אחיעזר חלק חלק ג ט

מישב קו' השעה"מ והשאג"א ע"ד הרמב"ם בפ"י מה' תרומות דיש חילוק בין היכא שנתכוין לגזול דפטור משום דמת"כ נגזלות להיכא דאכל בתורת מת"כ דחייב משום משתרשי

סימן סד הערות בענינים שונים קו' בד' התוס' ספ"ק דב"ק דנחש הוי רגל אף דכונתו להזיק, קו' בחולין דע"ב אמאי גזרי' שמא יוציא ולד ראשו מת הא גם בהוציא אין עליו טומאה, קו' במנחות ס"ט בבעיא דשתי הלחם מהו שיתירו שלכ"ס, מפלפל בדין חדשה שבשה"ל ובדין איסור חדש במקדש, קו' להשי' דלקוח לאחר מירוח פטור מפסחים ט' גבי חבר שמת, קו' בחולין ה' בענין מיעוט למומר בשעת החטא ומומר בעת הפרשת הקרבן, קו' בד' התוס' ב"ב נ' ד"ה רא"א שניהם אינן בדין יום או יומים

סימן סה בענינים שונים. בענין מסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אם מותר לזרוע בתחילה לר"י ור"ש דא"א אוסר דשא"ש, מביא ראי' דאסור וחייב ע"ז ממתני' דיש חורש תלם אחד מפלפל להוכיח דתבואה שהביאה שליש בששית מותרת גם בעבודת שדה בשביעית, מפלפל לישב שי' רש"י בברכות כ' דאין בקרובים ובמת מצוה לאו דלא יטמא כלל ובמ"ש הרמב"ן בתורת האדם בשי' רש"י, מעיר לחדש לשי' רש"י דרק לאו דלא יטמא ליכא בהו אבל עשה דקדושים יהיו איכא, מחדש דהלאו אינו תלוי באם נטמא עי"ז ומפלפל עפ"ז במ"ש הרוקח דאשת כהן מעוברת מותרת לכנס באהל המת מט' ס"ס, מסתפק במטמא את הקטן ומפלפל בס"ט ברה"ר לענין איסור כהונה, סותר ד' המנח"ח בענין לכנוס לאהל המת קרוב במקום שיש רחוק, בענין לפני עור באיסור דרבנן, בענין הקושי' האיך מהני מאמר לב"ש ביבם אחד דבל"ז ג"כ אסורה אכו"ע, במל ולא פרע אי בעי אח"כ הטפת ד"ב, ואם פריעה כשרה בכלי, מוכיח דגם בגברא קטילא כמו טרפה יש דין דחיי שעה לחלל עליו השבת, בענין אם יש איסור מה"ת להרוג עובר

סימן סו במ"ש בשמ"ק במנחות ה' בפגימת מזבח, מקשה עפ"ד הרגמ"ה שבשמ"ק שם ע"ד הרמב"ם ומישב עפמ"ש באחיעזר חיו"ד דמאי דבעי' בפגול קרבו כל מתיריו הוא רק לענין כרת אבל עכ"פ הוי פסול ולוקה בענין ישראל ונכרי שהקדישו קרבן אם יש בו מעילה, מברר דל"ש כאן התפשטות ומצדד דאף בחלק הישראל אין מעילה, מוכיח דקדושה מכח התפשטות או מיגו דנחתא הוי קדושת פה ויש בה מעילה, בישוב ד' תוס' הרא"ש שכ' דכלים הנעשים מעור ועצמות עופות מקבלים טומאה

סימן סז ביאור בד' הרמב"ם שכ' בטעם דמתפיס בבכור מותר משום דא"י להתפיסו בנדר שנא' לא יקדיש, מוכיח דבבכור ושאר קדשים קלים יש מעילה לאחר זריקה גם לשי' הרמב"ן דמעשה כהן לא גרע מקדושת פה, גם מצדד דד' הרמב"ן אינם אלא בקדשי בה"ב, מוכיח דאין יורש יכול להרשות להמיר למ"ד יורש אינו ממיר, מכריע דבכל הרוצה יבוא וימיר שייך הקרבן להממיר וגם יוכל לצאת בזה י"ח נדרו, מוכיח דגם בנכרי שייך חיוב אחריות אף דליכא בי' בל יחל משום דהוי קנין וחיוב באמירה, מכריע דשותפות נכרי גם בפחות משו"פ פוטר מן הבכורה ומעיר מדרש"י בסוכה כ"ז ביאור בד' הרמב"ם פ"ד מה' שחיטה הי"ג ותמי' על הלח"מ שם

סימן סח מבאר דבקדושין אף דל"ב לבטא בשפתים מ"מ בעי שיהא מוכח משא"כ בתרומה, במשה"ק ע"ד הריא"ז המובא ברמ"א חו"מ סי' ר"ז דבמכר שכ"מ אינו חוזר מגמ' מפו' בב"ב קמ"ט מישב עפמ"ש באחיעזר חיו"ד לבאר דרב ושמואל פליגי בעיקר דין מתנת שכ"מ ומסיק דלשמואל אה"נ דאינו חוזר במכר

סימן סט בישוב ד' המהריט"א שכ' דלריו"ח ס"ט ברה"י אין הנזיר מגלח עליו, בישוב ד' הרמב"ם בפ"י מה' נזירות שכ' בנמצא המת צף שחזקתו שנגע, בע"א בס' סוטה שאומר שהי' ג"כ באותה סתירה וראה שנטמאה בישוב ד' הרמב"ם שפ' דשומרת יבם שזינתה מותרת להתיבם ואעפ"כ חשב שו"י בין הנשים שאינן שותות ונאסרו, מביא סמוכין מד' המאירי בסוטה למ"ש בזה בס' בית הלוי, מפלפל בקו' הראב"ד בהא דאמר רב דסוטה פטורה מן החליצה ובמ"ש בזה הרמב"ן בס' הזכות, בענין היכא דאירע לכהן ס"ט ברה"ר והקריב קרבן אי הוי בעל הקרבן ספק מחוסר כפורים

סימן ע מישב משה"ק מקדושין נ"ד ע"ד הר"ש בתרומות דאומר מותר מעל עפ"מ שמחדש מד' התוס' ב"מ קט"ו דבאומר מותר לא הוי מזיד לענין מה דס"ל לר"מ דהקדש דוקא במזיד מתחלל, בענין מעילה דהוצאה מרשות אם יצא לחולין גם קודם שנתחייב בקרבן מעילה וכן בפחות משו"פ אם יצא לחולין. מפלפל במש"כ לישב ד' הרמב"ם בפ"ו מה' יבום שכ' דצרת איילונית מותרת ולא תני נמי צרת ערוה איילונית, מתמיה על מ"ש בס' יד המלך לחדש דאיילונית אינה אסורה משום אשת אח

סימן עא בענין הסופר שהי' חותם בעד בגיטין ונודע שהי' מוכר סת"ם פסולין בחזקת כשרים מישב קו' הנוב"י ע"ד הרמב"ם שלא כתב בחטאת הגזולה דאינה מכפרת משום מהב"ע כמ"ש גבי אין מביאין מנחות ונסכים מן הטבל עפמ"ש הרמב"ן ביבמות והטו"א בר"ה, מפלפל במשה"ק בישועי"ק על הסוגיא במכות דבנשבע שלא אחרוש ביו"ט הוי ג"כ כולל דבעפר הראוי לכיסוי לא מחייב אחרישה משום הואיל, מישב עפמ"ש בטו"א בביאור הגמ' דפסחים ומישב בזה מה שהשמיט הרמב"ם האוקימתא במתונתא

סימן עב בדבר ביהכ"נ שנחרב ואין תקוה לחזור ולבנות, מסיק דיש להתיר למכור העצים ע"י זט"ה במא"ה, בענין העצים הגדלים בביה"ק דהנתלשים מעצמם יש להקל לעשות מהם גדר לביה"ק. מוכיח דמותר לחתוך עובר משום סכנת אשה גם לולי טעם רודף משום דעובר ל"ה נפש ומש"ה בודאי דמותר אף טרם שהיא מקשה לילד. מוכיח דאסור לשרוף מתים מדין תורה משום דמבטל בזה מצות קבורה, מצדד דבאפר המת אין בו מצות קבורה אלא דראוי לקוברו משום תקלה דאסור בהנאה

סימן עג בענין חזקה שליח עושה שליחותו. אם אמרי' חזקת שע"ש במשלוח מנות שהוא מדברי קבלה, מבאר ד' השמ"ק בנזיר י"ב ומישב בזה משה"ק בישועי"ק או"ח סי' ת"ט ומשה"ק התוס' בעירובין, מסתפק בשולח בשכר באופן שיש עליו חיוב ממון לקיים אולי אמרי' בזה חזקת שע"ש אף בשל תורה, מוכיח דמשום שכר מצוה בברכה שביטל מהמשלח ל"א חזקה שע"ש, בביאור ד' הגמ' בענין ספק עירוב, מוכיח דרובא דליתי' קמן מהני גם בדשיל"מ

סימן עד בענין מודה בשטר שכתבו מפלפל במשה"ק בב"מ ד"ז בשנים אדוקין בשטר, מעיר לחדש דבשנים אדוקין בשטר מהני פרוע גם בלא מיגו דמזויף דליכא חזקה דשטרך בידי מאי בעי, מקשה לפ"ז בגמ' דב"ב ק"ע ומישב עפ"מ שר"ל בת' רעק"א סי' קמ"ט לענין לא לויתי, מישב הקו' באופן אחר ומישב בזה קו' השע"מ על רש"י שם וקו' האס"ז שם, מישב ד' הגר"א בסי' ס"ה

סימן עה מישב ד' הרמ"א בסי' ע"ה דברי ע"י נוגע בעדות ל"ח ברי לחייב היסת, מישב משה"ק