא דבעינן בעלים אחד היינו אחד בדין חיוב, אבל במכר חייב כמש"כ הרשב"א ולהכי לענין מיתה פליגי רבנן דס"ל דאיתרבי משור שור דגם בשור ההפקר חייב מיתה ולא נשתנה דינו לפטור ור"י דס"ל דשור ההפקר פטור וא"כ גם בנגח ואח"כ הפקיר דנשתנה דינו לפטור פטור, אבל בנזקין דבעינן נכסים המיוחדים ושור ההפקר פטור מש"ה גם רבנן מודים דבנגח ואח"כ הפקיר דנשתנה דינו לפטור פטור, ולפי"ז בהפקיר והקדיש חציו דמבואר בתוספתא פ"ד דב"ק דשור חצי הדיוט וחצי הקדש שנגח דחייב בנזק שלם, היינו חלק ההדיוט, א"כ בנגח והקדיש חציו בדין הוא שמחויב חצי נזק דלא נשתנה דינו של חלק החיוב לפטור. ושוב קשה כדלעיל בנגח ואח"כ הקדיש לר"י דצ"ת במקומה עומדת ליחייב בח"נ של צד תמות

ובס' ים התלמוד תירץ קושית האס"ז עפי"ד הגמרא בב"ק די"ג דשלמים שהזיקו אינו גובה מבשרן כנגד אימורין משום דאטו בשר אזיק אימורין לא אזיק וה"נ משחל ההקדש על חלקו של המזיק שוב אינו גובה רק מחלק ההדיוט דאטו הדיוט אזיק הקדש לא אזיק, ושוב מתפשט הקדושה על ג' חלקים וכן הלאה עד פרוטה האחרונה שבו. ולדעתי הדברים מתמיהים, דלא דמי לשלמים שהזיקו שאינו גובה מבשרן כנגד אימוריהם דהוי ממון גבוה ולא נתחייב מתחלה חלק האימורין וכיון דגם האימורין הזיקו אינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן משא"כ בזה שנתחייב מתחילה בכולו ונשתעבד בכולו, הרי אי אפשר להפקיע שיעבודו של הניזק אם ע"י ההקדש בחלקו יוגרע שיעבודו ואין הקדשו הקדש וע"כ דחל רק על דמיו וזה פשוט

[ב] ונראה בישוב שי' האס"ז דמאי דחל לר"י ההקדש וההפקר על חלק התמות אף דמגופו משלם בצד תמות לר"י משום דהא דאמרינן הקדישו מוקדש משום דר' אבוה ומן התורה אי"ח ההקדש וההפקר, משום דקדושת דמים אינה מפקעת מידי שיעבוד כמש"כ התוס' שם בד"ה משום דמיירי בבע"מ או שהקדישו לבה"ב (דלשי' ר"ת דגם קדו"ד מפקיע מידי שיעבוד במטלטלין ורק דרבנן אלמוהו כמש"כ התוס' שם, א"ש בפשיטות הא דנגח ואח"כ הקדיש היינו דמן התורה חל ההקדש וההפקר)

והנה הא דקדו"ד אינה מפקעת מידי שיעבוד ביארו התוס' בגיטין ד"מ בד"ה הקדש, דרבא לטעמו דס"ל בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וחשוב ברשותו ודוקא קדוה"ג שאין לה פדיון מפקיע מידי שיעבוד משום דכיון דחל שעה תו לא פקע דלא עדיף שיעבוד מנתינת דמים, אבל קדושת דמים לא אלים כח הקדש מכח מקדיש, כיון דחל פדיון וראוי לפקוע. ועי' בקצוה"ח סי' קי"ז ס"ק ב', דגם לשי' הראב"ד דס"ל דקדושת דמים לא פקע בכדי מ"מ ס"ל דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד, משום דכיון דהמלוה טורף בעבורו לא הוי בכדי דהשיעבוד הוי כנתינת דמים יעו"ש, ולפי"ז בנגח ואח"כ הקדיש אי נימא דנפטר מתשלומין א"כ גם בקדושת דמים כיון דשעה אחת חלה הרי נפקע השיעבוד ול"ש לומר דקדושת דמים פקע בכדי כיון דע"י קדושת דמים הרי נפטר לגמרי משיעבודו דאין עוד עליו חיוב כלל, ובפרט לשי' הראב"ד דגם בקדו"ד לא פקע בכדי ורק דהשיעבוד הוי כנתינת דמים כיון דאין כאן שיעבוד כלל אין כאן נתינת דמים

וכ"ז לשי' הר"י והראב"ד אבל לשי' רש"י דס"ל בפסחים דל"א דלהכי לרבא אין מכירת הלוה חל ואין הקדישו הקדש שהרי ממושכנים הן למלוה ואע"ג שהן שלו אינו ברשותו והא דקדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד מובא בקצוה"ח שם בשם הריב"ש סי' שנ"ט בשם תוספות הרא"ש דס"ל לרש"י לחלק בין קדו"ד ובין קדוה"ג דאיש כי יקדיש את ביתו בקדושת דמים קאי ובקדוה"ג חל על דבר שאינו ברשותו יעו"ש. ולפי"ז לשיטת רש"י דקדושת דמים מתחילה לא חלה כלל דהוי אינו ברשותו, א"כ במשועבד לניזק לא חל ההקדש מתחילה. ונראה דבאמת הקצוה"ח מקשה שם לשי' רש"י דקדוה"ג חל על דבר שאינו ברשותו מב"ק דס"ח דמשני שהקדישו בעלים ביד גנב ומקשה מי קדוש והא אמר ר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים וכו', ומאי פריך, הא בקדוה"ג שפיר חיילי אפילו בדבר שאינו ברשותו. ונראה בביאור ד' תוס' הרא"ש בשי' רש"י משום דבקדושת הגוף דאי נימא דחל על דבר שאינו ברשותו ומפקיע מידי שיעבוד, ממילא הוי ברשותו ג"כ דמעיקרא תורא דראובן השתא תורא דראובן כמו שאמרו בב"ק דע"ו וחשוב קרבנו וממילא דהוי עי"ז ברשותו ובאים כאחד וכמש"כ הרשב"א בגנב וגזלן שתרמו דיאוש ושי"ר באים כאחד, משא"כ בקדשי בדק הבית דלא שלו הוא ועל ידי הקדישו נכנס ברשות ההקדש כמו במכירה ואין להמקדיש בזה עוד שום שייכות ועל כרחך לא חל ההקדש משום דהוי אינו ברשותו אבל בקדושת הגוף הא ע"י חלות ההקדש הוי קרבנו וברשותו ודברים קרובים לזה מצאתי בס' עונג יו"ט.. ולפי"ז בנגח ואח"כ הקדיש כיון דאם נימא דחל ההקדש הרי נפטר על ידי זה מחיובו ונפקע משיעבודו וא"כ חשוב באים כאחד ושפיר חל ההקדש ויותר נראה בשי' רש"י דמש"כ רש"י דאין מכירת הלוה חל ואין הקדישו הקדש דהוי כשלו ואינו ברשותו, אעפ"י דגם לשי' רש"י בודאי הוי זבינא ליומא ורק דהבע"ח טורף דס"ל לרש"י דהא דהבע"ח טורף מהלוקח אף דאין על הלוקח שיעבוד הגוף, משום כיון דמשועבד הוא מצד המוכר מה מכר ראשון לשני מה שיש לו, אבל לגבי הפקעת השיעבוד אינו ברשותו ורק לענין זה אינו ברשותו, ולהכי היכי דמסלק בזוזי נפקע שיעבודו ממילא דלא כמש"כ הקצוה"ח, משום דדמי למוכר לכשאפדנה הרי קנויה לך דהא המוכר